אם נכנסת למאמר הזה סימן שעדיין אינך שייך ל-2 מליון הישראלים שכבר רשומים לפייסבוק. במאמר הקודם שלי הסברתי "מה זה פייסבוק", ובמדריך שלפניכם אני אתן את כל השלבים הדרושים לפתיחת כרטיס חדש בפייסבוק. במהלך המדריך אני מצרף פתרונות לבעיות נפוצות שעלולות לצוץ במהלך ההרשמה.

לנוחיותכם, הנה סרטון (באנגלית) שעובר אחר כל הצעדים הדרושים לפתיחת חשבון. ומתחתיו, הסברים בעברית.

ראשית צריך להכנס לאתר: www.facebook.com. בפנים ישנה תיבת הרשמה מצד ימין למטה.
אם נוח לכם יותר בשפה העברית, שימו לב שבתחתית הדף מופיעה המילה "עברית", אם תלחצו עליה אז כל הממשק של פייסבוק יעבור לשפה העברית.

מלאו את פרטיכם האישיים בתיבה: שם מלא (רצוי באנגלית!), אימייל, סיסמא, מין ותאריך לידה (זכרו – רק לבני 13 ומעלה מותר להירשם לפייסבוק).
אם אינכם רואים את כפתור ה"הרשמה" (או "sign up") עבור הטופס שהרגע מילאתם, נסו לבצע "ריענון חזק" ולמלא את פרטיכם מחדש.
"ריענון חזק" מבצעים על ידי שלוחצים על כפתור ה- SHIFT במקלדת, ומבלי לעזוב אותה לוחצים (עם הכפתור השמאלי של העכבר) על הכפתור לריענון מסך הדפדפן (הכפתור הזה שנמצא למעלה בדפדפנים).

אם עדיין אינכם רואים את הכפתור, או אם אתם לוחצים על הכפתור והוא לא נלחץ (או שהוא נלחץ, אבל לא רואים שום תגובה של האתר, או המעבר למסך הבא), אז מה שעליכם לעשות הוא לרוקן את המטמון ולמחוק את העוגיות (cookies) של הדפדפן. הנה שני מדריכי וידיאו כיצד לעשות זאת: הראשון מיועד לבעלי הדפדפן אינטרנט-אקספלורר, והשני מיועד למשתמשים בדפדפן פיירפוקס.

ווידאו המראה כיצד לנקות את קובץ המטמון שלך בדפדפן Internet Explorer של Microsoft:

ווידאו המראה כיצד לנקות את קובץ המטמון שלך בדפדפן Mozilla Firefox:

אם עקבתם אחר הצעדים המופיעים בסרטון, אתם כעת אמורים להיות מסוגלים להתקדם לצעד הבא בהרשמה.

בשלב הבא תעברו למסך המציג לכם שתי מילים שעליכם לכתוב בתיבה – זה כדי שפייסבוק ידע שאתם בן-אדם אמיתי ולא רובוטריק.
המשיכו למלא עוד כמה פרטים בפרופיל שלכם (תוכלו לבצע זאת גם בשלב מאוחר יותר).
כעת מלאו את פרטי המייל שלכם, כדי שפייסבוק יוכל לאתר חברים שלכם שכבר רשומים בפייסבוק – והתחילו לשלוח הזמנות חברות לאנשים שאתם מכירים.
בשלב הבא תוכלו להוסיף תמונת פרופיל עבורכם. זהו צעד חשוב ואני ממליץ שלא לדלג עליו כיוון שהתמונה שלכם בכרטיס הפייסבוק היא זו שמקלה על אנשים לזהות אתכם כשהם מנסים להבין מי הציע להם חברות.

הדבר האחרון שנותר לכם לבצע הוא לגשת לתיבת הדואר-האלקטרוני שלכם. בתיבה תקבלו אימייל ובתוכו קישור. כניסה לקישור הזה תאשר לפייסבוק שהאימייל שהכנסתם בפרופיל שלכם אכן שייך לכם, ובזאת סיימתם.
אם לאחר יותר מרבע שעה אינכם מקבלים את האימייל בתיבה, כנסו לתיבת הספאם שבתיבה שלכם לראות שהאימייל שלכם לא "סינן" במקרה את הדואר מפייסבוק לתיבה זו. אם בכל זאת האימייל לא מופיע שם – בקשו מפייסבוק לשלוח אימייל נוסף אליכם כדי שתוכלו לאשר את חברותכם בפייסבוק.

* * * *
לסיום – אם (אחרי שתרשמו) מתחשק לכם להוסיף אותי כחבר – אתם מוזמנים לעשות זאת בלינק הזה

להתראות בפייסבוק!

מאמרים נוספים:

1. פייסבוק – מה עושים שם

קיבלתי עכשיו במייל פנייה מידידה שהפיצה פניה של מישהו אחר שאמר שצריכים תרומת דם עבור ילד שנפצע בתאונה. המטרה היא נפלאה, ולרתום חברים בשביל זה זה נהדר. אבל מה יקרה עם המייל הזה בעוד שנה?
בעלי הטלפונים שבמייל עלולים להמשיך לקבל פניות גם בעוד שנתיים בין אם הילד שלהם יבריא ובין אם חס וחלילה לא.
הפתרון לזה היה יכול להיות להקים בלוג (חינמי) באיזושהי מערכת מוכרת (לדוגמא וורדפרס.קום או בלוגלי) ושם לעדכן במה שקורה.

הייתרונות של לפתוח בלוג בשביל הפצת מייל שרשרת:

1. עידכונים - המפיץ יכול להודיע בבלוג כאשר הצורך לסיוע נגמר (בין עם סוף טוב או סוף רע) – וכך לחסוך מאנשים אנרגיות מיותרות, ולחסוך ממנו כאבי לב של פניות מאנשים שנים לאחר שהסוגיה נגמרה.
2. תוכן - יש אפשרות להוסיף עוד תוכן רקע שאחרת לא הייתם מוסיפים על האיש (לדוגמא – אם רוצים לצרף מאגר תמונות של האיש, לא הייתם משלבים אותם במייל, אולי רק תמונה אחת. ובאתר אפשר להוסיף יותר)
3. תגובות - אנשים יכולים להגיב בבלוג, לשאול שאלות, ובכך להביא לדיוק הטקסט המופץ (בעוד שאם הייתה אי בהירות בטקסט המקורי, השולח ייאלץ להסביר אותה כל פעם מחדש)
4. תנועה מחוץ למיילים - תוכן מסוג זה ניתן יהיה לחפש ולמצוא בגוגל, ובלוגרים או אתרים אחרים יוכלו לתת קישור ולהפנות אנשים לתוכן של בקשת השולח.
5. אמינות – אתר עם חדשנות עדכניות בנושא, תגובות של אנשים מתעניינים ובעיקר התייחסות מבעלי אתרים אחרים –  יוצר רושם של משהו ש"קורה באמת". וזה עשוי להעלות את הסבירות שהגולש יתרום את חלקו ויהיה מעורב יותר.
6. מעקב - אפשר לבצע מעקב סטטיסטי על מיהם האנשים שהגיעו לאתר – וכך לדעת לאיזה היקף הפצה הקמפיין הצליח להגיע.

דוגמא לכל הנקודות הללו ניתן לראות בקמפיין שעזרתי לקדם בתחילת 2008, לנסות לסייע להציל את חיי אילנה, אשר חיפשה תורם מח עצם. הבלוג קיבל כמות עצומה של לינקים (וכניסות מאימיילים), כפי שמציג תפריט הניווט בצד האתר. בסוף היא מצאה תרומה, אך הלכה לעולמה במרץ 2008.

אם אהבתם, אנא הפיצו (במייל, או אם יש לכם פייסבוק – פתחתי קבוצה למען הנושא בשם "אם אתם רוצים לשלוח מייל שרשרת לחברים, בבקשה – תקימו בלוג!")

* * * *

והנה מייל השרשרת שהגיע אלי – מקווה שיעזור למישהו שהפצתי אותו:

מאמרים נוספים:

1. no we couldn't yet… or could we?! פוסט על דב חנין, אינטרנט כסף ותקווה
2. וורדקמפ ישראל 2008 – מספר מילים לעת שובי הביתה

Dance In Israel הוא המגאזין-האינטרנטי, לדוברי אנגלית, של אישתי (דבורה) אשר עוסק במחול בישראל – והיום הוא חוגג שנה להיווסדו.
בשנה הזו האתר זכה לכ- 26,000 מבקרים מ-137 מדינות אשר ביקרו ב- 90 המאמרים שבאתר (8 מתוכם הם פודקסטים המראיינים כוריאגרפים ואנשים מובילים בעולם המחול בישראל).

אם אתם רוצים לסייע לאישתי (עולה חדשה לארץ, אשר מחפשת להתפרנס במקביל להפצת מידע על עולם המחול בישראל), הרי שפירגון באמצעות הפצה באינטרנט אודות האתר תסייע מאד.

איך תוכלו לעזור?

• הצטרפו אלינו – אם אתם חובבי מחול, קפצו לבקר ב – Dance In Israel ותשקלו להצטרף לקבוצת המעריצים שלנו (וללחוץ על "שיתוף) בפייסבוק ב- Dance In Israel on Facebook
• ספרו עלינו - אם יש לכם חברים חובבי מחול, ספרו להם על האתר (בטלפון, במייל, בפייסבוק, בטוויטר או איך שנוח לכם)

שלום חברים.
באחרונה עשיתי חשיבה מחודשת על "מהי הצלחה" ואיך "משיגים הצלחה". הייתי רוצה לכתוב לכם עוד על מחשבותי, אך לפני שאעשה זאת – אני קודם רוצה לדעת קצת על מחשבותיכם.

הכנתי בעבורכם סקר (קצר) למילוי.

אני מבטיח לתת לכם את תוצאותיו (ואת דעתי עליו) לאחר ש- 100 איש ימלאו את הסקר (אז אנא לסייע להפיץ )

(הפוסט שלפניכם לא נכתב על ידי אלא נשלח אלי במייל. עם זאת, אני מסכים איתו – ומקווה לראותכם בהפגנה במוצ"ש)

אוקטובר 2009 – הפגנת חירום לפני קריאה שנייה ושלישית לחוק המאגר הביומטרי

במוצ"ש 17 באוקטובר, בשעה 20:00, ברחבת הסינמטק ת"א – עוצרים את חוק המאגר הביומטרי

במוצ"ש 17 באוקטובר, נתכנס כולנו ברחבת הסינמטק בת"א, החל מהשעה 20:00, ונזכיר לחברי הכנסת שעדיין לא מבינים – שלא נוותר! נגיד לא לחוק המאגר הביומטרי! נגיד לא לפגיעה בביטחוננו ובפרטיותנו!

הצעת החוק תעלה לקריאה שנייה ושלישית כנראה ביום שני הקרוב, 19 באוקטובר.  ח"כ מאיר שטרית מנסה להעביר בכל מחיר את חוק המאגר הביומטרי.  בהצבעה יקבע סופית – האם אנחנו מצטרפים למועדון הלא-מחמיא של תימן, פקיסטן ואינדונזיה, או האם אנחנו שומרים על הדמוקרטיה ושלום הציבור, כמו בכל מדינה מערבית אחרת.  נתכנס על-מנת להפגין בנחישות ולקרוא לפסול את הצעת החוק.

כידוע, חוק המאגר הביומטרי, נועד להנהיג בישראל "תעודות זהות חכמות" כוללות אמצעי זיהוי ביומטריים, כגון טביעות אצבע ותמונות ממוחשבות של הפנים.  אולם יוזמי החוק מעוניינים ביותר מכך – הם רוצים לשמור את הפרטים של כולנו במאגר ארצי, שמניסיון העבר הגישה אליו תהיה לכל דכפין, ודליפתו תהיה רק עניין של זמן.  בעוד יוזמי החוק טוענים להורדת רמת הפשיעה כתוצאה מהחלתו, מזהירים מומחי אבטחת מידע מהשלכות חמורות שאינן מסתכמות רק בפגיעה קיצונית ובלתי הפיכה בפרטיות, אלא בסיכון בטחוני ממדרגה ראשונה!  למידע נוסף בנוגע לסכנות המרובות הנובעות מהחוק, אנא היכנסו לקישורים שבתחתית העמוד.

להפגנה הקודמת ביולי 2009 הייתה הצלחה נכבדת – מאות אנשים הפגינו כנגד החוק ואף שני חברי כנסת הגיעו לנאום, וההפגנה סוקרה בהרחבה באמצעי התקשורת (קישור לכתבות ב-ynet ובמעריב).  הצלחתהאירוע תלויה בכולנו, ככל שנדאג להפיץ את קיום האירוע נוכל לגרום לשינוי אמיתי.  פרטי עצרת המחאה עלולים להתעדכן –

אנא בדקו בימים הקרובים את עמוד האירוע כדי להתעדכן בשינוים.

• כתבה ב-ynet – "איסוף מידע ביומטרי – נקודת התורפה של המאגר"
• מיכאל איתן: "זליגת מאגר ביומטרי – גרועה מאסון מצ'רנוביל"
• כתבה מערוץ 1 על המאבק במאגר הביומטרי
• עצומה נגד החוק ועליה כבר חתמו כ-15,000 אזרחים.
• המרכז לעצירת חוק המאגר הביומטרי - http://no2bio.org
• בעלי חשבון פייסבוק, הזמינו את החברים!

לאירוע הקרוב דרושים מתנדבים – אנא פנו אלינו בכתובת stopchip@yahoo.com

שלום חברים.
אני מזמין אתכם כאן למופע הסטאנד אפ של נירמו (דף מעריצים בפייסבוק)' אשר יופיע במועדון הג'ז שבלול ביום שני (20:30 בערב) ה- 12.10.09 (ניתן להזמין כרטיסים מכאן. זה 40 שח לכרטיס). ההומור שלו איננו לחלשי הלב. הוא אינטיליגנטי להחריד, חריף וזריז (טוב נו, הוא בטח התאמן בבית). זה הומור אינטיליגנטי. לא מהסגנון הבריטי, הוא יכול להיות מצחיק באופן מלוכלך ורדוד – אך בהרבה יותר מפעם אחת נירמו דורש שכל בשביל לזהות שמה שהוא הרגע עשה היה קורע מצחוק. לא כולם נהנים מההומור של נירמו מולד. אבל אלו שכן – מאוהבים בו!
דוגמאות לסטנד-אפ שלו אפשר למצוא בערוץ היוטיוב שלו כאן: http://www.youtube.com/user/nirmo1
הנה דוגמא אקראית שאספתי בדרך (על המצאת המילה איצטרובל):

ולאנשי הפייסבוק מביניכם – הנה האירוע בפייסבוק (כדי להקל עליכם להפיץ לחבריכם).

החיוך.

ווינט כתבו ש:

בשבוע שעבר אירחו בני הזוג אובמה קבלת פנים לחברי המשלחות הזרות, שהגיעו לניו-יורק לרגל עצרת האו"ם. במהלך האירוע, שנערך במוזיאון המטרופוליטן בעיר, הצטלמו השניים ללא פחות מ-130 תמונות עם הנציגים הזרים ומשפחותיהם.
הבלוגר אריק שפיגלמן, צירף את כל התמונות, והנה – הפלא ופלא – החיוך של אובמה נותר ללא שינוי. הוא ארז את הצילומים בסרטון וידיאו קצר הממחיש את טענתו.

התוצאה כאן:

Barack Obama's amazingly consistent smile from Eric Spiegelman on Vimeo.

והנה לינק לעוד מישהו שעשה קולאז' דומה

התגובה של אנשים מסויימים היא "מפחיד!". אך לאחר מחשבה שניה, האם זה באמת מפחיד?

חלק מהמגיבים לסרטון העלו כמה נקודות מעניינות:

• התמונות אמיתיות ולא עברו עריכת פוטושופ:
  • אפשר להוריד את התמונות מהפליקר של הבית הלבן (לא בדקתי).
  • הקמטים שעל המכנסיים משתנים.
  • יש כל כך הרבה תמונות של האיש באותם הבגדים כי הם נלקחו מאותו האירוע, בצילומו עם הרבה שגרירים.
• נשיא (וגם כוכבים אחרים), נדרשים לחייך להמון צילומים – כך שהיכולת לשמור על "חיוך ממלכתי", היא בעצם מיומנות חשובה.
• כנראה שגם לנשיאים אחרים היה את היכולת הזו, אבל אובאמה הוא הראשון שהעלה כל כך הרבה תמונות של עצמו לרשת, כך שבדיקה כזו יכלה הייתה להתבצע.
• גם פריס הילטון מכירה את טריק החיוך, ראו את הסרטון כאן.

ובנימה אישית – אני לא יודע מיהו המגיב ווינט שכל הזמן מזכיר שהשם האמצעי של אובמה הוא חוסיין (מה שנכון) ושהוא מוסלמי (מה שלא נכון, הוא נוצרי), ושהוא לא יליד אמריקה (אלא הוואי, שהרבה מאזרחי אמריקה בכלל לא יודעים שהיא מדינה בארה"ב) – אבל זה כבר ממזמן לא מפחיד.

ולגבי השאלה האם אובאמה טוב או רע (באופן כללי, ולישראל בפרט), דעתי (האישית) היא שאני מאד אופטימי, ואני מפנה לפוסט (המשובח, כרגיל) של יונית "אובמה באו"ם".

הרגע נתקלתי ביציאה המבריקה של דן-בול (אשר אותרה כאן)/

מסתבר שלאחרונה פתחה מוזיקאית בשם לילי אלן (הנה דוגמא לשיר מפורסם שלה) בלוג אנטי-פירטיות עבור מוזיקאיים. הבלוג התחיל כהמשך לביטויי חוסר שביעות הרצון שלה ממוזיקאים אשר תומכים בהורדות פיראטיות.

ואתמול הגיב לה דן-בול, בקליפ אשר מזמר את כתיבתו של מכתב פתוח ללילי אלן ואשר מבקר את עמדותיה. שימוש מבריק במוזיקה לתגובת-נגד מחאתית:

אני אוהב מה שאנשים עושים עם האינטרנט

אם ברצונכם לעשות זאת גם כן, תוכלו להשאיר הודעה דרך מילוי הטופס כאן.

המכתב שכתבתי היה הבא:

אני עצוב מאד לנוכח מה שנודע לי לאחרונה, לגבי התנאים הלא ראויים אותם מקבלים עובדי כללית רפואה משלימה.

ואני בטוח שככל שהזמן יעבור כללית תזכה ליותר ויותר חשיפה שלילית.

אני מאחל לכם שתפתרו את זה במוקדם במקום במאוחר.

אני גם חושב שפניה כנה (על ידי האינטרנט) לציבור, אשר תשקף יחס אנושי והגון כלפי עובדיכם, תעשה רק טוב לכל איש ניהולי אשר יקדם אותה.

תגובה זו גם פורסמה אצלי באתר (עם למעלה מ- 500 קוראים) בכתובת:
http://www.talgalili.com/?p=1123

בברכה,
טל

הנה מכתב המפרט מהם התנאים הלא הגונים להם "זוכים" עובדי קופת חולים כללית רפואה משלימה:

המצב כיום:
· מטופל לא הגיע? העובד לא מקבל שכר!
· המשמרת לא מלאה? גם השכר לא מלא!
· המשמרת חלה ביום חג? העובדים לא מקבלים שכר!
· מטפל חולה? הוא לא מקבל שכר!
· מטפל יוצא לחופש? הוא לא מקבל שכר!
· ההנהלה נותנת הנחה למטופלים? חלק משמעותי מההנחה יורד משכר המטפל!
· עובדות המשרד, פקידות ומנהלניות, מקבלות שכר שעתי נמוך
מאד שאינו משקף את תרומתן המכריעה להצלחת החברה.
הן נסמכות על בונוסים כדי לגמור את החודש ואף הן לא יודעות
מה תהיה השורה התחתונה בתלוש השכר שלהן!

אנו נאבקים למען:

§ תשלום שכר קבוע ויציב
§ העלאת שכר לבעלי השכר הנמוך
§ הסדרת התנאים הסוציאליים
§ עיגון ההסכמות בהסכם קיבוצי

אנו דורשים מההנהלה להכיר באיגוד ולשבת איתנו למו"מ!

כתבתי עוד על הנושא כאן.

אני לרוב נמנע ממשחקי "הירשם כאן בשביל לזכות ב", כי אין לי ערובה לרצינות האתר והמייזם. אך במקרה שלפנינו יש לי. אוברי דה גרי, שלח מסר לחבריו בפייסבוק שמזמין אותם להפיץ את השמועה על SENS (האירגון שהוא שותף בהקמתו, שנועד לקדם מחקר בנושא הארכת חיים).

הדרך שבה אנשים יכולים לסייע הוא על ידי השארת תגובות טוויטר הכוללת את הטקסט הבא בשורת הסטטוס שלהם: "Please help SENS Foundation to win $5000 in the #sharetowin challenge!" או לחילופין על ידי כניסה לאתר והשארת תגובה בעמוד הזה כאן (זה לוקח פחות מדקה) שאומרת משהו נוסח "go SENS".

הסיפור שלפנינו מעניין בכמה רמות:

1. זו הפעם הראשונה שנתקלתי באתר 3banana אשר מעודד הפצה אינטרנטית של רעיונות לטובת הציבור, על ידי שהוא מבטיח פרסים (לדוגמא, 5000$ לזוכה במקום הראשון), עבור הרעיון שזוכה להכי הרבה אנשים שמוכנים להפיץ אותו. זה רעיון מגניב שאם יהיה לי זמן אני אשמח לגרום לו לקרות גם בארץ  (מישהו רוצה לעזור?)
2. כי זו הזדמנות בשבילכם לעזור ליוזמה מעניינת לקבל חשיפה ומימון.
3. כי זה מעניין לראות ש- SENS הצליח לזכות עד כה ב 1629 תגובות (למתחרה שמוביל עליו יש 1654)

מקווה לראות ש-SENS ינצחו, אני כבר הצבעתי, מה איתכם ?

עידכון (30.9.09): ניצחנו !!!

בשמו של כוח לעובדים נתקלתי כבר לפני למעלה משנה. עמוד אודות האירגון מציג כמה מעיקרי מטרותיו:

• לסייע בארגון עובדים לא מאורגנים במקומות עבודתם במגזר הפרטי והציבורי כאחד.
• לקדם קיומה של עבודה מאורגנת בכלל המשק הישראלי.
• להיאבק באופן חסר פשרות להגנה על זכויות עובדים, לשיפור תנאי שכרם ועבודתם.
• לפעול לכינונם של צדק כלכלי-חברתי, מדינת רווחה ודמוקרטיה בעולם העבודה.

הארגון מבוסס על מבנה דמוקרטי שבו הכוח נמצא בידי העובדים. “כוח לעובדים” מאמין בשוויון כלכלי חברתי, בשוויון מלא בין נשים וגברים, ערבים ויהודים וכל חלקי החברה הישראלית.
אני עוד לא יודע באיזו מידה האירגון מצליח במאמציו, אבל על פניו היוזמה נשמעת מעניינת.

מה שאני בעיקר נהנה ממנו הוא האופן שבו האירגון הזה מסייע ליצירת הנוכחות האינטרנטית של מאבקים שהוא מעורב בהם. לדוגמא: היום נכנסתי וצפיתי בהנאה בבלוג המאבק של עובדי כללית רפואה משלימה. בלוג זה מציג את עיקרי המאבק של העובדים ונותן דיווח עדכני על מאמציהם. לשם הפירגון (והעניין), הנה קישורים לכמה מהפוסטים האחרונים שפורסמו בבלוג שלהם (קריאה מהנה) :

• סיכום יום שני לשביתה 23.9.09
• סיכום יום ראשון של שביתה כללית
• מכתב לעוזי הלפרין 21.9.09
• יוצאים לשביתה כללית

יש הנאה עצומה בלראות סרטון כזה מבלי לדעת על מה הוא הולך להיות או מה יהיה בו. אך בשביל שתצפו בו נדרשתי לכותרת הפרובוקטיבית (ומדוייקת) אותה ציינתי. הנה הסרטון:

לבקשת הבמאית הסרטון הוסר עד לאחר התחרות. את הטיזר לסרטון ניתן לראות כאן:

ואת הסרטון עצמו אפשר לראות (בחינם), כאן: בקישור הזה – אם אהבתם את הסרטון, אנא הצביעו בעדו עבור תחרות פסטיבל הסרטים breast fest.

ולמי שרוצה הרחבה, הנה הספויילר:

הסרטון "שטוח" מספר על עולם עתידי שבו אין יותר שדיים. כל כך הרבה נשים לקו בסרטן השד עד אשר הוחלט לדכא את גדילת השדיים (ואף האשכים) של כל בני האדם. הסרט מציג אבות לוקחים את בניהם לתערוכת שדיים במוזיאון. בתערוכה האבות מתבוננים בגעגועים בצילומי חזה של נשים, בעוד הילדים לא מצליחים להבין את העולם המוזר ממנו אבותיהם הגיעו.
מדוע כל כך הרבה נשים איבדו את שדיהן? חכו לסוף הסרט ותראו.

ואם ממש אהבתם את הסרטון, ספרו לחבריכם.

מאמרים נוספים:

1. אונס וסחר בנשים – אלנה, מריה ומונולוגים מהוגינה
2. כיצד פרסים מעודדים אותנו לפרוץ דרך – מהחלל החיצון ועד לריפוי הזיקנה

(זהו פוסט שעוסק בבלוגים, קידום-אתרים ונקמה. אם הנושאים הללו לא מעניינים אתכם, אנא המשיכו הלאה לפוסט הבא )

היום קיבלתי ספאם בעברית בתגובה לפוסט שכתבתי על פייסבוק בזמנו. למרות שהפוסט שלי לא דיבר על סקס, ויאגרה, רכישת ויאגרה, קניית ויאגרה, כמה לקנות, כמה לצרוך, השפעות בריאותיות ושום דבר מסוג זה – אף על פי כן איזשהו ספאמר החליט להשאיר אצלי בבלוג את התגובה

"קניית ויאגרה הכי מקורית בארץ"

עם לינק לאתר שלו על המילה "ויאגרה". יש אנשים שיטענו שאין בלינק הזה ערך (שהרי אוטומאטית יש עליו nofollow), אבל מהסתכלות ב- google webmasters tools, הרי שאני רואה שגוגל מזהה לינקים שהופיעו לאתר שלי מתגובות שהשארתי ברחבי הרשת. גם אם גוגל טוענים שהם לא עושים שימוש במידע הזה, הרי שאני מסופק.

חשבתי לעצמי מה לעשות עם התגובה הזו, אז מלבד לסמן אותה כ"זבל", החלטתי כאקט מחאתי להעלות את הפוסט הזה (אשר כולל כל מיני מילות מפתח שקשורות במה שאותו ספאמר ניסה לקדם), וכך (בתקווה) להקשות עליו את מלאכת הקידום אף יותר.
באופן כללי, אני בעד שמעכשיו כל בלוגר שמקבל תגובות ספאם בעברית על נושא כלשהו, יכתוב בתגובה פוסט "קידום אתרים" טהור שיעסוק באותו התחום – רק בשביל להקשות על הקידום בגוגל של אותה המילה עבור הספאמר.

אגב, האימייל של הספאמר הוא: viagrabluepill@gmail.com (מה שרומז על האתר ששלח את הספאם). למקרה שמישהו רוצה (שלא) לקנות אצלו ויאגרה.

נ.ב: זה צירוף מקרים מעניין, כי לפני בדיוק שנה ויום פירסמתי פוסט דומה על תגובת ספאם שקיבלתי בבלוג שעסקה בסקס חינם.

אישתי הנפלא דבורה אוהבת לכנות את עצמה embodied scholar או "אשת אקדמיה אשר בגופה". מלבד היותה רקדנית מגיל 6, הרי שבגיל 20 היא החליטה לפנות לאקדמיה לתחום (שמי היה מאמין שקיים) בשם ההסטוריה של הריקוד, ענף בהסטוריה של האומנות שלא קיים (עדיין) בארץ, אבל שוקק וחי בארצות הברית (משם היא מגיעה).
עד אשר הכרתי את דב הייתי זר לעולם הריקוד, ושוב ושוב הייתי שואל אותה (ואני שואל עד היום) "למה זה בעצם חשוב?". למה ריקוד חשוב? למה אומנות חשובה?
דבורה נתנה לי אינספור תשובות עד היום, אבל אחת מהן שבלטה הייתה "לא ייתכן עולם של בני אדם שלא תהיה בו אומנות. בעולם שאין בו אומנות (וריקוד) הוא עולם שלא הייתי רוצה לחיות בו".

זו תשובה דרמטית וקצת מהממת, בעיקר בשביל מישהו כמוני שלא חי אומנות על בסיס קבוע.

אך אחת לכמה זמן אני נתקל במשהו שממחיש לי עד כמה דבורה צודקת. והקטע שלפניכם הוא קטע כזה.

הקטע הבא לקוח מסדרה אמריקאית בשם "אז אתה חושב שאתה יכול לרקוד?". סידרת המקור ל"נולד לרקוד" בארץ. בקצרה: אוספים רקדנים, נותנים להם לרקוד, מסננים אותם (דרך שופטים, ואז דרך הצבעות של הקהל דרך SMS-ים) עד שמגיעים ל"רקדן" הכי אהוד על הציבור (שימו לב – הכי אהוד, לא בהכרח הכי "טוב").
הסרטון הבא לקוח מאחד האודישנים שהיו עכשיו בסדרה, והוא מציג זוג הומואים רוקדים ריקוד שלרוב שמור לזוגות מהמין ההפוך.
הריקוד סוחף, נוגע ומרגש באופן שמציג עבורי, סטרייט שרחוק מהסצינה ההומו-לסבית, משהו חשוב לגבי העולם של האנשים הללו שחיים חיי זוגיות השונים (אך דומים) כל כך לאלו שלי.

הנה הקטע:

(התפרסם במקור כאן)

הקדמה – מה זה קפצ'ה ור-קפצ'ה

קפצ'ה היא מבחן המאפשר להבחין בין מחשב למכונה (סוג של מבחן טיורינג לעניים). כשמדברים על קפצ'ה באינטרנט, לרוב מדברים על האותיות המחורבשות שרואים כשצריך להכנס לאיזשהו אתר. אתרי אינטרנט משתמשים בתמונות הללו כיוון שבני אדם יכולים (לרוב) לקרוא אותם, בעוד שמחשבים לא. דוגמא לשימוש נפוץ הוא בהרשמה לחשבון אימייל חדש – החברה שמספקת את השירות דורשת מאיתנו הגולשים למלא ק'פצה (לפתור את הכתוב בתמונה), כדי לזהות שמי שמבקש את חשבון האימייל הוא אדם אמיתי, ולא תוכנת מחשב שמנסה לפתוח מאות אלפי חשבונות אי-מייל במכה אחת (ואז להשתמש בהם בשביל לשלוח דואר ספאם).

דוגמא נוספת לחשיבות הקפצ'ה תוכלו לקבל מקומיקס ה- XKCD המשובח הבא (לחצו על התמונה להגדלה וקריאה):

בחור מבריק אחד ששמו הוא לואיס וון האן, הקים בזמנו חברה בשם re-Captcha. הרעיון המבריק מאחורי המייזם שלו הוא לחבר בין שני צרכים משלימים:

• אתרי אינטרנט צריכים מבחני קפצ'ה בשביל לזהות שגולש מסויים הוא אדם אמיתי ולא רובוט, ובמקביל -
• מי שברשותו ספרים סרוקים היה רוצה שאנשים יקלידו לו אותם לתוך המחשב (כלומר – שאנשים יזהו מילים מקושקשת מתוך הספר הסרוק – היות ומחשבים לא יכולים לעשות זאת)

הפתרון: re-Captcha. מדובר בטכנולוגיה המאפשרת להשתיל באתר (המרשה לה), מערכת שנותנת לגולש מסויים מבחן לזיהוי מילה סרוקה. בעל האתר מקבל לגלות האם הגולש הוא אדם אמיתי או לא, והמערכת מקבלת לדעת על אותה המילה מהי הפרשנות שלה.

להל"ן סרטון של 12 דקות שמסביר את כל אשר כתבתי:

החדשות – גוגל רכשו את ר-קפצ'ה

היום גוגל פירסמו בבלוג שלהם הודעה על רכישת החברה ר-קפצ'ה (reCAPTCHA). טק-קרנצ' כתבו שגוגל עשו נסיונות בלפתח את הטכנולוגיה בעצמם, אך כנראה שגוגל הגיע למסקנה שיותר הגיוני לרכוש את החברה מאשר להמציא את הגלגל מחדש.

המשמעות המיידית וההשלכות לעתיד

השירות ר-קפצ'ה כבר משמש כ- 100,000 אתרי אינטרנט. ועכשיו לאחר שגוגל רכשו אותם, אפשר לצפות לעוד אינספור אתרים שיתחיל להשתמש בשירות. המשמעות המיידית של זה תהיה שגוגל מקבלת מאות אלפי גולשים שיעזרו לה (בחינם) להקליד את הספרים שהיא סרקה לתוך השירות שלה גוגל-ספרים. המשמעות של זה תהיה שבעתיד הנראה לעין, עוד ועוד ספרים יהיו זמינים לחיפוש דרך השירות של גוגל-ספרים. בעתיד הבינוני אפשר אף לצפות שגוגל יוציאו שירות עבור כבדי-ראיה שבו גוגל תקריא להם ספרים (אני ממתין לשיתוף הפעולה הזה שיהיה בין גוגל לאמאזון).
עידכון: ווינט מספרים על כך שגוגל עומדת לאפשר לאנשים להדפיס ולקנות ספרים ישנים מהמאגר שלה (בהנחה שכמה סוגייות משפטיות יפתרו). או במילים אחרות: גוגל לוקחת ספרים שלא קיימים בפורמט דיגטלי, סורקת אותם, מתרגמת את התמונות הסרוקות לאותיות (ועכשיו, באמצעות reCAPTCHA, היא תוכל לעשות זאת באופן כמעט מושלם, כזה שאף מערכת OCR בעולם תוכל לעשות), ואז למכור את הספרים הללו בהדפסה מחודשת. מבריק…

בטווח הרחוק יותר, מדובר בהשקעה אסטרטגית מבריקה. גוגל לא רק זוכה לקבל תירגום של הספרים הסרוקים לטקסט שהמחשב יודע לזהות, היא גם מקבלת מאגר עצום וחסר תקדים של תירגום בין פיקסלים לאותיות. המידע הזה יאפשר לגוגל ליצור אלגוריתמים סטטיסטיים ל- OCR (זיהוי של אותיות מתוך פיקסלים של תמונה) ברמת דיוק שלדעתי האישית (והלא מקצועית) תהיה חסרת תחרות לכל אלגוריתם אחר שיהיה (עד אשר ימציאו בינה מלאכותית אמיתית).
ולמה להסתפק באנגלית? הרי גוגל יוכלו לקדם את הפרוייקט הזה לרשת האינטרנט בכל השפות המדוברות, ובכך ליצור אלגוריתמים סטטיסטיים לזיהוי אותיות ומילים (OCR) בכל שפה אנושית שאנשים המדברים אותה נמצאים ברשת.

החשש: מונופול

אז האם הרכישה הזו טובה לנו או לא? סביר להניח שכן. הכוח של גוגל באינטרנט יאפשר להם להפיץ עוד יותר את השימוש בר-קפצ'ה, מה שאומר שבמקום שאנשים "יבזבזו" את התשובות שלהם על קפצ'ות (מה שקורה ברוב השירותים הקיימים), הרי שיהיה גוף שיאסוף את התשובות שלהם ויעשה בהם שימוש טוב.

ההסתייגות היחידה שלי היא החשש שזה יאפשר לגוגל להיות מונופול בתחום ה- OCR. אני מקווה לראות עוד שחקנים גדולים (מישהו אמר מייקרוסופט?) עולים לבמה ומתחילים לאסוף את המידע הזה. והכי הייתי מקווה אילו איזשהו אירגון (מייקרוסופט, היש סיכוי?) שיעשה שירות מתחרה אבל שהוא יהיה בנוי כך שיפתח את המידע לציבור לחלוטין. כלומר, שכל אחד מאיתנו יוכל להוריד קובץ גדול עם תמונות של מילים, ותירגומם לטקסט שמחשב "מבין" את המשמעות שלו.

לסיום – כיצד להשתמש באנשים כדי לזהות לא רק טקסט, אלא גם תמונות (הרצאה של 50 דקות על כיצד להשתמש באנשים במקום מחשבים)

את ההרצאה הבאה ראיתי לפני יותר משנה, ומדובר באחת מההרצאות היותר מרתקות ופותחות אופקים – למי שיש את הזמן, מומלץ בחום:

מאמרים נוספים:

1. גוגל-חבר-חבר, העתיד של הרשתות החברתיות (זהירות פייסבוק – מאחוריך!)
2. "תובנות מגוגל" – גוגל פותחים עוד אשנב לנתוני החיפוש שלהם

בשאלה הזו נתקלתי היום כאשר קרוב משפחה יקר שלי איבד אתמול את ארנקו בנסיעת מונית. פניתי לחברים לעצה וקיבלתי מספר הצעות, לקרוב המשפחה שלי הם לא עזרו אבל אולי הם יעזרו לכם:

1. תקפיאו תבטלו תקפיאו ל- 48 שעות כרטיסי אשראי שהיו בארנק (ואם עד אז לא תיפתר הבעיה – תבטלו).
2. תקוו שנתקלתם באנשים טובים –  עלול לקרות שהנהג או הנוסע שיגיע אחריכם יקחו את הארנק לעצמם.
3. אם לקחתם קבלה מנהג המונית או שהזמנתם מונית מתחנה ואתם יודעים מהי התחנה – אז עוד יש תקווה. נהגי מוניות שלוקחים מהם קבלות (או שהוזמנו במיוחד) יודעים שניתן לאתר אותם ויעיזו פחות לגנוב ארנק שנשלח אצלם. באפשרותכם לטלפן לתחנת המוניות (או למשטרה) וכך למצוא את הנהג אצלו נסעתם בשביל לקבל את ארנקכם בחזרה. יעשו שימוש במתי נסעתם ומאיפה ולאן. מוסר ההשכל מהפוסט הזה: מעכשיו תתחילו בהרגל של לקחת קבלות מנהגי מוניות ולהכניסם לכיס.
4. אם לא לקחתם קבלה מהמונית אז רוב הסיכויים שהארנק הלך ולא ישוב (במקרה זה מהרו לבטל את כל כרטיסי האשראי). אבל למקרה שיש לכם מזל, תחייגו לכל רכזיות המוניות מהעיר שבה נסעתם (לדוגמא, עבור מוניות באיזור תל אביב תסתכלו על הרשימה כאן, תודה ליעל על הטיפ), לכל אחד מהם תסבירו את הבעיה שלכם (איבדתי אתמול ארנק במונית, איני בטוח איזו מונית, בשעה זו וזו ממקום זה לזה), תשאירו מספר טלפון בו ניתן יהיה להשיג אתכם (ואולי גם תנסו להדגיש את חשיבות הסיפור עבורכם באמצעות פרס כספי או מילה על פריט חשוב שנותר בארנק, אבל את זה לא ניסיתי).
5. חייגו למחלקת אבידות ומציאות במשטרת ישראל (בתל אביב אמרו לי שזה במספר הזה  03-680-2135/6 ), אולי משהו יגיע אליהם…
6. אם אתם מאמינים באל אז תתפללו. אם לא, אז אל

מקווה שלעולם לא תזדקקו לעצות האלה, אבל אם שכן – שיהיו לכם זמינים.

אם יש לכם עוד הצעות או סיפורים, אתם מוזמנים לשתף…

חברים יקרים,

דבורה ואני מצפים לחגוג איתכם את נישואינו בבוקר של יום שישי, ה- 11 לספטמבר!
הנה מספר פרטים אודות החגיגה:

מתי:
8:30 – מארגנים את המקום. מי שרוצה לבוא לעזור – מוזמן.
9:00 – "קבלת פנים"
10:00 – טקס אלטרנטיבי קצר ולאחריו מספר הופעות של חברים (אם ברצונכם לשיר, לרקוד, לדבר או כל אחר – אתם מוזמנים!)

איפה:
פארק הירקון, ממול לרחוב הרב קוסובסקי (באיזור בבלי) – הנה לינק למפת המקום (מתוך הלינק גם תוכלו לקבל את שמות הרחובות שבאיזור ואף אפשרות לקבל הוראות הגעה מביתכם)

כיצד להגיע לשם: קווי האוטובוס של דן מגיעים לאיזור (על אף שתצטרכו ללכת מעט), חייגו ל- 03-6394444 בשביל הוראות הגעה מדוייקות.

מה להביא:
מתנות – אין צורך. כלומר, אתם תמיד יכולים ואנחנו נשמח לקבל. אבל הסיבה שיצרנו אירוע באופן כזה היא כדי שלא "לכפות" על חברינו לשלם צ'קים רק בשביל לכסות את המנה. המתנה הכי חשובה בשבילנו היא שתבואו לשמוח בשמחתנו ולהעניק לנו מאהבתכם.

אוכל – אם כבר כתבתם לנו מה תביאו אז תביאו זאת. אם אינכם בטוחים מה להביא אז תביאו אחד (או יותר) מהדברים הבאים: גבינות, ממרחים, סלטים (גם סלטים קנויים זה סבבה), משקאות קלים, חומוס, פירות.

מה עוד להביא – שמיכות לשבת עליהן (ואף כיסאות אם יש לכם), מצלמות (צלמו תמונות בבקשה בבקשה ואם תעלו אותן לאנשהו אז תחת מילת הטג DEBANDTAL), ומומלץ גם לבוא עם כובע ומשקפי שמש.

ביום האירוע, תוכלו לחייג אל דב או אלי – אנו נשאיר את המכשירים בידי חברינו שיענו לשאלות ויעזרו ככל יכולתם:
052-7275805 (Deb)
052-7275845 (Tal

ותמונות או סרטים או מה שיהיה נעלה מאוחר יותר ב:
www.debandtal.com

באהבה,
דבורה וטל גלילי

* * *
And here is the same text in English:

Dear friends,

We're looking forward to celebrating our marriage with you on the morning of this Friday, the 11th of September! Here's a reminder with details about the party:

When: 8:30 a.m. – Set up, for those who want to help. 9:00 a.m. – Reception. 10:00 a.m. – Short alternative ceremony, followed by a few creative performances. If you would like to sing, dance, speak, etc., you are welcome to!

Where: Park HaYarkon, opposite 40 HaRav Kosowski (in Bavli)

How to get there: Monit Sherut 5 goes near this area; so do several buses which stop on Namir (call Dan Bus at 03-6394444 for exact directions from your location to the area)

What to bring: 1. some food or drink to share* 2. a picnic blanket or towel, if you have one; chairs are also helpful 3. cameras! Please take pictures 4. sunglasses, hats, sunscreen, etc.

*If you have not yet listed what you are bringing on our RSVP form, here are a few suggestions: cheeses, spreads, hummus, salads, fruit, drinks

See you on Friday!

Love,
Deb and Tal
www.debandtal.com
052-7275805 (Deb)
052-7275845 (Tal)

בהמשך לדברים שהועלו ברחבי הרשת מאתמול (החל מהכתבה של רועי שלומי בווינט, וכלה בשאר ההתרחשויות בבלוגוספירה), החליטו אנשים אחרים ואני בתוכם להצטרף לאיגוד האינטרנט הישראלי.

רימון לוי, נשיא איגוד האינטרנט הישראלי, שלח כעת מכתב לנרשמים החדשים לאיגוד, מתוך רצון לתת מידע ואת דעותיו על הנאמר.
עבור האנשים שעוד לא נרשמו לאיגוד, אני מביא כאן את המכתב כלשונו (אשמח לדעות ותגובות):

אתם יכולים להוריד את ה- PDF מהלינק הזה: welcome_newmember (או לקרוא את הטקסט פה מתחת)

מידע למצטרף הטרי לאיגוד האינטרנט הישראלי:‬
‫עובדות, נתונים ותפקידו האיגוד‬
‫חבר יקר, אני מברך אותך על הצטרפותך לאיגוד האינטרנט הישראלי . כולי תקווה שהצטרפותך תלווה גם פעילות וניסיון השפעה על פעולות האיגוד , על פי הכרתך והשקפתך. אני מייחס את הצטרפותם של מספר חברים בעת האחרונה לתגובה למאמר עמדה שפרסם רועי שלומי ב ‪ Ynet‬ובבלוג שלו. אני שמח שהפרסומים הביאו להצטרפות חברים רבים. אני לא ממש מסכים עם דעותיו של רועי על מטרות קיומו של איגוד האינטרנט , ועל כך אתייחס בקצרה בהמשך. אני רוצה לנצל הזדמנות זו דווקא כדי לעסוק ב הבהרת כמה קביעות שהוצגו כעובדות והן פשוט לא נכונות בפרסומים של רועי, ובכמה שאלות רטוריות , שלא לומר מניפולטיביות , שהוא מעלה – היוצרות מצג שווא .‬
‫ראשית, בואו נראה את העובדות :‬

דוחות כספיים: כל הדוחות הכספיים של האיגוד עומדים לרשות הציבור , מיום‬ הקמת האיגוד, וניתנים לעיון אצל רשם העמותות . מה שרועי שלומי ציין כדוחות‬ "חסומים בסיסמא", הם הדוחות הכספיים של 2008 שטרם אושרו באסיפה הכללית‬ של האיגוד שצריכה להתקיים ב – 51 בספטמבר 2009. לאחר אישורם, הם יתפרסמו‬ יחד עם כל הדוחות הקודמים .‬ "‪ ISOC‬בעולם הוא ארגון עצמאי, הממומן מתרומות ודמי חבר ואינו קשור לארגון‬ ICANN‬העולמי": לא נכון. ‪ ISOC‬מפעיל את מרשם שמות המתחם בסיומת‬ הגלובלית ‪ .org‬החברות ב- ‪ ISOC‬אינה כרוכה כלל בדמי חבר , וחלק הארי מתקציבו‬ מגיע ממרשם שמות המתחם. ‪ ISOC‬פועלת בשיתוף פעולה הדוק עם ‪ICANN‬‬
‫ולמעשה מפגשים של ‪ ,ISOC‬כולל ישיבות הנהלה מתקיימים לרוב במסגרת כנסים של ‪( ICANN‬אני בעצמי השתתפתי בכנס כזה בפריז ביוני 2008, ודרך אגב – על חשבוני הפרטי וללא עלות של שקל אחד לאיגוד האינטרנט ).

‫השינויים בתקנון בנושא הזכות לבחור ולהיבחר: מזה שנים קיימת מגבלת זמן לחברות לצורך קבלת זכות לבחור ולהיבחר . הנחת העבודה היא שאדם צריך קודם להכיר את הארגון ותחומי פעילותו לפני שהוא יוכל לבחור. בשנה שעברה, האסיפה הכללית קיבלה החלטות להקלה לגבי זכות הצבעה , בכך שבוצע שינוי בתקנון המאפשר לקצר את זמן ההמתנה למי שהיה חבר שנתיים מתוך החמש שנים האחרונות. השינויים המוצעים כעת הם טכניים בלבד ובאים בעקבות דרישת רשם העמותות, שקבע שמי שלא יכול לבחור ולהיבחר צריך להיות מכונה "ידיד העמותה",  ולא חבר. יש שינויים נוספים מוצעים הבאים כתוצאה מהערות רשם העמותות . כל המידע יוצג כמובן באסיפה הכללית . שינוי במספר חברי הנהלה וזמן כהונה: הכוונה היא להגדיל את מספר חברי ההנהלה מ- 7 ל- 9, במטרה להרחיב את מספר מקבלי ההחלטות והעוסקים  במלאכה חברים חדשים בהנהלה ציינו גם שלוקח זמן להכיר את הארגון , ושנתיים נראו להם זמן קצר מדי. היות והיום מתקיימות בחירות כל שנה , כאשר בשנה אחת מתחלפים 3 חברי הנהלה ובשנה שלאחריה מתחלפים 4, חשבנו שזה יהיה נכון לעבור לשיטה עקבית, בה כל שנה נבחרים 3 חברי הנהלה, בסבב של 3 שנים. גם שומר על רציפות, גם מאפשר תחלופה. "כדי להצטרף לועד העמותה נדרש ותק של שנתיים" – פשוט לא נכון, לא מובן למה נכתב כך

‫"רק בשנה שעברה הנושא המרכזי באסיפה, היה המצב החריג שנוצר באיגוד ובו היו יותר מקומות לבחירה מאשר מועמדים לוועד". לא ממש נכון. בבחירות בנובמבר 2007 אמנם מספר המועמדים היה שווה למספר המקומות , ולכן באסיפה הכללית  בספטמבר 2008 נדונו דרכים לעודד הצגת מועמדות. ואכן, בבחירות בנובמבר 2008, הציגו מועמדותם 9 חברים לארבע המושבים, ומתוך 4 חברי הנהלה שנבחרו, שניים הם חדשים שמעולם לא כיהנו כחברי הנהלה . אני אישית חתמתי על מכתבי המלצה לשני מועמדים שלא היו חברי הנהלה על מנת לעודד אותם להתמודד בבחירות בהן אני הייתי מועמד בעצמי . אני יודע על עוד שני מועמדים שלא היו חברי הנהלה וקיבלו מכתבי המלצה מחברי הנהלה אחרים . על השקיפות: רועי שלומי מבקש לקבל פירוט מענקי מחקר. הרי אין קל מזה:  http://www.isoc.org.il/scholarship/selected2007.html‬‬
‫

יש כמובן גם מידע נוסף באתר האיגוד , ציבורי ופתוח לכל . צריך רק לגשת לאתר.‬ מנהל תקין א': רועי מבקש לקבל מידע על נסיעות "משלחות" של חברי ועד לחו"ל‬ בשנים 2009-2008. כאן באמת תפסו אותנו: באמת אין ביכולתנו לדווח , מהסיבה‬ הפשוטה שבעשור האחרון, הנסיעה היחידה של חבר ועד לחו "ל הייתה בשנת 2005 בכנס חברת המידע )‪ (WSIS‬בטוניס, לבקשת ממשלת ישראל . לא היו אחרות.‬ מנהל תקין ב: עוד מבקש רועי להציג את כל הכספים ששולמו לחברי הועד (כולל‬ החזר הוצאות). בכל שנת 2008, סך הכל החזרי הוצאות לכלל חברי ההנהלה‬  הסתכם ב- 1093 ₪ (אלף ותשעים ושלוש ה שקלים חדשים). מזה אני אישית‬ קיבלתי כהחזר נסיעות ברכבת ומונית לישיבות + חניה סך של 139₪, חבר הנהלה‬ אחר קיבל החזר של 363 ₪ על כן שהוא קנה מכספו מתנה למי שניהל בהתנדבות‬ את בחירת הזוכים במענקי מחקר (אף חבר הנהלה לא היה מעורב בבחירת הזוכים),‬ ועוד 591₪ החזר הוצאות לחבר הנהלה אחר על אירוח אורח מחו "ל שבא לכנס‬ השנתי. 4 חברי הנהלה אחרים לא קיבלו כלל החזרי הוצאות , או תמורה כספית‬ כלשהי בשנת 2008 (טוב, אם לא לוקחים בחשבון את הסנדוויץ ' טונה המוגש‬ בישיבות -– אני אישית נהנה מהירקות …- ולא, אין בורקס).‬ אני מקווה שחלק מכם יציג מועמדות לבחירות להנהלה – אבל שלא יהיו אשליות :‬ עבודה חשובה ומעניינת תהיה בשפע – תגמול חומרי ממש לא.‬
‫אלו העובדות. ועכשיו לכמה הערות עקרוניות על תפקיד איגוד האינטרנט כפי שאני רואה אותו, וכפי שנובע מהתקנון והאמנה שלו , שהנחו את פעילותו במהלך כל שנות קיומו.
‫האיגוד רואה את תפקידו כמאפשר, ‪ ,Internet enabler‬בחברה הישראלית. אנו רואים עצמנו כגורם מרכזי לפעילות הורדת חסמי גישה לאינטרנט , ולייצוג החברה האזרחית, כצלע שלישית בשיתוף הממשלה והסקטור העסקי . אחת המשימות העיקריות שלנו היא לפעול לשמירת אינטרנט חופשי , הורדת חסמי גישה ומתן אפשרות לכל אזרח במדינה ליהנות מיתרונות האינטרנט להשגת מטרותיו (במסגרת החוק), כל אחד על פי השקפת עולמו. כך לגבי תשתיות אינטרנט כמו מערך שמות המתחם (‪ )ccTLD‬תחת ‪ . .il‬בניגוד למה שחושבים אנשים שמצויים פחות ב מבנה תשתית רשת האינטרנט , מערך ה- DNS‬הוא קריטי ורמת השירות הניתנת בו חייבת להיות גבוהה ביותר .  איגוד‬ האינטרנט מספק שירות זה לקהילת האינטרנט במדינת ישראל מזה כ- 13 שנים. כמו‬ בכל המדינות המערביות הרישום מנוהל על ידי ארגונים ללא מטרות רווח . זאת,‬ בניגוד למדינות כמו ויאטמם ואפגניסטן, בהן מערך שמות המתחם מנוהל על ידי‬ הממשלה, או במדינות כמו מיקרונזיה ואתיופיה בהם גורמים עסקיים מנהלים את‬ הרישום (לטובת בעלי מניותיהם ).

‫האיגוד פעל ופועל במגוון רב של צירים , חלקם באופן עצמאי, חלקם עם שותפים, חלק באופן גלוי וחלק מאחורי הקלעים. הקלעים . בין היתר, הביא האיגוד להעלאת עבודות דוקטורט האינטרנט לשימוש חופשי של הציבור , קידום חוק דואר הזבל בישראל, שמירה על ניטראליות הרשת והשימוש ב ‪ VOIP‬במכשירים ניידים , עידוד פרוייקטי קוד פתוח, קידום הקמת מאגר נתוני האינטרנט בישראל , חינוך והסברה לשימוש נבון ברשת , תמיכה ב אינטרנט לבני הגיל השלישי, הפעלת קבוצת משימה נגישות לאינטרנט לאנשים עם מוגבלות ועוד פעילויות רבות .‬
‫נכון, תמיד אפשר לשפר ולקדם, ואנו עושים זאת משנה לשנה ותמיד שמחים לכתפיים נוספות לשאת בעול . (היו פה הרבה לינקים, אבל ההעתקה עשתה בעיות בלשמור את הלינקים) אכן, מקור המימון המרכזי הוא מיתרות שיצר מרשם השמות . אנו דואגים שיתרות אלה, כשהן קיימות , תחזורנה לציבור (ולאו דווקא לחברי האיגוד , גם לא לרושמי שמות מתחם, אלא לכלל הציבור בישראל).

כמו רבים מכם, שאני מכיר אישית , מניע אותנו הרצון לפעול למען חברה טובה יותר ,‬ פתוחה ופלורליסטית. יש מי שאינם מסוגלים לדמיין מצב שאדם יפעל ללא תגמול‬ חומרי, וכאשר נתקל בכאלו אינם יכולים אלא להניח שהמניעים שלו נסתרים ואפלים .‬ אם הנך שייך לסוג הראשון , אשמח על הצטרפותך לאיגוד, ומקווה לראות אותך יום‬
‫אחד מחליף אותי בתפקידי – שאמנם מלא סיפוק של עשייה , אבל דורש השקעת המון מאמץ ואנרגיה .

בברכה,‬
‫רימון לוי‬
‫נשיא האיגוד

*  *  *  *

עידכון: רועי שלומי הגיב למכתבו של רימון לוי. הפסקה האחרונה בפוסט שלו (אחרי התייחסות עניינית לחלק מהסעיפים) מסכמת ואומרת:

אפשר להמשיך ולהתפלפל בפרטים טכניים וסעיפי תקנון, אך מאז פרסום המאמר והפרסומים באתרים שונים זרמו אליי אימיילים, שיחות טלפון, הודעות, מסמכים ותלונות של עשרות גורמים. ביניהם בלוגרים, מפתחי אתרים, בעלי דומיינים, מנכ"לים של חברות בתחום האינטרנט, גורמי מקצוע בתחום התקשורת ואחרים. כולם הופתעו לגלות את הסכומים וההתנהלות, כולם מדהמו לגלות כי לא יוכלו להשפיע גם אם ירצו. הדיון הוא לא על מחירי דומיינים או סעיף קטן ג'. הדיון מבחינתי הוא קודם כל על שקיפות, פתיחות וחופש בחירה, ואני שמח להיות Internet Enabler שהתחיל דיון ציבורי אמיתי מזה שנים ביעודם של מיליוני השקלים שזורמים לכיסי האיגוד.

‬

הרגע הצטרפתי לאיגוד האינטרנט הישראלי (70 ש"ח לשנה).

בפוסט שלפניכם אסביר מדוע עשיתי זאת (ובעצם, מדוע כדאי אולי שגם אתם תעשו זאת).

איגוד האינטרנט הישראלי (לקוח מוויקיפדיה) הוא עמותה הפועלת לקידום השימוש באינטרנט לצורכי מחקר, תקשורת ושיתוף פעולה בין גורמים שונים. למרות היותו גוף עצמאי ובלתי תלוי, נחשב האיגוד בעל השפעה רבה בתחום האינטרנט ומהווה סמכות עליונה בנושאים שונים.

החדשות הטובות: לאיגוד האינטרנט הישראלי יש לא מעט כסף וקשרים והוא בעל השפעה רבה בתחום האינטרנט בארץ. היה לי את הזכות לעבוד מול אנשים באיגוד במעורבותי באירגון וורדקמפ ישראל 2007, וגם ב- 2008. אנשים מקסימים כמו נהורא, מי-טל אייל סלע (וכנראה עוד כמה שכרגע פרח לי שמם, ואני מתנצל על כך) – שהראו רמה גבוהה מאד של מקצועיות, אדיבות ואיכפתיות בכל מגעי איתם. אך אנשים טובים אלו אינם האנשים היחידים באיגוד.
החדשות הפחות טובות:

1. באיגוד האינטרנט הישראלי אין מספיק שקיפות ובקרה ציבורית חיצונית על ההתנהלות של האיגוד
2. החל מעוד שבועיים – כל מי שיירשם שלא נרשם לאיגוד לפני מועד זה לא יוכל להשפיע עליו "מבפנים" במשך שנה (בניגוד למצב היום שבו מי שנרשם אוטומאטית מקבל את הזכות להצביע בתהליכים קבלת החלטות של האירגון)

בגלל שהאיגוד הוא גורם כל כך חשוב באינטרנט הישראלי, ושהחלון עבורנו (בוני האתרים ומשתמשי האינטרנט באופן כללי) להשפיע על התנהלותו עלול בקרוב להסגר. החלטתי היום להירשם לאיגוד ולהבטיח את זכותי להשפיע על איך הוא (והאינטרנט של כולנו) יראה בעתיד.

בדקות אלו אני כבר רואה בטוויטוספירה עוד ועוד טוויטים של אנשים שכותבים שהם נרשמו לאיגוד. כדי להשאר במעקב, חפשו את תגיות ההש: #ISOC

כדי להצטרף לאיגוד, כל שעליכם לעשות הוא להכנס לעמוד ההרשמה שכאן (אשר אפשר להגיע אליו דרך העמוד הזה). ההרשמה לקחה לי פחות מ- 5 דקות, ו – 50 שקל (כי אני סטודנט. זה היה עולה 70 שקל אחרת). לחברות באיגוד יש גם כמה הטבות עליהם תוכלו לקרוא כאן, אבל לא לשם כך נרשמתי – אלא בשביל האפשרות להשפיע על האירגון החשוב ביותר בארץ לעתיד האינטרנט בישראלי.

*  *  *  *  *

מה הוביל אותי לנושא הזה?

הקריאה של רועי שלומי בבלוג שלו "איגוד האינטרנט הישראלי צריך להשתנות" (שנכתב כהרחבה למאמר שהוא פירסם היום בווינט "איגוד האינטרנט הישראלי: ככה עושים כסף ברשת"). שני המאמרים הללו נותנים הצצה לעולם הפנימי שמתנהל בתוך איגוד האינטרנט הישראלי. המאמרים מציגים כמה מפעילויות האיגוד, על חלקם אני יכול להסכים ועל חלקם להתמרמר. אני ממליץ לכם להכנס למאמרים ולעקוב אחר המידע שרועי מוסר בעצמכם. אך אם לתמצת חלק מהדברים שמפורטים שם, הנה כמה דוגמאות.

פירוט של הכנסות והוצאות שונות באיגוד, לדוגמא (עבור שנת 2008):

• הכנסות האיגוד עומדות על 8.6 מליון שח בשנה (כמעט 8 מליון מתוכם הגיעו ממכירת דומיינים).
• הוצאות האיגוד עמדו על פחות מ- 8.1 מליון ש"ח בשנה.
  • 2.1 מליון על "פעילות בתחום החברתי"
    • 764 אלף מתוכם על פרוייקטים כמו פיקיוויק, קידום האינטרנט בחברה הערבית, חיבור הורים לרשת ותמיכה בכנסים שונים
    • 1.2 מליון מתוכם הוצעו על קמפיין פרסומי "שימוש נבון באינטרנט"
  • 1.9 מליון שח בשנה לתשלום המשכורות של 13 עובדי האיגוד (זה יוצא משכורת ממוצעות של 12,180 ש"ח לחודש, למי שמתעניין)
  • מקום שלישי בהוצאות היה על תשתיות הדרושות לניהול הדומיינים
    12179.49

אופן התנהלות האירגון:

• ההתנהלות הכספית של האיגוד, נובעת מכך שהוא מתנהל כבר שנים ארוכות ללא כל גוף ציבורי חיצוני שמבקר את פעילותו השוטפת, למעט ביקורת חשבונאית כנדרש בחוק.
• לישיבות הוועד החודשיות אין תיעוד זמין, והאסיפה הכללית האחרונה התנהלה עם מספר זעום של 16 נוכחים, רובם חברי הוועד הפועל בהתנדבות, מתוך כלל חברי האיגוד. ההחלטות מתקבלות פה אחד, ללא התנגדויות.
• החברות באיגוד כרוכה בתשלום דמי חבר של 70 שקלים לשנה, אך לא בטוח שהיא תאפשר לכם לשנות. אחת ההצעות לשינוי התקנון שאמורה לעלות להצבעה בישיבה הקרובה בעוד כשבועיים, תהפוך את כל מי שמצטרף לאיגוד לחבר על תנאי, ללא זכות הצבעה למשך שנה.
• בשביל להציג מועמדות לוועד האיגוד, יש צורך בוותק של שנתיים ומכתבי המלצה משני חברי איגוד (מה שמסביר למה חברי הוועד לא התחלפו כבר שנים ארוכות).
• הצעה נוספת היא להאריך את כהונת חברי הוועד משנתיים לשלוש שנים, ולהגדיל את מספרם לתשעה במקום שבעה כיום. למי שחושב שמדובר ברצון להגדיל את השקיפות ומגוון הדעות בהנהלה שוב מצפה אכזבה. רק בשנה שעברה הנושא המרכזי באסיפה, היה המצב החריג שנוצר באיגוד ובו היו יותר מקומות לבחירה מאשר מועמדים לוועד, ולכן הם נבחרו ללא הצבעה כלל.

למרות חיבתי העזה לאנשים העובדים באיגוד איתם באתי במגע, הרי שההתנהלות הזו נראית בעיני כראויה לשיפור. והדרך היחידה לעשות זאת היא להירשם לאיגוד בשבועיים הקרובים, ולהצטרף לתנועה של אנשים שמעוניינים לראות שיפור באיגוד האינטרנט הישראלי כך שיהיה יותר דמוקרטי מכפי שהוא כעת.

והרשו לי להדגיש שוב שאני מאד מעריך חלק מהפעילויות שהאיגוד השתתף בו. החל מסיוע במניעת צנזורה על האינטרנט וכלה ביוזמה למאגר נתונים כולל על האינטרנט בישראל. אני לא חושב שהאיגוד צריך להתעסק רק בדומיינים, ואני שמח על (לפחות חלק) מהפעילויות שהוא מקדם!

מה באפשרותכם לעשות:

1. תירשמו לאיגוד האינטרנט הישראלי
2. תפיצו על זה בבלוג או בטוויטר (עם תגית ההש #ISOC) שלכם

תודה.

בלוגרים אחרים שהצטרפו:
שרון
יובל
קלינגר
(אם גם אתם הצטרפתם, ספרו לי שאתן לינק )

"כשאני אהיה גדול אני רוצה להיות מורה" – זהו שמה של ההרצאה שנתן גדעון עמיחי (המנכ"ל המשותף במשרד הפרסום שלמור-אבנון-עמיחי) מכנס "העיר" לחינוך בחולון. ההרצאה היא של 20 דקות וניתן לצפות בה כאן. (התגלה תודות לעומר פרצ'יק בטוויטר – תודה)
כשהתחלתי לצפות בהרצאה לא חשבתי שאראה אותה עד לסיומה, אך הרהיטות והתשוקה של גדעון משכה אותי עד לסופה של ההרצאה ואף לכתוב את הפוסט שלפניכם.

גדעון עמיחי מדבר על תדמית המורה בישראל. תדמית שהיא, כפי שכולנו יודעים (וגם מבלי להציג נתונים סטטיסטיים), איננה חיובית. כשאני חושב על מורים בארץ, המילים שעולות לי לראש הן: שביתות, שכר נמוך, עומס עבודה, חוסר שביעות רצון. ההרצאה של גדעון העירה אצלי את תשומת הלב שה"מותג" הזה שיש לי על מיהו מורה, איננה מבוססת על עובדות אלא על רשמים אישיים (ולא מבוססים) שהתגבשו בשנים האחרונות. אי לכך, החלטתי לחטט אצבעותי ולפנות ללמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) כדי לראות מה הם יכולים לספר לי על מצב המורה בארץ, שם מצאתי מספר נתונים מעניינים.
לדוגמא, מצאתי את ההודעה הבאה לעיתונות: "הסקר החברתי 2008: כיצד תופשים הישראלים את מצבם הכלכלי?". בעמוד השלישי של המסמך הזה הופיעה גרף (מה שמכונה גרף פרמידה), אשר מראה עבור 18 מקצועות מהו אחוז הנשאלים אשר מרוצים מההכנסה שלהם, לעומת מהו אחוז הנשאלים אשר מרוצים מעבודתם.
מה שהגרף מראה (ושלא הפליא אותי) היה שרק 40% מהמורים היו מרוצים ממשכורתם (בערך כמו עובדי נקיון), זאת לעומת מקצועות אשר זכו ללמעלה מ- 60% מהנשאלים אשר היו מרוצים ממשכורתם (כגון: שופטים, רופאים, כלכלנים, מנהלים בכירים, מהנדסים, עובדי היי-טק ועוד).
אך מה שכן התפלאתי לראות מהגרף היה אחוז הנשאלים שהיו מרוצים מעבודתם. מסתבר שמורים מרוצים מהעבודה אותם הם מבצעים לא פחות (אם אף לא טיפה יותר, אין רווחי סמך כדי להחליט) מאשר מתכנתים, שופטים, מהלים ועוד.
הנה הגרף להנאתכם (הקישו על התמונה כדי לראותה מוגדלת):

(למי שרוצים לחפור ולמצוא עוד אנקדוטות מעניינות, עליכם רק להכנס לאתר הלמס ולהקיש במנוע החיפוש מימין למעלה את המילה "מורים", מה שמחזיר הרבה תוצאות שנראה מעניין יהיה לדעת מה מסתתר מאחוריהן)

מצאתי את הנתון הזה מעניין כי הוא עזר לי להבין שהדימוי שיש לי של המורה איננו מושלם. אומנם רוב המורים (60% מהם למעשה) לא מרוצים ממשכורתם, אבל הרבה מאד מהם מרוצים מעבודתם (בערך 90% מביניהם). כך שאילו הייתי צריך לייעץ לידיד על סמך הנתונים הללו בלבד (מה שכמובן לא היה קורה במציאות, אבל עדיין) הרי שהייתי אומר לו שאם הוא חושב להיות: מוכר בחנות, נהג, עובד נקיון או עובד מטבח, או מטפל סיעודי – הרי שעדיף לו כנראה שעדיף לו ללכת להוראה (בהנחה שהוא פחות או יותר מסוגל להשתלב כמו שצריך). וזאת משום שבמקצועות שציינתי הסיכויים הם שהוא לא יהיה מרוצה ממשכורתו באותה מידה כמו שמורה לא מרוצה ממשכורתו, אבל יהיה לו סיכוי טוב יותר להיות מסופק מהעבודה שהוא עושה (מה שבטח אפשר לקשר עם איכות חיים גבוהה יותר ותוחלת חיים ארוכה יותר, אבל אין לי נתונים על זה אז זה רק ניחוש).

וסיבה להאמין שהוא לא בהכרח היה הולך להוראה אלא היה הולך לאחד המקצועות האחרים, היא בגלל המותג הכושל של המורה בארצנו.
הערת ביניים: ברור לי שהלוגיקה שאני מציג היא מאד שיטחית ולא ממצה. עם זאת, אני חושב שזה אנקדוטה מעניינת שמציגה את האינטואיציה (הדי שיטחית שלי, אני מודה) על למה מיתוג של "המורה" בארץ יכול להיות משמעותי.

ובשלב זה אפשר לחזור להרצאתו של גדעון.
למול המילים השליליות שעלו במוחי במחשבה על המורה בארץ, הרי שגדעון מביא דוגמאות לאופן שבו מוצגת תדמית המורה בארה"ב. הוא מביא דוגמאות לסרטים מוכרים אשר מעלים על נס את המורה ("סיפורו של ויל הנטינג" הוא הכי עדכני מביניהם). הוא אף מביא קטע מרתק שבו שואלים פוליטיקאים מובילים בארה"ב (אובאמה, קלינטון וכו') מי היה המורה האהוב עליהם בילדותם (תחילת הקטע מקוטע אבל שאריתו צלול ופריך)

גדעון מקדם ומשכנע בהרצאתו (הפשוטה אך נוגעת) שחשוב לקדם את תדמית המורה בארץ. הוא מבהיר שקמפיין פירסומי קצר טווח לא יספיק, ושראוי לתת לנושא זה חשיבה אסטרטגית ארוכת טווח. אחד הרעיונות שהוא מציג הוא להעלות לאוויר סדרת דרמה על "מורים" (כמו שעשו עבור מילואימניקים) – אני בעד.

ישנו סיפור על חברת תעופה (שאינני זוכר את שמה) שהתרסק לה מטוס. במקום להשקיע כסף בשיפור מערך התחזוקה שלה, היא הוציאה סכומי עתק על פירסום ושיווק. האם זה מה שצריך היה לעשות בארץ? במקום לתת למורים יותר כסף, לנסות לשווק את המקצוע יותר טוב וכך להביא אליו יותר אנשים (ובתקווה יותר איכותיים, עם יותר שאיפות ותקווה). מי יודע, אולי.
אולי גם זה היה משפיע על תקציב המורים. אולי אנחנו האזרחים היינו לוחצים על פוליטיקאים לתקצב יותר את מערכת החינוך אילו תדמית המורה הייתה יותר "ראויה" בעינינו לכסף. מי יודע, אולי.

אשמח לקרוא את מחשבותיכם בנושא.

אסיים את הפוסט הזה במענה על השאלה שהוצגה בסרטון – "איזה מורה זכור לי שהשפיע עלי בילדותי".
תשובתי היא ד"ר יוסי באומהקר. האיש המוכשר הזה לימד אותי לבגרות בביולוגיה. השיעורים שלו היו ברמה שונה מזו של כל מורה אחר אצלו למדתי. השיעורים היו מתחילים בזמן, והוא היה מתחיל לרוץ על החומר, להסביר דברים – בקצב שאיתגר אותי יותר מכל שיעור אחר. כל כך הערכתי את שיעוריו, שבעקבותיהם לקחתי באוניברסיטה הפתוחה את הקורס "מבוא לביולוגיה". ואני אף יכול לומר שבבואי לבחור את המסלול שלי לתואר שני, השיעורים שהיו לי איתו השפיעו על בחירתי ללכת למסלול של ביוסטטיסטיקה. אז יוסי, אני מאמין שיום אחד תגיע לפוסט הזה, אז דע לך שאני מעניק לך תודה רבה. אתה בפירוש אחד מהאנשים שעיצבו את חיי.

ואם אתם בטוויטר (או בלוגרים) שרוצים לכתוב על הפוסט הזה, אשמח אם תכתבו משהו קצר על מורה שהשפיע לטובה על חייכם. ועל המשקל של "גם מסע של אלף מייל מתחיל בצעד אחד קטן" הרי שגם מיתוג (מחודש של מורים) אשר יכול להזדקק לאלפי מודעות ומסרים יכול להיות ויתחיל בטוויט אחד קטן.

מאמרים נוספים:

1. הרצאתו של ג'וסף לקויטון על קנייה