קו העלילה הגאה של "לחיות את החיים" הגיע לשיא בשבוע שעבר ממש לפני הסוויפס של נובמבר.

כדי לזכות בקולות הקהילה הגאה בבחירות לראשות העיר, דוריאן לורד מכריזה שהיא לסבית ומתכננת להתחתן עם מנהלת הקמפיין שלה ביחד עם עשרות זוגות גאים אחרים בחתונה המונית.

שימו לב להתפרקות של אוליבר פיש באזור 4:40 ולמשחק המשובח של סקוט אוונס (שבחייו האמיתיים הוא מחוץ לארון). חומר משובח בדייטיים. למרות מה שעובר על ארה"ב כרגע, זה מה שיוצרי "לחיות את החיים" מציגים כאחד מקווי העלילה הראשיים שלהם. שאפו להם.

הישרדות סמואה היא אחת העונות הגרועות ביותר של הגרסה האמריקנית של הישרדות. אם לא הגרועה שבהן.

אבל גם עונה גרועה כמו סמואה יכולה ללמד את יוצרי הגרסה הישראלית דבר אחד או שניים. כי אתם מבינים, גם כשמשעמם נורא בסמואה, לפחות יש סיפור מסגרת.

הישרדות סמואה מספרת את סיפורו של ראסל הנץ הרשע. ינצח או יפסיד. יצליח או ייכשל. התשובה לא משנה כי הישרדות סמואה מראה לצופים את הדרך לפתרון החידה.

ואת זה יוצרי הגרסה הישראלית לא עושים. הישרדות פיליפינוס לא מספרת סיפור. אין קו עלילה אחד רציף מתחילת העונה ועד לסופה. נכון, יש נסיון (עלוב קצת) לבנות את שי כאסטרטג העל של העונה ואולי הסיפור שלה הוא איך שי מגיע לגמר. אבל חוצמזה, נאדה. בכל פרק נבנית ברית חדשה, בכל פרק יש טוויסט עלילתי של ההפקה, בכל פרק לא ברור מה קורה.

בלאגן טוטאלי.

וזו הסיבה המרכזית לכשלון הקולוסאלי של הישרדות פיליפינוס. לא הליהוק הדלוח או ההנחייה הרובוטית. העובדה שלהישרדות פיליפינוס אין סיפור ובשלב הזה של העונה, לכל הצופים כבר צריך להיות ברור על מה העונה הזו מדברת.

באופן סימבולי, יש משהו מאוד ממכר ב-V. בדיוק כפי שספינות החלל משכו אליהן את האנשים הנדהמים, כך גם V משכה אליה את הצופים הנדהמים. כלל לא מפתיע שפרק הבכורה לרימייק זכה לרייטינג קטלני, הרי מה בעצם V אומרת? היא אומרת שהכל לא בשליטתנו. גם אם אנחנו אנשים בוגרים.

V משחררת את הצופה מכל תחושת מחויבות ומכל תחושת אחריות. יש פיגועים? יש מיתון? יש מחלות? זה בסדר.זה לא באשמת האנשים, מי שאחראי לכל הרעות החולות הם החייזרים שהשתלבו באנושות בשנים האחרונות. וואו, איזה כיף לדעת שאפשר לעשות הכל. לכו תדעו, אולי גם החור באוזון באשמת החייזרים.

לא צריך להציג את הרימייק המדובר לגרסה המקורית המפחידה מהאייטיז. כולם מכירים את העלילה. גם את הקאסט. אליזבת' מיטשל מרעננת כהרגלה, מוראנה באקארין ממשיכה להלהיב בתור הדמות הנשית הרעה המובילה בסדרות מד"ב וג'ואל גרטש משפריץ סקסיות בתור הכומר המיוסר.

אבל זה היה רק הפרק הראשון. סביר להניח (וחבל) שההמשך יהיה רע יותר כי השמועות טוענות ש-abc לא הייתה מרוצה מהמוצר ולכן גם שידורי הסדרה פוצלו (ארבעה בנובמבר וכל היתר ב-2010 אם יהיה רייטינג טוב). בינתיים שווה לצרוך את V. בכל זאת, מי צריך את כל האחריות שהחיים מפילים עלינו?

V משודרת בימי שלישי ברשת abc. זמינה להורדה ברביעי.

הסיפור של "אייריליק", הסדרה הטורקית שהגיעה לכותרות בשבוע שעבר, מעיד יותר מכל על ההבדל בין הישראלים והטורקים. עם אחד טומן את ראשו בחול ומשתעבד לנהנתנות ועם אחר מתבל חוש מעורבות בסיסי שעדיין לא התנוון בזמן שהוא ניצב עם שתי רגליים על הקרקע. חתיכת חוצפה יש לנו. באמת.

רק אומה חצופה ואטומה לחלוטין שיונקת ריאליטי ופרסומות בצינור הזנה תוך ורידי לא תבין כיצד מבצע צבאי בעייתי פלוס בחירות עם נצחון לימין פלוס מינוי שר חוץ שמסוכסך עם כל העולם הערבי גורמים ליצירת סדרת סנאף נגד ישראל במדינה בה האיסלם מתחזק בכל דקה שעוברת. איזה עולם מופלא. כמה הפתעות מתרחשות מדי יום. מי היה מאמין.

ומהצד השני של סוריה, הרצון, אולי התמים, של העם הטורקי להשפיע על המצב באזור ולשנות את חייהם מאפשר לממשל ליצוק לתוך לוח השידורים כל מה שרק ירצו. כולל סדרת סנאף בלתי אכילה לחלוטין בשמונה בערב. כן, סדרת סנאף. זה התיאור היחיד שאפשר להדביק לסדרה בה נערות משופמות בנות 11 נורות למוות על לא עוול בכפן ונשים פלסטיניות יולדות בישיבה רק כדי שחייל, ציוני כמובן שנקרא "איתן" ונראה באופן חשוד כמו הילד של זוהר שטראוס וג'רמי פיבן, יירה בתינוק רגע אחרי שנולד.

במקום לרקוע בעקבים ולזעום בליברמנית בפעם המי יודע כמה שכל העולם הערבי שונא אותנו, אפשר לקחת את האנרגיות השליליות שנודפות מ"אייריליק" ולתעל אותן למקום טוב יותר. אז לא, אלוהים אדירים, לא צריך לתת לרשות השידור לשטוף לנו את המוח, אבל כן צריך לפקוח את העיניים לרווחה ולהפסיק להאמין באמונה עיוורת שכל מה שהוא תוצרת ישראל הוא זך וטהור ומושלם. אפשר להתנתק מהטמטמת בערוצים המסחריים ולהתחיל לשאול שאלות. אפשר להתחיל לפקפק. אפשר לחזור להיות אנושיים.

(פורסם היום עם שינויים קלים בגליון  539 של רייטינג)

לא קשה למצוא פספוסים גדולים בראיונות. זה קורה כשלמראיין אין כמעט מושג מי המרואיין ומה הרקע שלו, או לחילופין כשאין לו כמעט מושג על הסדרה בה משחק המרואיין.

זה המצב עם הראיון של פיטר ברגמן (ג'ק אבוט, צעירים חסרי מנוח). עמית קוטלר ראיין אותו ל-ynet ובאמת, פרט לטעות שהציקה (רק לי) בעין לגבי מספר המועמדויות באמי לאורך השנים (ברגמן קיבל על תפקידו בצח"מ 15 מועמדויות ולא 16. המועמדות ה-16 ניתנה לו על תפקידו ב"כל ילדיי") אין בו יותר מדי שגיאות עובדתיות.

אבל אין גם סיפור.

כאילו, באמת, לשאול את פיטר ברגמן על שורשיו היהודיים זה הדבר הכי בנאלי שיש. מוזר גם שלא נכנסה שאלה על ביקור בארץ. כיף כאן בלבנט.

למה לא לשאול אותו מה הוא חושב על עזיבתו של אריק בריידן (ויקטור ניומן, צעירים חסרי מנוח)? הרי זה ה-נושא שמסעיר את עולם הסבון בחודש האחרון והקרב בין ויקטור לג'ק הוא העלילה המרכזית של הסדרה בעשרים השנים האחרונות והמנוע לעלילות משנה נוספות.

ואולי בכלל שווה לשאול אותו מה הוא חושב לגבי השמועות שמפיצה ויקטוריה ראוול (דרוסילה וינטרס) לגבי מעורבותו במניעת חזרתה לסבונייה?

ניחא. אבל למה כל הראיון ערוך כאילו הוא התקיים לפני שנה? בתשובה לשאלה על העתיד, ג'ק רומז לעלילת מרי ג'יין/פטי וויליאמס אבל מסרב לחשוף פרטים מזהים. העלילה הגיעה לשיאה באוגוסט האחרון. אנחנו יודעים שהראיון לא התקיים לפני שנה כי יש בו התייחסות לפרשת דיוויד לטרמן. מוזר.

עמית קוטלר קיבל זהב לידיים וזרק אותו לזבל. אבל זו לא אשמתו, כנראה שבאמת אין לו מושג מי זה פיטר ברגמן.

ממש מתחשק לי לפרגן ל"תמיד אותו חלום". הסיפור נשמע מעניין, שירים של צביקה פיק תמיד אהבתי, התכנים הקוויריים נשפכים מכל פינה ואיתן פוקס כמעט לא מפשל אצלי. אבל אני חייב להודות שהיו רגעים בהם הייתי בטוח שמסך המחשב שלי נסדק בגלל המשחק המביך של הקאסט בפרק הבכורה.

"תמיד אותו חלום" מזגזגת בין הדרמה והטראש. היא רוצה שנכבד אותה אבל מזכירה לנו שמותר גם ליהנות. הבעיה היא שקשה מאוד לכבד את "תמיד" כמוצר תוכן רציני. כלל לא ברור למשל באיזו שנה מתרחשת העלילה. בסצנות הפתיחה האנשים לבושים כמו בסבנטיז אבל יש מחשבים ומכשירי סלולאר בכל פינה, שמונה שנים ורבע שעה אחר כך תלמידי תיכון בפאקינג חצור הגלילית מתנהלים ומתלבשים כמו תלמידי תיכון בתל אביב (וכן, יש הבדל תהומי בין האוכלוסיות) ובאופן כללי,"תמיד" מנסה לברוח מזה ע"י הכנסת פסקול קצבי ואזכורי פנטזיות וחלומות בקומוניקטים. לא צריך לדייק. הכל פנטזיה.

שזה בסדר כי זה כיף. אבל זה לא מכפר על החורים העצומים ובינתיים גם צריכים להתמודד עם משחק של דברים כמו אלון לוי (באמת?). עידו רוזנברג עושה עבודה נהדרת, חדה ומדויקת אבל הוא לא יכול להחזיק את כל הסדרה הזו על הכתפיים שלו לבד.

בסוף הפרק ישנה הצצה לפרקים הבאים. דווקא נראה טוב אבל אותי "תמיד" איבדה. אין לי לא סבלנות ולא זמן לחכות לרגעים הטובים שלה. אנחנו מדברים כאן על מיני סדרה, לא על "מעורב ירושלמי" שמריצה שלוש עונות בעשר שנים. אין שום סיבה שהפרק הראשון יהיה גרוע. 17 הדקות הראשונות של פרק הבכורה מביכות ולא ראויות לשידור. 15 האחרונות משפרות את המצב אבל "תמיד" לא קנתה אותי. אני פשוט לא רוצה לחזור ולראות איך הסיפור שלה מתפתח.

ומה לגבי השירים המלהיבים? אראה אותם ביוטיוב.

"תמיד אותו חלום", ימי ראשון ב-22:00 ב-HOT3 וב-vod.

אלוהים כמה שאני שונא אירועים משפחתיים. לא סובל. הרי גם ככה אני לא טיפוס שאוהב אנשים, אז להכריח אותי לשהות במחיצתם ערב שלם ששולף אותי משגרת ההתבטטות? לא בשבילי. רק רוצה שיניחו לי לנפשי. מיזנתרופ.

"מגדלים באוויר" שתעלה בשבוע הבא בערוץ 10 נפתחת באירוע כזה ואז ממשיכה לספר כיצד משפחה ישראלית ממוצעת (שני הורים, שלוש בנות, אחת מהן עם בעיות בנישואים, האחרת צ'לנית האחרונה סטודנטית לרפואה) מתפרקת. עטיפת דיסק היח"צ (פרקים 4,1 ו-5 וואט דה פאק) מבטיחה "סוד גדול שנחשף" ומטלטל את המשפחה. לא יודע על מה העטיפה מדברת. בפרק הראשון אף "סוד גדול" לא נחשף ולא מדובר במוצר כל כך איכותי שיגרום לי לחזור לפרקים הבאים.

אז כן, אולי לאבא יש סרטן וכן, אולי הבת הצ'לנית סובלת מפרקינסון. אבל אלה ממש לא עונים לקריטריון "סוד גדול". סוד גדול זה לגלות שאחת הבנות מאומצת. או אולי שההורים כלל לא נשואים.

פרק הבכורה עוקב אחרי ההכנות ליום הנישואין ה-35 של ההורים ודי מבאס את התחת. כלומר, ביאס לי את התחת. כי כזכור, אני גם ככה סובל מכל ההכנות לאירועים. אף אחד לא נהנה מהאירועים האלה. אף אחד. כולם מקטרים וכולם ממורמרים מאיך שהעוגה יצאה ואיזה יופי שהסבתא הביאה שוב את העוף שהיא עושה ולמה לקחת שאריות? מחר אפשר לאכול צהריים. חלאס.

אז התבאסתי מפרק הבכורה. ובאמצע הדרך אפילו שקלתי להפסיק את הצפייה כי כל התפתחות הייתה צפויה קילומטרים מראש אבל חיכיתי לסוד הגדול שייחשף בשיא האירוע.

ובכן, הוא לא נחשף. אבל הפרומו לפרקים הבאים מבטיח הרבה סודות והרבה בלאגנים.

למי אכפת.

וחבל. אני דווקא מת על טלי שרון.

"מגדלים באוויר", מיום שני 19/10/2009 בערוץ 10

וואו. יש מצב ש-cbs שיחקו אותה שוב. בשנה שעברה זה היה המנטליסט ויש מצב שהשנה ג'וליאנה מרגוליס תביא את הזהב. כלומר, אם מתעלמים משלל הגרורות של ncis שמצליחות לשבור שיאי רייטינג. חסקה חסקה.

The Good Wife קיבלה את השראתה מפרשיית המין של אליוט ספיצר. העלילה: התובע הכללי מורשע בשחיתות ושוכב עם זונות. ככה פשוט ככה קל. מה אשתו עושה? חוזרת להיות עורכת דין ויוצאת לפרנס את המשפחה.

ג'וליאנה מרגוליס היא עורכת הדין והיא עושה עבודה די טובה. כבר מהימים של קרול האת'אוויי ידענו שהיא טובה. עכשיו היא מוכיחה את זה שוב.

טוב שהאשה הטובה ושרייזינג דה באר הגיעו רק עכשיו, כמה שנים אחרי שסיימתי את לימודי המשפטים והחלטתי שלא אהיה עורך דין. הסדרות האלה כל כך טובות שהן אשכרה היו עשויות לשכנע אותי לעסוק במקצוע הזה.

ואתם יודעים מה, שתי הסדרות הנ"ל מוכיחות פעם נוספת שאין גבול לז'אנר הסדרות המשפטיות. ואני, בינינו, הייתי בטוח שכבר ראינו הכל.

The Good Wife משודרת בימי שלישי ברשת cbs. זמינה להורדה בימי רביעי בבוקר.

דצמבר 2008: אברי גלעד עוזב את אולפן תוכנית הבוקר של רשת בגלל מחאה על קידום מפרץ האהבה.

אפריל 2009: אברי גלעד זועם על קידום המירוץ למיליון בזמן שידור תוכנית הבוקר.

אוקטובר 2009: אברי גלעד מקדם בשמחה את הסרט עג'מי שהזכיינית רשת הייתה שותפה להפקתו.

ביום חמישי וואלה! ברנז'ה חשפו את הפרויקט הבא שטדי גנבו יצרו: "מגה סטאר".

ומה העלילה? לפי וואלה! ברנז'ה:

העלילה תעסוק במתרחש מאחורי הקלעים של תכנית ריאליטי - מעין שילוב בין "כוכב נולד" ו"האח הגדול". במרכז העלילה יעמדו מתמודדים בתכנית כישרונות שמתגוררים יחד בתוך וילה. מקורבים להפקה סיפרו לוואלה! סלבס כי הסדרה תכלול הרבה עוקצנות והומור פנימי על ז'אנר תכניות הריאליטי, תעסוק בין היתר בסוגיות כמו הטיית תוצאות, התערבות ההפקה ועוד מיני האשמות שהפקות תכניות הריאליטי נאלצות להתמודד איתן

וואו. זה נשמע בדיוק, אבל בדיוק, כמו רוקר נולד שהייתה להיט בבריטניה ואף שודרה ב-yes.

באמת יואב צפיר? באמת?

מצד שני, הגענו למצב בו טדי הפקות כבר לא אומרים שתכנים אחרים גרמו להם להשראה. הם פשוט מתעלמים מהם ומקווים שאף אחד לא ישים לב.