פורסם במקור בבלוגה של שומרת הסף, קרין נהון.

תחום היזמות חברתית עלה בצורה חזקה לסדר היום בשנה האחרונה בחברה הישראלית. מהי יזמות חברתית? זוהי יזמות, אשר מטרתה ליישם פתרונות חדשניים לסוגיות חברתיות וסביבתיות, להעצים קהילות שונות ולהביא לשינוי חברתי. בכובעי כראש מרכז אספר ליזמות באוניברסיטה העברית החלטתי להרים את הכפפה ולקיים כנס שיתמקד בקשר שבין יזמות חברתית לטכנולוגיה. בכנס זה אנו מבקשים לבחון את הקשר בין יזמות חברתית לטכנולוגיה, ובפרט, כיצד הטכנולוגיה נרתמת או מאתגרת את השגת אותו שינוי חברתי. יום העיון הוא הזדמנות ייחודית למפגש בין הקהילה העסקית לבין החברה האזרחית. במהלך יום העיון נשמע על פיתוחים, פרוייקטים, רעיונות חדשניים ולקחים נלמדים מפיהם של יזמים חברתיים, חוקרים באקדמיה ומבעלי חברות הון סיכון. יום העיון הוא הזדמנות נהדרת ללבן ולדון בנושאים הללו עם האנשים שנמצאים בחוד החנית של העשיה והמחקר בתחום.

בואו והצטרפו אלינו!

פרטים: הכנס יערך ביום שני ה-4 ליוני, 2012, מהשעה 8:15-14:00 באולם ברונפמן, בניין המנהלה, קמפוס הר הצופים, האוניברסיטה העברית.

להרשמה: הכנס והחניה בחינם (ההזמנה הרשמית משמשת כקוד כניסה לחניית מדעי החברה בקמפוס), אך עדיף להירשם מראש ל- bsbogrim@huji.ac.il, או בטלפון 02-5881157

לסדר היום ולהורדת הזמנה רשמית

משתתפים (לפי סדר א-ב):          

מר יובל אדמון, מנכ"ל הסדנא לידע ציבורי

מר מייקל אייזנברג, שותף בכיר Benchmark

פרופ' דן גלאי, דיקן בית הספר למנהל  עסקים, האוניברסיטה העברית בירושלים

מר בני דאון, מזכ"ל החזית העממית לשחרור ידע ציבורי

גב' קרן דהן, שותפה במיזם השדרה

ד"ר הרי יוקלה, החוג ליזמות, הפקולטה לניהול, הטכניון

מר נדב מנסדורף, מנכ"ל זפה טכנולוגיות ויזם חברתי

ד"ר אראל מרגלית, מייסד ויו"ר  JVP

פרופ' קרין נהון, ראש מרכז אספר, האוניברסיטה העברית בירושלים

פרופ' יורם עשת-אלקלעי , ראש המרכז לחקר חדשנות בטכנולוגיות למידה האוני' הפתוחה

מר עדן פוקס, סמנכ"ל כל זכות

גב' נורית צור, מנכ"לית פרזנטס ישראל

מר ערן קליין, מנהל התכניות בשת"יל

היחידה לחקירות החומוס הוא סרטון של כ-10 דקות (בלבד), אשר מתאר עולם דיס-אוטופי (דהיינו, עולם מבאס) שבו הוציאו את החומוס מחוץ לחוק.
כמיטב המסורת של המחאה החברתית מהקיץ הקודם, סרטון החומוס נע מעבר לגבולות של ימין ושמאל, ומציע ביקורת חברתית כנגד יחסי ההון-שילטון במדינתנו.

על הסרט כתבו בלוגרים ואתרי חדשות, כולל האתר j14, על בני אדם וגו', ואף קפטן אינטרנט ועוד.

הדיון (דיבייט), התקיים ב-25 לאפריל (2012), באוניברסיטת אוקספורד, בין אוברי דה-גרי ופרופסור קולין בלקמור.
קולין הוא מדען-מוח, והראש לשעבר של קרן המחקר הגדולה ביותר באנגליה למחקר ביו-רפואי.

הנה ההרצאות, ולאחריהן כמה מחשבות:

ההרצאה:

ה"שאלות תשובות":

הדיון נסוב סביב שתי סוגיות: האם הארכת רדיקאלית היא אפשרית, והאם היא רצויה. בשתי הסוגיות, הדיון היה חלקי ביותר. לא הייתה התמודדות ראויה עם הסוגיה של ייתכנות מדעית. נראה היה שקולין לא חקר לעומקם את ההצעות של אוברי והדגים את מגבלותיהן. מה שהוא כן עשה, זה להדגיש את המורכבות העצומה של המייזם להתגברות על זיקנה.

בנושא של האם הארכת חיים היא רצויה או לא, קולין טען שלא. הוא הביא טיעונים כמו זה שהארכת חיים משמעותית תיצור עומס על שירותי הבריאות, ביטוח לאומי – ובכלל, שזה ישנה את העולם, ואולי לא לטובה.
היות ועל הנושא המדעי אין לי מה לעשות מלבד להמתין ולראות האם אנחנו, כקהילה אנושית/מדעית, נצליח להתקדם בנושא או לא – אני יכול להגיב רק בנושא של האם הארכת חיים רדיקאלית היא רצויה או לא. לדעתי היא רצויה.
למעשה, מה שמדהים אותי בדיון הוא מדוע מדענים מובילים יכולים להתווכח לגבי האם הארכת חיים רדיקלית היא רצויה או לא. כלומר, אם היינו מדברים על אורך חיים למול איכות חיים, עוד הייתי אומר שיש מקום לדיון. אבל מרגע שאנחנו מניחים (ועל זה אוברי דה-גרי מדבר), שאנחנו מתכוונים להארכת תוחלת החיים תוך שמירה על איכות חיים מתמשכת, מהו המקום לדיון? זה לא באמת ברור לי…

(נתקלתי בקישור הזה במקור דרך מישהו בפייסבוק, סליחה שאני לא זוכר מי, ששלח אותי לכאן)

לפרוטוקול: אני כותב את הפוסט על השולחן-הליכון שלי, תרתי משמע.

הפוסט הזה מיועד לאנשים שיושבים יותר משעה ביום מול המחשב, ומרגישים שזה לא בריא לגוף שלהם.
הרעיון שאני מציג בפוסט הזה הוא (לדעתי) אחד מהמהפכניים שבהם נתקלתי: אהבתם את הפוסט? אנא הפיצו אותו הלאה!

בפוסט הזה אני אתאר את הבעיה של חוסר-התנועה המודרנית, את הפתרון בו נתקלתי (שולחן הליכון), סרטוני הדגמה, קישורים רבים (למאמרים פופלאריים ואקדמיים), המלצות שימוש, והזמנה לשיתוף פעולה. ונתחיל:

הבעיה: אנחנו לא זזים!

בוא נסתכל לרגע במציאות הקשה בפנים: אנחנו לא זזים מספיק.

בעידן הטלוויזיה, והאינטרנט (הפייסבוק, הצ'טים וכל השאר), התאהבנו במסך המחשב שלנו יותר מידי. וככל שאנחנו מתבגרים, ההשפעות של זה נהיות גרועות יותר ויותר עם הזמן:

• אנחנו מתחילים להרגיש כאבים בכל מיני איזורים בגוף (הצוואר הכתפיים, הגב התחתון, מפרקי הירך, הבירכיים).
• הנשימה שלנו נהפכת להיות שטוחה יותר (מתי בפעם האחרונה לקחת נשימה עמוקה?)
• ואין לנו יותר כושר – כשאנו מנסים לצאת להליכה ארוכה, אנחנו פתאום מגלים שאנחנו צריכים לשבת הרבה יותר מהר ממה שחשבנו שנצטרך.

הפתרון שיכשל: "התעמלות"

ההשפעות המייטיבות של פעילות גופנית הן ידועות (ברמה כזו או אחרת) לכולנו. פעילותו גופנית שומרת על מסת שרירים, צפיפות עצמות, תנועתיות במפרקים, הקטנת סיכון לשלל מחלות, חיזוק המערכת החיסונית ומצב הרוח.

ולמרות כל זאת, אתם לא מתעמלים. וסביר שאתם אפילו קצת מרגישים רע עם עצמכם שאתם לא מתעמלים. ועדיין, רוב הסיכויים שלא תתחילו. וגם אם התחלתם, בואו נהיה כנים: זה לא מספיק. ללכת כמה פעמים בשבוע למכון כושר או לשיעור צ'י קונג (הקישור הוא למורה שלי, אמיר ניסן – מומלץ ביותר) – זה פשוט לא מספיק. אפילו לעשות אימון יומי של חצי שעה, זה כנראה לא מספיק.
למה אני אומר שזה לא מספיק? כי את שאר היום אתם מעבירים בישיבה. לא סתם ישיבה, ישיבה בתנוחה אחת, כמעט בלי תנועה, ולרוב מול מסך מחשב. ואני מתקשה להאמין שזה בריא לנו. אפשר להתווכח עד כמה זה לא בריא לנו (ולהתחיל לראות איזה מחקרים עשו בנושא), אבל אני לא חושב שמישהו מכם יערער על זה שזה לא נשמע בריא.

הפתרון ה"אמיתי" צריך להיות שבמהלך היום, כל יום, אנחנו נפעיל את הגוף. הפעילות יכולה להיות מתונה, רגועה, אבל שתהיה כל יום (ורצוי שזה יהיה יותר מפעם אחת).
והסיבה שזה לא קורה כרגע היא שבשביל לעשות דבר כזה, אנחנו צריכים לבצע שינוי משמעותי באורח החיים הנוכחי שלנו, שינוי אשר יגזול מאיתנו זמן שאנחנו נותנים לדברים שבאמת חשובים לנו (כמו לקרוא על האיום האיראני, או על צדק חברתי, או לראות סרטוני יוטיוב של חתולים חמודים).

עד לכאן אתם איתי? עכשיו הרשו לי לספר לכם משהו חדש…

שולחן-הליכון: פתרון "מוזר" אבל שעובד!

כאשר ניהלתי שיחה על הנושא עם בן-דודי, ינון לרנר (מעסה רפואי, מהטובים שהכרתי בחיי), הוא השיב לי כך: "טל, הפתרון האמיתי הוא שיהיה לך שולחן הליכון. אבל אתה לא תעשה את זה, כי רוב האנשים לא עושים את זה – כי זה מוזר להם מידי".
טוב, כמו שאישתי (אוהבת הגאגא, לא ליידי גאגא) אמרה לי ביום השני לאחר שהכרנו "אתה אדם מאד אותנטי טל", ואנשים אותנטים מנסים דברים מוזרים.
אז עכשיו בואו אספר לכם מה זה שולחן הליכון, ונחשוב על זה קצת ביחד.

שולחן-הליכון: מה זה בעצם?

"שולחן-הליכון" הוא פשוט להציב שולחן עבודה מעל מסלול-הליכה (אתם יודעים, מכשיר כושר ביתי כזה).

אדם אשר משתמש בשולחן-הליכון הולך באיטיות על מסלול-ההליכה בעודו ממשיך לבצע את פעילויות העבודה הרגילות שלו.
המטרה של שולחן-ההליכון היא לשלב תנועה ואימון עדין לתוך יום העבודה אשר הוא לרוב נייח.

במהירויות הליכה איטיות, אנשים מסוגלים לרוב לבצע פעילויות שולחניות רגילות כגון הקלדה, כתיבה, שימוש בעכבר ושיחות טלפון (עוד נתונים על זה מאוחר יותר).

הרעיון של שולחן-עבודה+הליכון (Treadmill Desk) הופיע עוד בשנת 1996 על ידי ד"ר סת' רוברטס אשר תכנן והשתמש בשולחן כזה. מי שהוא כנראה מהאבות הרעיוניים של הקונספט הוא ד"ר ג'יימס לוין. עם זאת, לפי גוגל-תובנות-חיפוש, כנראה שעיקר העניין הציבורי (של דוברי האנגלית) בשולחן כזה התחיל רק במהלך שנת 2007. ומאז, העניין ממשיך לגבור. ראו את גרף החיפוש עבור הצירוף: "Treadmill Desk"

אתה רציני? אנשים עושים את זה?? *אתה* באמת עושה את זה???

אני הכי רציני שיש.
לעדות, הנה תמונות שלי על שולחן ההליכון שלי (בלבוש ביתי משהו, אבל עדיין), הקליקו בשביל תמונה מוגדלת (זה יקח שניה לתמונה להיטען):

יש מאמרים בעברית על השולחן-הליכון?

מצאתי כמה, אבל לא הרבה.

יש מאמר מהאתר של גלובס, מלפני פחות משנה, שבו מראיינים את דני דנקנר (לא קשור לבנק הפועלים) על השולחן הליכון שלו. בעקבות המאמר שוחחתי עם דני בטלפון מספר פעמים, והוא עזר לי רבות בקבלת ההחלטה להתחיל עם הפרוייקט הזה (דני – תודה!)

דני גם כתב מאמר משל עצמו אשר הופיע באתר באופןטיבעי.

והנה מאמר נחמד מהארץ שמסכם ערימה של מחקרים ותוצאות על עד כמה ישיבה רעה לנו.

ומסתבר שמלבד דני, ואני, יש עוד אנשים בעולם שמתעניינים (מאד) בנושא הזה. הנה כמה סרטוני יו-טיוב של אחרים שמדברים ועושים את אותו הדבר:

סרטוני יוטיוב באנגלית

סרטון מכירות – Treadmill Desk Story. מציג את הנושא בצורה יפה למדי (זה אסופה של הרבה סרטוני חדשות בסרטון אחד):

הנה הרצאה מרתקת על הנושא של "איך לתת מוטיבציה לאחרים להיות פעילים גופנית"

האיש הזה כנראה מעורב במחקר מדעי של השולחן הליכון (לינק להודעה על התכנון למחקר)

ויש כל מיני סרטונים שמדגימים איך אנשים בנו את שולחני-ההליכון שלהם.

דוגמא לרעיון למבנה של שולחן-הליכון (הלכתי על משהו דומה, אבל שונה)

דוגמא לבחורה שמגימה איך לדעתי עדיף שלא לעשות שולחן הליכון:

זו דוגמא לא טובה מכמה סיבות –
1) היא מנסה להצליח "ללכת כמה שאפשר יותר מהר". שזה הפוך מהמטרה שלנו. המטרה היא לא לשרוף קלוריות במהירות. המטרה היא (לדעתי הצנועה) ללכת כמה שיותר שעות, כמה שיותר ימים, כמה שיותר שנים. והגישה שלה לא נראית לי הדרך לעשות זאת. אבל אולי זה יעבוד לאנשים אחרים ממני…
2) המיקום של המקלדת והעכבר שלה לא נראים נוחים.
3) המיקום של המסך ממש לא מוצלח. המסך רחוק, ונמוך מגובה העיניים.

סרטון לעוד דרך להכין את המכשיר, למרות שהמכשיר יפה, לא אהבתי את הפתרון: (בגלל הצורך במסור)

בחור עם דוגמא שונה (שימוש בקצף כזה)

ומה המחקרים המדעיים אומרים על הרעיון?

לפני שהחלטתי להשיג לעצמי שולחן הליכון, בדקתי בגוגל-אקדמאי איזה מחקרים בוצעו על זה. מילות מפתח שימושיות בשביל חיפוש בנושא הן:

• Treadmill Desk
• "walk-and-work” desk

עד כה מצאתי שני מאמרים בנושא:
http://www.msscentershop.info/content/42/3/225.abstract
http://www.msscentershop.info/content/41/9/558.abstract

מבחינת ייתרון למשקל: שניהם מדברים על הורדת משקל של כ- 100 קלוריות ליום. עבור אנשים בעלי עודף משקל, הצפי הוא להורדת משקל של 20-30 קילו בשנה, אם הם ימירו שעתיים עד שלוש שעות ביום של ישיבה לשעות הליכה (אנחנו מדברים על הליכה מתונה ורגועה).

מה לגבי מידת יעילות העבודה שעל המכשיר? יש עדויות במאמר הזה: http://hfs.sagepub.com/content/51/6/831.short שפעילות במצב של עמידה היא זהה לחלוטין לפעילות בזמן ישיבה. פעילות בזמן הליכה כן פוגמת בקצב ההקלדה וביעילות השימוש בעכבר (אבל רק בקצת). במחקר אחר (קישור) מצאו ירידה של כ- 16% במהירות ההקלדה כאשר הולכים (ללא ירידה במידת הדיוק של ההקלדה).

יש גם את המאמר הזה, שמציג סקירה של מה אנחנו לא יודעים ממחקרים קודמים על היעילות של הליכה איטית.

לאחר שאני השתמשתי במערכת כבר כמה זמן, אני מגלה שזה מאד משנה איך השולחן ממוקם ביחס לידיים. באופן שבו אני משתמש בשולחן-הליכון, אני לא שם לב לשום הבדל ביעילות העבודה שלי (אם כבר, זה מרגיש לי שאני יותר עירני בזכות הפעילות הגופנית).

אוקי: איך בונים אחד כזה?

דבר ראשון צריך הליכון. בימינו, בגלל שכל מיני אנשים קונים הליכון ומפסיקים להשתמש בו אחרי שנה – אפשר כנראה להשיג הליכונים יד-שניה במחיר סביר (בין 500 ל- 2500 ש"ח, אני משער).
תקחו בחשבון שאחד מכאבי הראש העיקריים ברכישת השולחן הליכון הוא בהכנסה שלו לתוך הדירה, תוודאו מראש שאתם יודעים איך לפרק את המסלול-הליכון ככה שאפשר יהיה להכניס אותו דרך דלת הכניסה שלכם אל תוך הבית.

אחרי שיש לכם הליכון, אתם צריכים לראות איך אתם מארגנים סביבו שולחן עבודה.

הגובה של השולחן צריך להיות ממש טיפה (כמה סנטימטרים) יותר נמוך מהמרפקים שלכם (כאשר אתם על המסלול). זה הגובה האידיאלי (לדעתי) כדאי להציב את המקלדת והעכבר. הגובה של השולחן הוא קריטי. בשביל להקליד, המקלדתי יכולה להיות נמוך יותר מהמרפקים, ולא תהיה בעיה. לעומת זאת, בשביל להשתמש בעכבר באופן יעיל – הדרך היחידה (שאני מצאתי) היא שמפרק היד תישען על השולחן. אם היד שלי "מרחפת" מעל השולחן, אין שום דרך לשמור על יציבות העכבר בזמן השימוש (במקרה כזה, יעילות העבודה עם העכבר כן תיפגע באופן משמעותי).

הגובה של (אמצע) המסך צריך להיות בגובה העיניים. זה אומר שצריך להגביה את המסך (לדוגמא, התמונה שלקחתי של עצמי למעלה, היא לפני שהצבתי כמה ספרים מתחת למסך כדי להגביה אותו יותר לגובה סביר).

במקרה שלי, לשולחן ההליכון שהשגתי יש ידיות מתחת מאד חזקות משני הצדדים. מה שעשיתי היה למצוא שיש בורג שמחזיק את פאנל הבקרה של המכשיר, ולשחרר אותו. זה מאפשר לקפל את פאנל הבקרה של המכשיר כך שיפנה לכיוון הריצפה. ואז נשאר הרבה מקום מעל המכשיר כדי להציב את השולחן (אומנם צריך להתכופף כדי להפעיל את המכשיר, אבל זה לא מחיר כזה נורא).
קניתי אצל נגר קרש עץ וביקשתי ממנו לחתוך את הקרש ל-4 חלקים. את החלקים היברגתי האחד לשני באמצעות מוטות מתחת בצורת L, בכל אחת מ- 4 הפינות של המלבן-שולחן (מלפנים ומאחור). התוצאה היא מלבן חלול, מאד יציב, שעליו אני מניח את המקלדת, העכבר והמסך. את המלבן הזה הנחתי על גבי ידיות המתכת של מכשיר ההליכון שלי (הברגתי ארבע מוטות מתכת בצורת L לתחתית של המלבן עץ החלול, וככה הם מונחים על גבי הידיות של מכשיר ההליכון). את שאר הציוד אפשר להשיג בכל חנות של כלי בית.
המחיר של כלל האביזרים עומד על כמה מאות שקלים, במקרה הקיצוני (ועוד הזמן של למצוא את החנויות, להגיע, להרכיב, וכן הלאה).

וזהו, יש לי שולחן הליכון

המלצות (ומגבלות) לשימוש בשולחן-הליכון

יש פה סוגיות טכניות ופיזיות. נתחיל בפיזיות.

הפיתוי הוא שמרגע שיש שולחן הליכון להתחיל בללכת עליו כל הזמן – זו טעות. מה שעדיף בהרבה הוא לארגן שיהיה סביבת עבודה על השולחן הליכון, וסביבת עבודה בישיבה, ולהחליף ביניהם.
ביום הראשון, לא הצלחתי לעשות יותר מרבע שעה על שולחן ההליכון לפני שהגוף שלי התחיל לכאוב והייתי מוכרח לשבת.
הדרגתיות היא המפתח, תחשבו שככה תעבדו במשך שנים מהחיים שלכם (זה לא מרגש? אותי כן!), אז תעלו את העומס שלכם בהדרגה.
מה שכן, רצוי לבצע מעקב אחר כמה זמן אתם עושים ביום. הפתרון הכי פשוט שמצאתי בשביל זה הוא לפתוח גוגל-גליון-נתונים (google spreadsheet), ושם להשתמש במקשי הקיצור ctrl+; כדי אוטומאטית למלא תא בתאריך של היום, ולהשתמש במקש הקיצור ctrl+SHIFT+; כדי אוטומאטית למלא תא בשעה הנוכחית. פשוט תצרו גליון עם יום, שעת התחלה, שעת סיום, ובעמודה האחרונה תבצעו את החישוב של האחד פחות השני – כדי לראות כמה זמן הייתם על השולחן הליכון כל יום.
מדידה היא מאד שימושית בשביל מוטיבציה, ובשביל לוודא שאתם באמת משתפרים (יש גם אלמנט מנצ'קיני משהו, ברצון תמיד לעשות וכמות מינימלית של שעות על המכשיר).

אם אתם מתכננים ללכת על המכשיר יותר מכמה דקות, זה יכול להיות רעיון טוב ללבוש נעלי הליכה טובים על המכשיר (זה שומר על הבירכיים מזעזועים).

אם יש לכם בעיית שיווי משקל (מה שעשוי לקרות אצל אנשים מבוגרים), ייתכן והפתרון הזה לא בשבילכם. הפתרון הוא באחריותכם…

בהיבט הטכני של המחשב: כדי לאפשר לכם לנוח, אתם צריכים שהמעבר שלכם בין סביבת העבודה בהליכה וזו שבישיבה צריך להיות הכי קל שרק אפשר. פתרון אחד הוא לוודא שיש לכם מקלדת ועכבר ניידים (שתוכלו בקלות להזיז אותם מהסביבה הנייחת, לסביבה ההולכת). ורצוי שיהיו לכם שני מסכים מחוברים לאותו המחשב, כדי שלא תצטרכו להזיז את המסך כל פעם שאתם עוברים בין סביבת עבודה אחת לשניה. אני, לדוגמא, משתמש בלפטופ בשביל העבודה בישיבה, ובעבודת ההליכה שלי הלפטופ מחובר למסך מחשב נוסף (ואז כל מה שאני צריך לעשות זה להזיז את העכבר והמקלדת למסלול ההליכה, ואני יכול ללכת).
אם יש לכם מחשב שולחני, אז בזמנו (2008, וואו) כתבתי פוסט על כיצד לחבר שני מסכים לאותו מחשב, הוא עדיין די רלוונטי.

בהיבט הטכני של מכשיר ההליכון: שימוש בהליכון-חשמלי לצורך הליכה איטית יכול להעמיס מאד על המכשיר (גם בגלל האיטיות, וגם בגלל כמות בשעות השימוש שאתם עלולים להגיע אליהם אחרי כמה זמן של התחזקות גופנית). המנוע של המכשיר יכול להתחמם בקלות, ולעבוד פחות טוב (עד שהוא בקושי עובד בכלל). הפתרון הוא להקפיד להשתמש בספרי-סיליקון כדי שהגומיה של ההליכון תהיה "משומנת" היטב, ותנוע בקלות (ההמלצה היא לרסס לפחות פעם בשבועיים, וייתכן ותצטרכו יותר). אפשר גם להעלות את המהירות של המכשיר, מה שמקל עליו במעט. במקרים קיצוניים אפשר גם לבקש מטכנאי שיתקין איוורור נוסף במכשיר, ומידי פעם לנקות את האבק מעל למנוע (למרות שאת שני הפתרונות האחרונים רק קראתי/שמעתי, ועוד לא ניסיתי). אם שום דבר לא עובד, בשלב מסויים תצטרכו הליכון אחר…

לסיום: רוצים להישאר בקשר?

אתם כמובן מוזמנים להשאיר תגובות (מעניינות, טובות או נהדרות), ולהפיץ את הפוסט לכל חבריכם (גם לחבריכם הרזים – מדובר בבריאות מעבר לנושא של השמנה).

אבל מעבר לזה – אני מתכנן להישאר בקטע הזה הרבה שנים, ואני צריך "חברים לדרך".
אם יש לך רצון להתחיל משהו דומה, אנא מלא/י את פרטיך בטופס למטה כדי שאוכל ליצור קשר בעתיד בשביל הנחות קבוצתיות, או התחלת תנועה חברתית שתפיץ את זה בבתי ספר, או במקומות עבודה, או משהו כזה. העתיד לפנינו…

שלכם,
טל

החדשות: האפליקציה באוויר (ובעברית)!

לפני כשבוע העליתי פוסט שבו ביקשתי מכם לבוא ולעזור לי לתרגם את אפליקציית הרשת "סקאלת היקום 2". מדובר באפליקציה שמאפשרת לסייר בין חפצים בגדלים שונים, החל מאטום ועד גלקסיות, ובדרך אמבות ומגדל אייפל.

האפליקציה עלתה לאוויר וניתן לראות אותה כעת בקישור כאן.

אפשר גם להטמיע אותה בפוסט אצלכם בבלוג (הנה הטקסט שצריך בשביל להכניס את הסרטון לבלוג שלכם), וככה זה נראה (פשוט לחצו על "עברית" כדי לראות את הגירסה העברית):

אני שמח לבשר לכם שהפרוייקט זכה להצלחה מסחררת!
תוך פחות משבוע תורגם כמעט כל המסמך (נשארו במסמך כמה פיסקאות לא מתורגמות, אתם מוזמנים לקפוץ למסמך ולתרגם אותם, או לראות אם יש משהו שדורש תיקון).

הגירסה שיש כרגע באוויר לא כוללת את התירגום הכי עדכני, אבל יש מספיק עברית כדי לראות שזה "באמת קורה". המפתח של האפליקציה אמר לי שהוא יעדכן את קובץ העברית באפליקציה בזמן הקרוב (אני מנחש שזה יהיה עד שבוע מהיום).
הגירסה שיש כרגע באוויר כוללת תירגום של למעלה מ- 95% מהטקסט. האפליקציה תתעדכן עוד בהמשך עם התירגום המלא

הזמנה לשיתופי פעולה נוספים

אם אתם מעוניינים לעזור לתרגם את המערכת לשפות אחרות (כמו, לדוגמא, ערבית או רוסית), או שיש לכם רצון לשפר את התירגום יותר, או לעשות איתו משהו מכניב אחר שלא חשבתי עליו. אתם מוזמנים

הרוב המוחלט של הכניסות (כ- 700 כניסות) לפוסט שפירסמתי היו דרך פייסבוק (500 ומעלה), כפי שניתן לראות מגוגל אנליטיקס:

מתוך אותם 700 מבקרים, כ- 157 איש המשיכו למסמך התירגום (לפחות, כי יכול להיות שהגיעו למסמך אנשים גם דרך הפייסבוק):

הדרך שבה פירסמתי את הפוסט הייתה לתת את הקישור אליו על הקיר שלי, ועל הקיר של כמה חברים שידעתי שיהיו מעוניינים להשתתף בפרוייקט (זה מהלך מסוכן, שכן אם אני מפרסם את זה אצל חבר שלא מתעניין בפרוייקט – קיים הסיכון לעשות sociale-spam, משהו שאנחנו מ-א-ד רוצים להמנע ממנו.)

אחת הקהילות המתהוות שעזרו לי לקדם את הפרוייקט היא קהילת הספקנים בישראל (אליה אני משתייך בגאווה). זוהי קבוצה של אנשים אשר שואפים לקדם חשיבה (וספקנות) מדעית. ומה יותר מתאים מאשר פרוייקט כמו זה שמזכיר לכולנו שהעולם מדהים (גם מבלי שצריך שיהיו בו דרקונים ופיות. אפילו שדרקונים ופיות זה מגניב). כדי להכיר את קהילת הספקנים יותר, המקום לבקר הוא הגוגל-קבוצה שלנו, תצטרפו ותגידו שלום

על למה הפרוייקט "הצליח"

לדעתי, הסיבה העיקרית לכך שהפרוייקט הצליח היא פשוט כי מדובר בפרוייקט מגניב (תבקרו בדף האפליקציה כדי להבין למה אני מתכוון).

והסיבה השניה היא שהפעילות של התירגום היא כייפית. כפי שכתבה לי ידידתי (פראפרזה על משהו שכתבה קרן): "נכנסתי רק כדי לתרגם כמה ווירוסים, ופתאום מצאתי את עצמי מתרגמת עוד ועוד. זה ממש ממכר!"

על "ביזור תירגומים", או: למה הפרוייקט הזה הוא *לא* דוגמא ל-crowd sorcing!

כשדיברתי על זה עם חברי הטוב אייל סלע (a.k.a: one of the real web experts out there)
הוא שאל אותי "אבל למה זה בעצם עובד?! הרי יש כל כך הרבה דרכים שבהם זה יכול להכשל. אנשים יכולים למחוק את המסמך בטעות, או לתרגם רע, או להוריד פסיק במקום הלא נכון. או אפילו לשבש את הטקסט בכוונה, למה זה לא קרה?"
הפליאה של אייל הייתה מוצדקת. הרי מה שעשיתי היה לפתוח מסמך-גוגל בשביל שאנשים יערכו אותו. המסמך הוא אסופה של הרבה פיסקאות, שחייבים לשמור על הסדר שלהם, ועל הפסיקים וגרשאים במקום (כדי שהאפליקציה תוכל אחר כך להשתמש בה). אומנם יש מעקב אחר גירסאות, ואפשר היה לחזור אחורה. אבל באופן כללי, זה גן עדן לטרולים ולשגיאות תמימות.

התשובה לכך היא שהפרוייקט הזה מדגים את ההבדל בין crowd sourcing (מיקור המונים, עליו ארחיב מיד) למול משהו שאייל ואני החלטנו בשיחה לקרוא לו friend sourcing (מיקור חברים):

מיקור המונים (הסבר מויקיפדיה) – הוא הפנייה של ביצוע משימה או משימות, אשר לרוב היו מתבצעות בידי עובדי חברה או עובדים מטעמה, לביצוע על-ידי קהל גדול ("המונים").
אחת הדוגמאות היפות ביותר למטלה הזו היא הפרוייקט ר-קאפצ'ה. כתבתי בזמנו על איך גוגל משתמש בפרוייקט הזה כדי לקודד אינספור ספרים סרוקים לשפה שמחשבים יכולים לקרוא.

האיש שהמציא את ר'-קאפצ'ה העלה לאחרונה סרטון מצויין (רק 16 דקות) על הרעיון של ללמד אנשים שפה זרה באמצעות זה שנותנים להם לתרגם טקסטים. ודרך תהליך הלימוד, האנשים לומדים (בחינם) את השפה, והרבה טקסטים יתורגמו בין שפות (לדוגמא, תדמיינו שאפשר כך לתרגם את כל ויקיפדיה האנגלית לעברית, דרך התהליך שבו אנשים ילמדו אנגלית…)
הנה הסרטון בו המפתח, לואיז ון האן, מספר על הפרוייקט:

מיקור המונים לעומת מיקור חברים

הסוגיה היא שכדי לפתח מערכת טובה למיקור המונים, חייבים לבנות אותה כך שהיא תהיה יציבה לשגיאות. כי אם נותנים להמון אנשים לבצע משימה, באופן סטטיסטי, חלקם יפשלו ויעשו בלאגן (בטעות, או לעיתים בכוונת זדון). חייבים לבנות את המערכת כך שהיא תהיה אמידה לנסיונות של מעט אנשים לפגוע במערכת לשאר המשתמשים.
עם זאת, מערכת כזו חייבת להיות יחסית מובנה, וזה גם אומר ש"תוכנות מדף" (כמו גוגל-דוקס) לא יתאימו עבורה, היות ותוכנות מדף לרוב מאפשרות יותר מידי חופש פעולה למשתמשים.

המסקנה מכל זה היא שפרוייקט התירגום של "סדרי גודל ביקום 2" לא היה יכול להתבצע באמצעות "מיקור המונים".
אבל, הוא כן היה יכול להתבצע באמצעות "מיקור חברים". הכוונה פה היא לפרוייקט אשר משווק רק למעגל הראשון והשני של החברים שלי, אנשים עליהם אני סומך (או שהחברים שלי סומכים עליהם). כאשר הפרוייקט מגיע לקהל הזה, מובטח לי שהאנשים יעשו מאמץ כנה לעזור (או לפחות, לא לפגוע) במייזם.

מיקור-חברים זה מה שאנחנו עושים כשאנו מארגנים מסיבת "תביאו את האוכל של עצמכם". זה לא פרוייקט שאפשר להעלות את הסקאלה שלו לאלפי אנשים, אבל כל עוד מדובר בכמה עשרות (או אפילו מאות), המערכת מתפקדת.

התחלה של פרוייקט מיקור חברים הופך אתכם לסוג של "מנהיגי שבט" קטנים (במשמעות של להוביל אנשים בפרוייקט מסויים). סביב פרוייקט מיקור חברים, אפשר לדמיין התחלה של התאגדות חברתית דרך האינטרנט. אבל גם אם הפרוייקט לא יזלוג מחוץ למעגל החברים שלכם, עדיין עשיתה משהו שתרם לחבריכם, ולכם.

מוסר ההשכל: מיקור חברים ואתם (friend sourcing and you)

מוסר ההשכל של הפרוייקט הזה איננו שאפשר לפתוח גוגל דוק, לשתף אותו עם אלפי אנשים – ושיהיה שיתוף פעולה פורה. מרגע שתתרחקו מידי ממעגל החברים שלכם אני מנחש שצרות יתחילו להגיע. פרוייקט שדורש אלפי אנשים בשביל שהוא יעבוד, צריך מערכת חזקה בשביל להתמודד עם שגיאות (לדוגמא, ויקיפדיה)

אבל, באמצעות הכלים הנגישים של היום (גוגל-מסמכים, פייסבוק, וכן הלאה), כל אחד מכם, הקוראים היקרים שלי, יכול לפתוח פרוייקט "בינוני", אשר השלמתו יכולה להתבצע באמצעות מאות חברי-הפייסבוק שלכם. בזכות הטכנולוגיות הנוחות של היום, לפרוייקט שלכם יש תקווה להתממש.

אל תחשבו על להקים פרוייקט אחד למאות אלפי אנשים (כמו ויקיפדיה לדוגמא). תחשבו על זה שאלפי מכם יקימו אלפי פרוייקטים, כל אחד יבוצע על ידי עשרות חברים. אבל התוצאה שלו תהיה עולם מגניב ביותר עבור כולנו.

העתיד כבר כאן, להתראות בעתיד…

עידכון משמח: הפרוייקט הוכתר כהצלחה. האפליקציה עלתה לאוויר ובתירגום שלנו לעברית. בקישור הבא תוכלו לראות את האפליקציה בעברית של סקאלת היקום (וגם דיון על מיקור-חברים).

שלום חברי האינטרנטיים, יש לי בשבילכם משימה! (ואחריה ההסבר של למה)

אני רוצה שתכנסו למסמך הזה כאן: מסמך תירגום. ובכל מקום שמופיע משפט (או מילה באנגלית) תתרגמו אותו לעברית. אל תשנו בשום צורה את הרווחים או הפסיקים. זה מסמך שצריך יהיה אחר כך להעביר לקובץ פלאש, אז הכרחי לשמור על המבנה שלו כמו שהוא. חלק מהדברים במסמך הם קלים לתירגום, וחלק צריכים מומחים ללשון-מדעית/פיזיקאלית…

עכשיו הנה ההסבר למה:

רקע: לפני כמה ימים חבר מהלימודים (הידוע בתור ליעד המחונן) שלח אלי קישור למשחק פלאש חינוכי בשם "The scale of the universe".
מדובר במשחק שמאפשר לנו להזיז בר-ניווט כדי לזוז בין רזולוציות שונות של היקום המוכר. בכל רזולוציה, אפשר לראות אובייקטים שונים באותו הגודל (החל ממיתר קוואנטי ועד הגודל המקסימאלי של היקום המוכר. ובדרך יש גם את העולם של world of warcraft, לאנשים שיצרו את זה יש חוש הומור). ניתן ללחוץ על כל אובייקט בדרך כדי לקבל עליו מידע (מה הגודל שלו, וקצת פרטים כלליים).

מדובר במשחק שממחיש באופן נפלא עד כמה העולם לפי הראיה במדעית (גם מבלי שנידרש לפסאבדו מדע ודרקונים קסומים), הוא מ-מ-ש מגניב.

אחרי שראיתי את הסרטון, יצרתי קשר באימייל עם מי שבנה את הסרטון ושאלתי אם הוא יסכים לתת לי (לנו ) לתרגם את המסמך לעברית. הוא אמר שכן, ושאז אפשר יהיה להטמיע אותו באתרים אחרים. האם זה לא יוזמה מגניבה לחלוטין לילדי ישראל הקטנים (שעוד לא למדו איך לקרוא אנגלית מדעית?)

הנה פרומו של משחק הפלאש דרך סרטון יוטיוב:

להתראות במסמך

נ.ב: אני מתנצל לקוראי הנאמנים על שהם קיבלו אימיילים עם פוסטים ישנים ביומיים האחרונים – זה בגלל קריסה לא מתוכננת של האתר, ויוזמת חילוץ שדרשה כמה פליק פלאקים. אולי אני אכתוב על זה פוסט בקורס. נראה.
נ.נ.ב: אין לי שום בעיה עם דרקונים קסומים, אני לחלוטין בעדם.

ב- 21 בפברואר, 2012, בנייני האומה, ירושלים, צפוי להתקיים הכינוס השנתי של איגוד האינטרנט הישראלי. אני צפוי להיות שם, בשביל ההרצאות ובשביל האנשים. וזכיתי להשיג עבורכם הנחה של 20% להרשמה.

ההרשמה תעלה 272 ש"ח (במקום 340) למי שאינו חבר איגוד (או רק 160 ש"ח, במקום 200, לחברי איגוד האינטרנט).
לקבלת ההנחה יש להתקשר למרכז הרישום בטלפון 03-9727406 ולציין את קוד ההנחה 526900.

*** ההנחה בתוקף לנרשמים עד ל-14 בפברואר.

לתוכניית הכינוס: www.isoc.org.il/conf2012

הנה פרטים נוספים:

הכינוס השנתי ה-16 של איגוד האינטרנט הישראלי, ידון בסוגיות הבוערות בתחום האינטרנט בישראל ובעולם

• · בין הנושאים שיעלו: טכנולוגיית הרשת עשר שנים מהיום, צרכני דור ה- Y ומסחר באינטרנט, סייבר- הגנה והיערכות וכן מסלול הרצאות מיוחד בנושא מימדים ברשת

• · בין המשתתפים: Carlo d’Asaro Biondo, נשיא EMEA בגוגל, Tomi Ahonen, יועץ ומומחה עולמי בתחום האינטרנט הסלולרי מחבר רבי מכר, David Boloker, סמנכ"ל טכנולוגיות ב- IBM, פרופ' יצחק בן ישראל ראש מטה הסייבר הלאומי, תא"ל במיל' ניצן נוריאל ראש המטה ללוחמה בטרור, אסף סלע CTO בטקסס אינסטרומנטס ועוד

הכנס יערך ב-21 בפברואר 2012, החל מהשעה 9:00 בבנייני האומה, ירושלים

הכינוס השנתי של איגוד האינטרנט הישראלי נערך זו השנה ה-16 ברציפות, במקביל למאורעות משמעותיים חובקי עולם בתחום האינטרנט והפרטיות. בכנס, שייערך ב-4 מסלולים מקבילים, יידונו הנושאים הבוערים כיום בעולם האינטרנט הישראלי והעולמי, בהשתתפות מומחים בכירים מחו"ל, מנכ"לים ואנשי אקדמיה, שיציגו את המגמות החדשות והעתידיות באינטרנט בישראל. הכנס יתקיים ב- 21 בפברואר 2012, החל מהשעה 9:00 בבנייני האומה, ירושלים.

את הכנס יפתחו ד"ר ישע סיון, נשיא איגוד האינטרנט הישראלי וניר בקרת, ראש עיריית ירושלים. לאחריהם יעלו שני מרצים מובילים מחו"ל; Carlo d’Asaro Biondo, נשיא EMEA בגוגל העולמית שידבר על מסחר אלקטרוני בישראל, ו-Tomi Ahonen, יועץ ומומחה עולמי בתחום האינטרנט הסלולרי שידבר על השינוי שחל בעולם בעקבות האינטרנט הסלולרי ועל הצפוי לנו בתחום בשנים הקרובות.

לאחר מכן תתפצל המליאה לארבעה מסלולים מקבילים: מסלול ה- "Cyber, המערכה החדשה: איומים, היערכות וטכנולוגיה" אשר יעסוק בטכנולוגיות וכלים להגנה מפני איומים על ארגונים וחברות בעולם המסחר המקוון ובחזית הסייבר הממשלתית. מסלול "טכנולוגיות האינטרנט – עשר שנים קדימה", שיעסוק בטכנולוגיות חדשות ועתידיות ברשת האינטרנט – לשיפור התקשורת ברמת התשתית, האביזרים והיישומים הנמצאים ברשת ובסביבה – כגון: NFC, רשתות mash, זיהוי מקוון של מחלות, LTE ובינה מלאכותית. מסלול נוסף ידון ב"צרכני דור ה-Y" ויעלה לדיון את נושא המסחר האלקטרוני בישראל, המחאות החברתיות והאינטרנט בתנועה (בכף היד, ברכב ובכל מקום).

המסלול הרביעי הינו מסלול ייחודי – "מימדים – רואים את האינטרנט אחרת" (Web Dimensions), אשר יביא הרצאות מיוחדות בנושאים הנושקים לאינטרנט כגון: "החיים במדינת eBay", "מקהיר העתיקה לרשת האינטרנט", "קץ עידן הפרטיות – האמנם?", "הלא-מודע האינטרנטי וההיפנוזה – שליטה בזמן אמת על ישות בעזרת מחשבה ע"י שימוש ב-fMRI" ועוד.

היום ייחתם בהצגת תכלית המכונה החושבת (בהשתתפות קהל) שתתבצע ע"י David Boloker, סמנכ"ל טכנולוגיות ביבמ העולמית.

בין המשתתפים בפאנלים ובהרצאות: פרופ' יצחק בן ישראל – ראש מטה הסייבר הלאומי ויו"ר המולמו"פ במשרד המדע, יאיר כהן ראש מנהל מודיעין וסייבר באלביט מערכות, תא"ל במיל' ניצן אוריאל, ראש המטה ללוחמה בטרור, ברוך אלפיה – יועץ לניהול סיכונים באמצעי תשלום ולשעבר יועץ בכיר ל'ויזה' הבינ"ל, רמי לוי, מנכ"ל ובעלי שיווק השקמה, יוסי אלבז מנכ"ל דומינוס פיצה, רון רוטשטיין מנהל קבוצת מחקר לתקשורת אלחוטית בג'נרל מוטורס, ערן מנגד, מנהל תחום פתרונות רדיו, אריקסון ישראל, אסף סלע CTO בטקסס אינסטרומנטס ישראל, ד"ר אהרון האופטמן, חוקר בכיר במרכז הבינתחומי לניתוח וחיזוי טכנולוגי, אוניברסיטת תל-אביב, ועוד מרצים מובילים מהארץ ומהעולם.

לו"ז הכנס המלא: www.isoc.org.il/conf2012

הבלוג המגניב ספק סביר פירסם סרטון מושקע אשר מתמודד עם הסוגיה של האם זה בריא או לא לשתות חלב. הסרט מדגים פירוק שיטתי של טיעונים אשר הופיעו בסרטון שפורסם לאחרונה בשם "מישהו עדיין מאמין לפרסומות של שטרואס ותנובה" (זהו סרטון אנטי חלב).

מומלץ לצפות ולהפיץ הלאה (לא בהכרח בסדר זה):

בויקיפדיה העברית ובאנגלית , מציגים שורה של מאמרים שעוסקים בעד כמה חלב זה דבר נפלא ובריא, ואז לצידם רשימה (קטנה יותר, כנראה, מבחינת כמות ואיכות – אבל לא עברתי על כולם). של מאמרים שטוענים שחלב זה רע.

מהסתכלות רק על החלק בויקיפדיה העברית שמתייחס לזה שחלב זה "רע", התעניינתי לדעת איזה מחקרים מתוארים בחלק הזה. המאמר הראשון שמצוטט מתייחס ל"קשר" בין שתיית חלב לבין אקנה. הבעיה היא שהמחקר הזה הוא מחקר תצפיתי אשר נתון לבעיות מחקריות אשר אינן מאפשרות בהכרח להסיק שיש סיבתיות בין חלק לאקנה (באותה מידה שאין קשר בין התאורה בחדר השינה וסרטן השד). הנה תיאור מהכתבה על המחקר, שמסביר מה בוצע בו:

במחקר ראשון מסוגו שביצע ארגון הבריאות העולמי השתתפו 112 אלף נשים, אחיות במקצוען, בגילאים 25-42, שהתבקשו לתאר את הרגלי צריכת החלב שלהן בהיותן תלמידות תיכון ואת חומרת האקנה ממנה סבלו באותן שנים.

מעיבוד הנתונים הסתמן בבירור קשר בין אקנה והחמרתה לבין צריכת מוצרי חלב.

אז מצד אחד אפשר להחמיא לחוקרים על גודל המדגם המרשים שהם השיגו בשביל המחקר (אמרתי את זה בציניות, כי גודל המדגם זה כנראה לא הסוגיה במחקר הנוכחי), אך מצד שני הם מבקשים מאנשים מטלה מאד קשה. אם עכשיו אני אשאל אותכם מה הייתה מידת הצריכה שלכם של חלב כשהייתם מתבגרים, אתם תזכרו? ומה לגבי כמות פצעי הפנים שהיו לכם? אני לא יודע מה איתכם, אבל לי אין מושגר כמה חלב שתיתי, ובטח שלא כשמכניסים לזה מקורות שונים לחלב (שוקולד, עוגיות, ומה לא). וגם אין לי מושג כמה פצעים היו לי על הפנים (היו לי כל מיני, אבל אין לי מושג איך לכמת את זה באופן שיהיה עיקבי עם הדיווח של אנשים אחרים). בקיצור, המחקר הזה נותן ממצא שאולי מעניין לנסות להבין מה המקור שלו (החלב, או אולי התפיסה של אנשים שהיה להם פצעים על הפנים, שהם שתו יותר חלב), אבל בפירוש לא הוכחה לפי סטנדרטים מדעיים לקשר סיבתי בין חלב לאקנה.

לסיכום: אני לא רופא. אני לא תזונאי. לא חקרתי את הנושא לעומק על כל היבטיו. עם זאת, יש מחקרים שמראים שלחלב בבירור יש ערך תזונתי רב. לעומת זאת, לא נתקלתי במחקר מדעי שמראה שחלב הוא דבר נוראי שצריך להתרחק ממנו (למרות שבהחלט יכול להיות שיש לו גם נזקים בריאותיים, לחלק מהאנשים או כולם – אבל לא על בסיס הספרות שאני נחשפתי אליה עד כה). אם אתם נתקלתם במחקרים מדעיים שהוכיחו לדעתכם שאסור לשתות חלב – אדרבה תספרו לי עליהם.

מה שכן, ברור לי שלחברות החלב יש אינטרס שיחשבו שחלב זה בריא. ובמקביל, שלאנשי ה"רפואה הטיבעית" יש נטייה (נוחה מידי לטעמי) לפנות לתאוריות קונספירציה לפיהן החלב הורג את כולנו ולא מספרים לנו (מה שבאמת יכול לקרות, באותה מידה שמגדלי התאומים הופלו בעקבות קנוניה יהודית. ועם זאת – אני רוצה הוכחות טובות שיצליחו להעפיל על ברירת המחדל שלי שאומרת שנדיר להתקל בהתארגנות מתוחכמת, ומוצלחת, שמטרתה להונות את כל האוכלוסיה בערך…)

דעות (מגובות בקישורים רלוונטיים!), יתקבלו בברכה

(נ.ב: לינק טיפ מגיע לירון אסא על העלאת הקישור אצלו בפייסבוק)

כבר סיפרו לכם ש"צדק חברתי" עולה כסף, אבל האם שאלתם את עצמכם מהו הערך הכלכלי של חברה בריאה ומתפקדת? (פוסט אורח מאת אחי החריף, שוקי גלילי)

אנחנו בתקופה בה רבים שואלים את עצמם ואת זולתם, מה השיגה מחאת הקיץ ומה עשויה להשיג מחאה בכלל, וכיצד ראוי למחות. ככל שהדיון הזה חשוב, הוא לא מייתר את העיסוק בשאלות הקשורות לערכים, המטרות והעקרונות של המדינה בה אנחנו רוצים לחיות.

מצד אחד, תנועות המחאה המקומיות והעולמיות עוסקות הרבה בשאלות הקשורות לידע ולמידע, כולל חופש המידע, הזכות לדעת ועצם האפשרות לדעת דברים בעולם של דיסאינפורמציה (אם תרצו, זהו ה"מה אני יכול לדעת"). חלקן גם לא רואות עין בעין בנושא הלגיטימיות והאפקטיביות של אפיקי מחאה שונים ("מה אני רשאי לעשות").

ומצד שני, מטרות קונקרטיות ומוצהרות של המאבק (חינוך חינם מגיל שלושה חודשים, סיוע חירום לניצולי שואה שמצבם הכלכלי קשה, הסדרת ענף השכירות בחוק, תקצוב דיור ציבורי ודיור בר השגה, העברת עובדי קבלן להעסקה ישירה, וכו') לא מייצגות השקפת עולם קוהרנטית אחת אלא אוסף של פתרונות לבעיות שהן תוצאת השיטה הקיימת.

להחליף את השיטה?

רבים, חלקם עדיין "בשטח" גם בימים האלה ואחרים בוודאי יצטרפו בחודשים הבאים, נחושים באמונה ובדרישה ל"צדק חברתי". דרישה אינטואיטיבית שמבטאת את הכמיהה למדינה שמושתת על ערכים כמו ערבות הדדית וכבוד האדם, ומצייתת לציווי "לא תוכל להתעלם" (דברים כ"ב פסוק ג').

אבל בשורה התחתונה, רוב האנשים עדיין שבויים בתפיסה שרווחה, ביטחון כלכלי ודאגה לחלש הם מין "מס" שעלינו לשלם כדי להיות מוסריים יותר, או כדי שאנחנו בעצמנו לא נהפוך יום אחד "נזקקים למיניהם" כפי שקרא לזה נתניהו.

בכך יש, לפחות במידה מסוימת, הפנמה של הגישה לפיה סעד תמיד יבוא על חשבון צמיחה ולהפך – גישה שזוכה פרס נובל לכלכלה ג'וזף שטיגליץ לועג לה ומכנה אותה "פנאטית" (ראו הרחבה על כך בפוסטים "האמת על האינפלציה החוזרת" ו"השקר הניאו-ליברלי").

אדרבא, אומר שטיגליץ, מדיניות כלכלית שכרוכה ביצירת עוני והגדלת פערים, תמיד מערערת את היציבות החברתית באופן שמוביל למשברים כלכליים. יותר מזה: המדיניות הזו, כשלעצמה, היא זו שיוצרת את המשברים, וכמעט תמיד זה מתחיל בבועה נדל"נית. נשמע מוכר?

הערך הכלכלי של ההוצאה הציבורית

ערכים לא זקוקים להנמקה רציונלית. אין צורך לנמק מדוע כל ניצול שואה הנמצא במצוקה הוא חרפה למדינה ולחברה בישראל.

אבל כשרוצים לתרגם את הערכים למדיניות, כדאי לדעתי לדבר גם על ערך כלכלי וליצור סביבו מסגרת של דיון רציונלי. תמיד יהיו מי שיציבו מכשולים בטענה ש"אין כסף" – טענה רציונלית, גם אם לא נכונה. לטענות כאלה אפשר להשיב גם תשובות אידיאולוגיות ערכיות, אבל לא רק.

ספיבק-יונה טענו שלהמלצות טרכטנברג אין משמעות, כי טרכטנברג התעקש על חוק כלל ההוצאה, שמשמעותו המעשית היא שההוצאה הממשלתית לא הייתה משתנה לו ההמלצות היו מיושמות – רק הסעיפים היו משתנים.

אבל אפשר לטעון טענה מרחיקת לכת יותר: לא רק ש"תקציבים חברתיים" לא עולים כסף שאין, אלא שרובם מהווים השקעה טובה. כלומר, מלבד טענת ה"יש כסף" של שפיבק-יונה, חשוב גם לטעון ולהזכיר ש"זה ישתלם לנו" גם כלכלית.

שירותים "חברתיים" כמנוע צמיחה

בעצם זה ברור לכולנו באופן אינטואיטיבי: כלכלת המדינה מפיקה ערך רב מכך שהחברה באותה מדינה בריאה יותר, משכילה יותר, לא חיה ברחוב ולא חיה בפחד מתמיד לבטחונה הכלכלי.

יש כלכלנים שמציעים לראות ב"תקציבים החברתיים" מוצר ציבורי, שרק המדינה יכולה לספק. ואכן, כמו כבישים, צבא או מערכת משפט, אפשר להסכים שקשה לקיים חיי מדינה תקינים ומשק משגשג עם 1.7 מיליון עניים, ולכן התערבות (מסוימת לפחות) של המדינה היא הכרחית.

זו נוסחא שאולי קלה יותר להבנה למי שהתפתו בעבר להאמין שכוחות השוק יכולים לפתור כל בעיה. בסופו של דבר, גם הם יכולים להבין את השלכות התסיסה החברתית על היציבות הכלכלית.

אבל באותו אופן גם קל לבסס את הקשר בין השקעה בחינוך לבין צמיחה, ואת הנזק שגורמת המגמה הקיימת בישראל, של גלגול ההוצאה על חינוך מקופת המדינה לכיסי ההורים (התוצאה הלא מפתיעה היא שאי-השוויון בהכנסה מתורגם לאי-שוויון ביכולת ההשתכרות ובפריון של הדור הבא, ובשלב זה בירידה של תלמידי ישראל בדירוגים בינלאומיים).

לא את כל התועלות הנובעות מהשקעה בשירותים חברתיים אפשר לכמת ולשלב בנוסחאות, אבל יש מספיק דוגמאות לכלכלות שבהן מדיניות אחרת הובילה לתוצאות טובות יותר, גם במונחים של צמיחה וגם במונחים של "צדק חברתי".

זה בעצם הפאנצ' ליין של הרצאת TED (מפחידה מאד) של קלי שירקי. צפייה מומלצת ביותר:

אם אתם רוצים עוד פרטים על SOPA ו- PIPA, הנה שני סרטים מצויינים בנושא:

PROTECT IP / SOPA Breaks The Internet from Fight for the Future on Vimeo.

(תודה לרוזוב על הלינק)

אז את עיקר זמני אני מעביר בדברים כמו לאהוב את אישתי וללמוד סטטיסטיקה. אבל בין לבין גם יצא לי להקים כל מיני דברים חמודים, אוכל 101 הוא אחד מאותם אתרים. מדובר באתר שמרכז מאמרים מלמעלה מ- 101 בלוגרי אוכל (חומוס להמונים, הוא כמובן אחד מאותם בלוגים).

אתמול פנו אלי מחדשות ערוץ 2 (כתבת בשם "יעל אודם"), וביקשו ממני להציג נתונים על בלוגי האוכל במסגרת הכתבה "להיט ברשת: בלוגרים של אוכל". אני מופיע בין הדקות 1:05 ו- 1:15:

הלכתי לראיון הזה אתמול (למרות שהוא היה חסר לי כמו קוץ במרק), בגלל שמדובר בחוויה. אומנם כבר יצא לי להתראיין לפחות פעם אחת בטלוויזיה (בערוץ 10, ראיון על הארכת חיים), אבל כל הזדמנות להתנסות בתהליך של יצירת טלוויזיה זו חוויה מלמדת.

אז מה אני יכול להציע לכם לקראת הראיון הטלוויזיוני הבא שלכם:
1) תקחו בפרופורציות 1 – רוב הסיכויים שמראיון שהוקלט במשך 10 דקות (כאשר חוזרים על אותו המשפט שוב ושוב), ישתמשו בסוף רק ב- 10 שניות ממה שאמרתם (זה מה שקרא אצלי – אבל זה היה צפוי, וזה כמובן בסדר)
2) תקחו בפרופורציות 2 – אם המראיינת רוצה בטובתכם, לא יוציאו אתכם רע – אז אפשר להיות רגועים. (אם זה לא המצב – ומדובר בראיון שאיננו משודבר בלייב, אז תשקלו למה אתם עושים את זה)
3) תתכוננו 1 – תוודאו שאתם מגיעים בלבוש מתאים. ההמלצה שאני שמעתי היא לחולצות פשוטות וכהות (בלי פסים או ציורים)
4) תתכוננו 2 – בטלוויזיה אין זמן למשפטים ארוכים, מתוחכמים, חכמים, מדוייקים. רוצים פואנטה – קצרה, קולעת, מדוייקת. זה מה שינסו לקבל מכם, תכינו את עצמכם לזה מראש. תרשמו לעצמכם מראש מהם המשפטים בהם הייתם רוצים להשתמש, ותחזרו עליהם שוב ושוב עד שאתם אומרים אותם בחלקות.
5) יותר קצר מאשר מדוייק – כאשר ביקשו ממני להופיע רצו לדעת משהו מאד מעניין – כמה בלוגרים יש בישראל, ומהי הדמוגרפיה שלהם. עניתי לכתבת מראש ששתי השאלות מצויינות אבל שאף אחד לא ידע לענות את התשובה. לדעת כמה "בלוגרי אוכל יש" או "מיהם" אלו שאלות ענקיות אשר דורשת מחקר (שאף אחד לא עשה). אז במקום זה התפשרנו על זה שאני אתן בשידור את החסם התחתון (140 בלוגרי אוכל עליהם אני יודע, משום שהם נרשמו לאוכל 101). דבר שני שיעל ביקשה ממני זה להגיד מיהם האנשים. גם פה אמרתי – אי אפשר לדעת, אבל רצו ממני תשובה, אז מצאתי שבדף הפייסבוק של האתר יש כ- 800 אנשים (עבורם יש לי סטטיסטיקות של מין וגיל) כאשר ידוע לי שאלו אנשים שהם בלוגרי אוכל וגם קוראים שלהם. אז הבאתי את המספרים הללו כאומדן (גס, וכנראה מוטה) לדמוגרפיית בלוגרי האוכל בישראל (תחת ההנחה שהתמהיל של בלוגרים וקוראי הבלוגים, הוא של אנשים שהם איכשהו דומים – הנחה לא חסרת ביסוס, אבל אשר ראויה למחקר). זו דוגמא לטענה מורכבת שהסברתי למראיינת, אך לצערי לא היה אפשרות להכנס אליה בכתבה. עוד אנקדוטה לחשוב עליה…

לסיכום – אני מודה ליעל אודם על שהזמינה אותי להשתתף. ותודה לקפה קאימאק אשר הסכימו לארח את צוות החדשות ואותי במקום (לוינסקי 49)…

הסרט החדש In Time (בזמן, או כפי שתורגם בארץ "עולם הזמן") יצא לאחרונה לאקרנים והטריילרים שלו שוטפים את דפי הפייסבוק. הנה אחד מהם:

הסרט הזה מחבר שתי סוגיות חשובות ומרתקות: הארכת חיים רדיקלית וחלוקת ההון בחברה המודרנית.
בסרט "עולם הזמן", זמן שווה כסף (או כמו שאחי שוקי אומר "זמן איז מאני"), אבל באופן יותר מוחשי מאשר אי פעם בעבר. הזיקנה, המחלות, כל אלו אינן מהווים יותר שיקול מכריע באיכות החיים שלנו (אתם מצליחים לדמיין זאת?) כל מה שמשנה זה כמה "הון" (="זמן") יש לך.

כבר כיום, כסף קונה איכות חיים (מזון איכותי, פחות לחץ קיומי של פרנסה, טיפול רפואי חדיש ועוד), במובן זה הסרט משקף ומקצין את המצב שקיים כיום. להבנתי, הסרט מזכיר לאנשים כמונו (טרנסהומניסטים, ואנשי בעלי תקווה לחיים ארוכים מאד), שסוגיות כמו צדק חברתי, אשר צף לתודעה סביב מחאת האוהלים, הוא חלק חשוב בהארכת חיים, לא פחות מאשר הטכנולוגיה הרפואית שתוביל אותנו לשם. וזה, בעיני, משהו ששווה לחשוב עליו…

חוק איסור לשון הרע במדינת ישראל קובע שלשון הרע זה:

"דבר שפרסומו עלול – (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו… בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית".

לאחרונה החליט חבר הכנסת הנכבד מאיר שטרית (הזה שהגה את הרעיון של חוק המאגר הביומטרי) לקדם תיקון לחוק האיסור לשון הרע.

התיקון הוא שבכל מקום שבו כתוב שאפשר לתבוע ב- 50,000 שקל, יהיה מעכשיו ניתן לתבוע ב- 500,000 שקל.
והרי מה שהוא כותב כדי לנמק את הצעתו:

מאז שחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965 חוקק הוא הוכיח את עצמו והיה מאד יעיל בתביעות דיבה.
לנוכח העובדה שהתופעה של פגיעה באנשים התרחבה יש צורך בהעלאת רף הענישה כדי להרתיע אנשים מלהוציא דיבה או לשון הרע ולשמור על כבודם של מי שמפורסמות ידיעות בנוגע אליהם. מוצע להעלות את הפיצויים שרשאי בית המשפט לפסוק לטובת מי שנפגע מהוצאת דיבה.

התפלאתי מאד לנוכח הקביעה של כבוד חבר הכנסת מאיר שטרית, שהתופעה של פגיעה באנשים התרחבה. לא ראיתי מחקר כמותי/איכותני שעסק בנושא בעת האחרונה.
גם לא ברור לי האם באמת העלאת הרף פי 10 תסייע בהרתעה באופן שיצדיק את הפגיעה בחופש הדיבור של אנשים ברשת.

מתוך סקרנות, רציתי לבדוק מה היו התביעות שהתרחשו בעת האחרונה נגד בלוגרים ברשת עקב לשון הרע.
חיפוש "תביעת בלוגר" בגוגל, הציף כמה מקרים.

1. הראשון הוא המקרה המפורסם של תביעת תומר פרסיקו, על ידי הבודהה מאוריון (מדובר במקרה מאד רציני, ולא בבדיחה. אני רציני). יש כמה תוצאות בגוגל אודות המקרה הזה.
2. השני הוא המקרה של תביעת הטכניון את גוגל, על כך שהיא מחזיקה בלוג שבו פורסמו השמצות שכנגד הטכניון.
3. השלישי הוא התביעה של חברת שיווק את יובל דרור, על כך שהוא כתב עליהם באחד הפוסטים שלו שהעיסקה שהם מציעים היא "מופרכת" (כן, שמעתם טוב, איימו עליו בתביעה בגלל שהוא השתמש במילה מופרכת כדי לתאר את העיסקה שהם מציעים).

הצעת החוק של ח"כ מאיר שטרית (אשר מוגן מתביעות לשון הרע, מתוקף היותו חבר כנסת), מאפשרת לכל מי שמעוניין לתבוע את האחר, ללא הוכחת נזיקין, על סכום אשר צפוי למוטט את אותו אדם כלכלית.

אבנר פינצ'וק כבר כתב בנושא והציג סיכונים נוספים שמועלים בחוק.
באפשרותכם לעקוב אחר מצב החוק באתר הכנסת הפתוחה.
החוק עבר קריאה טרומית של 10 בעד למול 1 נגד. המתנגד היה ניצן הורוביץ בעוד שהאנשים שהצביעו בעד החוק הגיעו מהליכוד, ש"ס, הבית היהודי ויהדות התורה.

נחמתי היחידה היא שאילו החוק היה עובר, כנראה שמובילי מחאת האוהלים היו מסוגלים להתעשר רק מתביעות הדיבה על הדברים שכתבו כנגדם…

תחי ישראל.

עידכונים:

• צבי טריגר כתב על הנושא בווינט – סיכום: זה רע לטוקבקיסטים ולמחאות פייסבוק.
• עידו באום כתב על הנושא בדה-מרקר – סיכום: ד"ר תמר גדרון עשתה דוקטורט על הנושא, ומצאה שבאנגליה (שם יש חוקים קשים בנושא של לשון הרע), הייתה ירידה בכמות התחקירים כנגד גופים שנוטים להיות תובעים סידרתיים (למשל, בעלי הון סעודיים שנחשדו במימון טרור)

אני מרגיש תחושה נהדרת, אני מרגיש שאין סיבה שאכתוב את הפוסט הזה – כי כל כך הרבה אחרים כבר כתבו. כי כל כך הרבה כבר אמרו לנו לצאת עכשיו מהבית לצעדת המליון.

ואולי ככה גם אתם מרגישים, למה לצאת מהבית? הרי אחרים עושים זאת בשבילנו. אפשר פשוט להזמין אותם לאירוע דרך פייסבוק, ולהישאר בבית במזגן.

אבל לא הערב! היום, כולנו יוצאים. כמו ליל הסדר, כמו הצבעה בבחירות. כמו ללכת להופעה של פול סימון. היום – כולנו יוצאים מהבית להפגין, לא בגלל אלא אפילו שאחרים עושים את זה גם.

אני לא יוצא כדי להשפיע, אני יוצא כדי לממש את האופן שבו אני רוצה להיות אזרח במדינה הזאת. כי זוהי הדרך שאני בוחר להגדיר את מי שאני – באמצעות פעולותי. (וגם בגלל שאני מאמין שפעולותינו "מדביקות" את האחרים – ומוציאים גם אותם לפעולה)

שוחחתי עם כמה וכמה חברים בשבועות האחרונים לגבי ההפגנות. מלבד אלו שטענו שלא יצאו כי אלו שמאלנים (הזויים, מעשני נרגילות, כן?), היו גם שהסבירו איך שהמחאה הזו לא ממוקדת. או יותר מידי ממוקדת. שהיא מציאה פתרונות לא נכונים, שזה יוביל ליותר מיסים, לפחות מיסים, לדיור ציבורי, לעודף פיקוח, לתת פיקוח. הנה האמת – אנחנו לא יודעים. אין לאף אחד מאיתנו מושג מה המחאה הזו תעשה.

יש רק דבר אחד שאני יודע שהמחאה עושה – המחאה מציפה לדיון הציבורי סדר יום חברתי כלכלי. לא משנה מהם הפתרונות הספציפיים שייושמו. האם הם יהיו מושלמים, או יביאו איתם בעיות (בטוח הרי שכן). כל מה שחשוב הוא שבחודש וחצי האחרונים, הרבה אנשים חשבו על איכות החיים שלהם באופן שלפני זה הם לא חשבו עליה. זה ישפיע על מה שהם יחפשו לקרוא בעיתון, על נושאי השיחה בסלון, ועל ההצבעה שלהם בכנסת (כן כן, זה מה שזה לדעתי יעשה).

אני לא יוצא הערב כי אני יודע מה צריך לעשות. אני יוצא כי אני יודע על מה לא דיברנו עד לפני חודש וחצי.

לצאת הערב להפגין זה לא לומר מה אתם חושבים שצריך לקרות – אלא זה לומר מהי לדעתכם הבעיה שנבחרי הציבור (הנוכחיים, והאלו שאחריהם) צריכים להתאמץ ולפתור.

אה כן, ועל הדרך המחאה גם האיצה את ההקמה של תשתיות לתרבות אזרחית דמוקרטית יותר בישראל.

היום הייתה הפעם הראשונה שהזמנתי את כל חברי בפייסבוק לאירוע. אני מחשיב את האופציה הזו כ"אופציית יום הדין" אשר יש להשתמש בה רק בהזדמנויות מאד מיוחדות (כמו השימוש בסימני קריאה בתוך משפט!).

המוטיבציה שלי היא צעדת המליון (לינק לאירוע בפייסבוק) אשר יכולה להיות (ברצינות) נקודת מפנה בחברה הישראלית. זו הפעם הראשונה שאנו רואים מימוש של תסריט להתאגדות חברתית בישראל, בכזה היקף, אשר נשענת בחוזקה על כלים אינטרנטיים.

אז איך תזמינו את כל חבריכם לאירוע שבפייסבוק?

אם אתם משתמשים בדפדפן כרום של גוגל, תוכלו להתקין את התוסף המצויין Facebook Super Select All. אשר יוסיף כפתור "סמן הכל" בזמן הזמנת חברים. יש גם פלאגין לפיירפוקס, אבל לא ניסיתי אותו (את/ה ניסית?)

אם אתם משתמשים באינטרנט אקספלורר, או שאתם (משום מה) לא רוצים להוסיף תוסף (חבל, זה קל), תוכלו להזמין את חבריכם בעזרת מספר פעולות פשוטות:

1. כאשר אתם בעמוד / קבוצה / אירוע לחצו על הזמנת חברים
2. לאחר שנפתח לכם חלון החברים – עברו לשורת הכתובת בדפדפן ומחקו אותה
3. העתיקו את הקוד הבא והדביקו אותו לשורת הכתובת בדפדפן

javascript:elms=document.getElementById('friends').getElementsByTagName('li');for(var fid in elms){if(typeof elms[fid] === 'object'){fs.click(elms[fid]);}}

ואם זה לא היה ברור, הנה סרטון שמדגים זאת:

זהו, כעת נותר רק להוסיף הודעה אישית (רצוי עם התנצלות/הסבר למה השתמשתם בכלי יום הדין הזה), ללחוץ על כפתור ההזמנה ולחזור לעיסוקינו.

מיגבלות שפייסבוק מציב

לפני שנסיים נציין שפייסבוק הקשה באחרונה את מערכת הזמנת החברים לאירועים והציב שני מחסומים. הראשון הוא פשוט, והשני לא:

1. קאפצ'ה – אם תזמינו הרבה חברים. ייתכן ופייסבוק יתן לכם לכתוב שני מילים מתוך צילום מחורבש של טקסט, כדי להוכיח שאתם בני אדם ולא רובוטים. זה צפוי לקרות, תבצעו זאת – ואז המשלוח יבוצע ללא בעיה.
2. מניעת המשלוח – במקרים מסויימים (כנראה של אירועים עם מעט אנשים יחסית, או אירועים צעירים – עוד לא ברורה הלוגיקה לחלוטין), פייסבוק חוסם את האפשרות להזמין את "כל" חבריכם במכה אחת. במקרה כזה מה שנותר לכם לעשות הוא להזמין (בערך) 30 איש בכל מכה. מבעס, אבל ככה זה. אם מישהו מכם מתכנת מוכשר שרוצה לפתור זאת – עליכם להרחיב את הפתרונות ממעלה כך שיבחרו באקראי 30 אנשים בכל לחיצת כפתור… (אפשרות לזכור כבר מי נבחר תהיה בונוס מבורך)

בהצלחה!

הפוסט הבא הוא הטקסט שקיבלתי ממרים שוויב אודות וורדקמפ אשר יתקיים השנה.

————————————–

שלום!
אני כותבת לכם בגלל שנרשמתם לקבל עדכונים לגבי וורדקמפ בארץ. לשמחתי אני יכולה לבשר לכם שוורדקמפ חוזר לארץ!
http://wordcampjerusalem.com
מתי: 12 לספטמבר 2011
איפה: מרכז מורשת בגין, ירושלים
שעות: 9 עד 5
עלות: 60 ש"ח
האירוע ללא מטרות רווח ודמי הרישום מיועדים לכיסוי הוצאות, ומתקבלות כתרומה על ידי עמותת המקור.
להרשמה:
http://wordcampjerusalem.com/register/
התכנית מתגבשת ואפשר לראות רשימה של הרצאות (חלקית), מרצים, מי נרשם, ועוד מידע באתר של וורדקמפ ירושלים.
מקווים לראותכם שם! לשאלות ורעיונות, ניתן לשלוח מיילים ל:
wordcamp@illuminea.com
תודה!
מרים שוואב
.נ.ב. אנחנו עדיין מחפשים מרצים וספונסורים. עוד מידע באתר

מאמרים נוספים:

1. וורדקמפ 2008 רוצה להתעורר – מפגש פעילים ביום רביעי
2. וורדקמפ ישראל 2008 – התוכניה עלתה לאוויר (כבר נרשמתם ?)
3. וורדקמפ 2009 – מפגש התנעה מחר בערב! (יום חמישי 7.5.09)
]]> http://www.talgalili.com/2011/08/1430/feed 0 http://www.talgalili.com/2011/08/1430 http://feedproxy.google.com/~r/talgalili/~3/jYin1s482uw/1423 http://www.talgalili.com/2011/07/1423#comments Tue, 26 Jul 2011 05:49:43 +0000 ‫טל גלילי‬ http://www.talgalili.com/?p=1423 Continue reading →‬]]>

חברת הכנסת (אל תקראו לה גברת) מירי רגב היא כנראה נציגת הציבור הראשונה אשר זוכה להראות לנו את כוחה של שקיפות ציבורית אשר מתאפשרת בעידן האינטרנט החדש.

הסיפור התחיל לפני יותר משבוע, כאשר ח"כ מירי רגב הגיעה למאהל מחאתנו של מחאת הדיור. היא זכתה למקלחת צוננת (תרתי משמע) של תגובות מהמפגינים, ופנתה לתקשורת כדי לכנות את המפגינים "אנשים מכוערים ולא נחמדים" (וגם שמאלנים).

העניין שלי בח"כ מירי רגב איננו בכך שהיא משתמשת במילים כמו "אתה סתום?" או לא מסוגלת לתת לצד השני בדיון אפשרות להביא את עמדתו מבלי להתפרץ. מה שמעניין בח"כ מירי רגב הוא שהיא מסבירה לציבור ש-"אני [...] עושה כל כך הרבה למען דיור לזוגות צעירים, מתוך הקואליציה" (דקה 00:32). אבל שהיא עושה זאת בעידן שבו לציבור יש הרבה מידע (מידע=כוח) על פעילותה הפרלמנטרית בפועל של חברת הכנסת.



את התירגום מנתונים לתרשימים עשה אביר-השקיפות-הציבורית (לא ח"כ) עפרי רביב אשר פירסם פוסט על (ח"כ) מירי רגב, בו הוא גילה שמתוך שתיים-עשר מפגשים של הוועדה על חוק התכנון והבנייה (“חוק הסופרטאנקר”). ח"כ (לא גברת) מירי רגב לא השתתפה באף דיון של הוועדה בנושא. פשוט מדהים.
עדות לכוחו של הטיעון ניתן לראות בדף הפייסבוק של ח"כ מירי רגב, אשר כולל אזרחים מוטרדים אשר שואלים אותה בדף "מדוע היא לא השתתפה אפילו פעם אחת מתוך 12", ולאף אחד (כולל איש היח"צ של הגברת, כנראה), אין תשובה.
הדממה הרועמת שעל דף הפייסבוק של הח"כית המכובדת (שאינה מכבדת את המחאה), יכלה להתקיים רק בעידן של השקיפות שפרוייקטים כמו אתר האינטרנט "כנסת פתוחה" מעניקים לציבור.

]]> http://www.talgalili.com/2011/07/1423/feed 12 http://www.talgalili.com/2011/07/1423 http://feedproxy.google.com/~r/talgalili/~3/WYiOqbZ9AI4/1415 http://www.talgalili.com/2011/07/1415#comments Fri, 22 Jul 2011 09:10:12 +0000 ‫טל גלילי‬ http://www.talgalili.com/?p=1415 Continue reading →‬]]>

בן דוד אהוב שלי לימד אותי לפני הרבה שנים ששירים מאפשרים לך לדבר אל הרגש. המילים יהיו אותם מילים, אך עטיפתם בשיר פותחת ערוץ אל תוך ליבו של האדם.
ברוח דברים אלו, אני כותב היום על שיר מדהים, ועל הקשר שאני מוצא בינו לבין מחאת האוהלים אשר מעסיקה רבים מאיתנו בשבוע האחרון.

צלילי השקט של סיימון וגרפונקל

זכיתי אתמול להגיע להופעתו של פול סיימון באצטדיון רמת גן, היה מדהים.

בין השירים שבוצעו, צף לו השיר המוכר "צלילי השקט" (The sounds of silence). בעודי מאזין, נוכחתי שאין לי מושג מה המילים (העטופות במלודיה מדהימה) אומרות. ואיזו דרך טובה יותר לשחזר הנאה ממשהו מאשר להבינו טוב יותר מזוויות נוספות?

הזדרזתי לגוגל ומצאתי את המילים באנגלית (ואף בעברית), בצירוף פרשנויות של אנשים שונים, כולל פרשנותו של גרפנקל, בהקדמה לשירת השיר בהופעה מלפני עשרות שנים.

אז מהי הפרשנות? כמו כל אומנות דגולה, נראה שהשיר מתלבש לחוויה אנושית בסיסית, אשר מופיעה בגילגולים שונים ובהקשרים שונים. לפי הבנתי, השיר הוא ביצוע מודרני לסבלו של אדם אשר חי את משל המערה של אפלטון. הוא תיאור של אדם אשר נתקל בתובנה, הארה, ב"אמת" כלשהי. בעודו משוטט הוא פוגש באחרים, אשר עיוורים לתובנתו. הוא מנסה להזמינם מחוץ למערה, אך הם נותרים בדממת בורותם.

דימויים ספציפיים בשיר מעודדים מספר פרשנויות לשיר לפיהן השיר מתאר את הבדידות בעידן המודרני וחוסר יכולתם של אנשים ליצור קשר האחד עם השני, ואף לאהוב. במקביל השיר מתאר את הסגידה של ההמון לאלילי שווא (פוליטיקאים, תרבות הפופ, פרסומות), תוך התנתקות ממה שקורה סביבם באמת.

מילות השיר מאפשרות לחרוג מהגבולות של מחבריו ולחשוב עליו כעל משל שמדבר על חוסר תקשורת בין אומות, המוגבלות בשימוש במדיום האינטרנטי בלבד לתקשורת אנושית (טוויטר ופייסבוק לעומת שיחות על תוך הלילה), וכן הלאה.

לאחר ההזנה למספר ביצועים, אני מצרף לפוסט הנוכחי את הביצוע הבא משנת 2009, לאחריו אצרף את מילות השיר עם התייחסות ישירה יותר:

Hello darkness, my old friend, I've come to talk with you again
Because a vision softly creeping, left its seeds while I was sleeping
And the vision that was planted in my brain, still remains
Within the sound of silence
האיש מגיע אל החשכה, ליבו מוטרד מהחזון שהגיע למוחו, כדי לשפוך את אשר על ליבו.

In restless dreams I walked alone, narrow streets of cobblestone
Neath the halo of a streetlamp, I turned my collar to the cold and damp
When my eyes were stabbed by the flash of a neon light, split the night
And touched the sound of silence
בחלומו הוא צועד, בודד, ואז אור נאון מבליח את החשכה, תופס את עיניו, ונוגע בצלילי הדממה (הבערות, הבורות, הפיספוס)

And in the naked light I saw, ten thousand people, maybe more
People talking without speaking, people hearing without listening
People writing songs that voices never shared, and no one dared
To stir the sound of silence
ובלילה החשוך (מתוך המקום של בדידות), ראיתי, רבבות אנשים – (הגעתי לאתר טוויטר/פייסבוק?)
מדברים מבלי לומר דבר (אומרים מילים, אך ללא הרבה משמעות)
אנשים שומעים מבלי שהם מאזינים (אנשים מרפרפים, צורכים, אך לא בהם מבינים, מפנימים, מגיבים?)
אנשים כותבים שירים – אשר קולות לא ישירו או ישתפו (ומה לגבי דברי המשמעות? מי שר אותם הלאה? מי מפיץ דברים של טעם?)
ואף איש לא מעיז, לערער את צלילי השתיקה (הבערות, הבורות, הפיספוס)

Fool, said I, you do not know, silence, like a cancer, grows
Hear my words and I might teach you, take my arms then I might reach you
But my words, like silent raindrops fell, and echoed in the wells of silence
טיפשים!, אמרתי, אינכם יודעים? השתיקה (הבורות, הניתוק, הבדידות), מתפשטת כמו סרטן. שמעו אותי כדי שאלמד אתכם, קחו את זרועי כדי שאוכל לגעת בכם.
אך דברי, כמו טיפות דוממות נפלו, על קירות של שתיקה.

And the people bowed and prayed to the neon god they'd made
And the sign flashed its warning in the words that it was forming
And the sign said the words of the prophets are written on the subway walls
And tenement halls, and whispered in the sounds of silence
והאנשים השתחוו בתפילה לאל הנאון אותו יצרו בעצמם. (תרבות הקפיטליזם? פרסומות נאון מרצדות? מסכי טלוויזיה עם תוכניות שיטחיות? מסכי פייסבוק?)
והשלט ריצד את הזהרתו במילים אשר בו הופיעו – "מילות הנביאים כתובים על קירות התחנה המרכזית ורחובות העניים, ונלחשות בצלילי השקט".
(האם השלט כתב זאת? או שזה מה שמחבר השיר ראה? האם באמת אלוהי שלט הנאון ניסה להזהיר את קוראיו? או שזוהי הדרך שבה הזמר שלנו מפרש את צפייתו בשלט הנאון?)

——————————————

צלילי הדממה ומחאת האוהלים

אם הגעתם עד כאן, אתם אולי שואלים את עצמכם מדוע אני כותב את הפוסט הזה היום. והסיבה היא מחאת האוהלים שפשטה ברחבי ארצנו.
אנשים שונים אשר קשורים במחאה, יפרשו את השר "צלילי הדממה", בדרכים שונות.
יהיו שיאמרו שהדממה היא הסכמתם של אנשים לקפיטליזם דורסני – כזה אשר מאפשר לעשירים להתעשר ומקצין את העוני של העניים.
יהיו שיאמרו שהדממה היא הא-פתיות של הנוער, נוער אשר מחובר למסכי המחשב והסלולר אך לא ממנפים את הרישות שלהם בשביל להביא לעולם טוב יותר.
יהיו שיאמרו שהדממה היא האפליה של היהודים את הערבים – אשר פוגעים בהם באופן זה או אחר.
יהיו אף שיאמרו שהדממה היא תקוות השווא של המפגינים, אשר מאמינים שבחסדי תקשורת האינטרנט הם יוכלו לשנות דברים שאמורים היו להישאר כמות שהם ללא שינוי, ללא מחאה.

גם לי יש את הדממה שבה אני מאמין. אך היא איננה חשובה, היא אינה עיקרו של הפוסט הזה.
מה שחשוב הוא להבין את הבדידות. להבין שאנחנו מוקפים באנשים שמרגישים בודדים בחוכמתם, בתבונתם. אנשים שבטוחים שהם יודעים מה נכון, אבל מרגישים שלא מבינים אותם, לא מצטרפים אליהם, לא מאמינים בהם.
מה שחשוב הוא שאם אתם רואים מישהו כזה, אל תשאירו אותו להיות לבד. תקשיבו, באמת תקשיבו, למה שאותו חבר שלכם אומר לכם. תענו לחבריכם במילים של טעם, מילים מהלב. ואם אתם מאמינים בחזון שלו? אל תשאירו אותו לבד – הצטרפו אליו!

כי למרות הפרשנויות הפוליטיות השונות של מהי ה"דממה" עליה מדבר השיר, ישנה פרשנות אחת שמשמעותה היא אושר אמיתי – והיא הפרשנות שאומרת שיש לכם חברים שמרגישים שהם לבד. וכל מה שעליכם לעשות הוא להיות שם, איתם (במעשיכם) – והם לא יהיו לבד יותר.

אתם לא לבד, וגם לא אני.
אני הולך להפגין במוצאי שבת למען מה שאני מאמין שהוא חזון טוב יותר לעתיד כולנו במדינה הזאת.
אני לא יודע מהי הדרך המדוייקת להגיע למצב שבו יהיה לנו דיור שהוא בר-השגה (בין אם בשכירות או ברכישה). אך אני מאמין שהצעד הבא הוא להגיע ב- 21:00 בדיוק, לכיכר הבימה פינת שדרות רוטשילד בתל-אביב.

בשנת 2007 כבר כתבתי את התסריט שלי להתאגדות חברתית דרך האינטרנט. אולי השנה זה יקרה. וגם אם זה לא יקרה ממחאת האוהלים הזאת, הרי שהיא (ביחד עם מחאת הקוטג' שבדיוק ראינו), מעידה על תופעה שלא התרחשה מעולם בהסטוריה האנושית. הורדת רף התקשורת בין המוני אנשים, אשר מאפשרת לכידות חברתית מהירה.

להתראות בעתיד, הוא כבר כאן!

]]> http://www.talgalili.com/2011/07/1415/feed 5 http://www.talgalili.com/2011/07/1415 http://feedproxy.google.com/~r/talgalili/~3/YlSQu_lCfBU/1394 http://www.talgalili.com/2011/07/1394#comments Sun, 17 Jul 2011 00:00:01 +0000 ‫טל גלילי‬ http://www.talgalili.com/?p=1394 Continue reading →‬]]>

היה זה גנדי שאמר:

"בהתחלה הם מתעלמים ממך,
אחר כך הם צוחקים עליך,
לאחר מכן הם נלחמים בך,
ואז- אתה מנצח".

ההתעלמות

"אנחנו כאן כדי להשאר", כך הצהירה דפני ליף, יוזמת מחאת הנדל"ן נגד מחירי הדירות שנפתחה ביום חמישי האחרון, בסמוך לרחבת הבימה בתל אביב.
כששמעתי על זה לראשונה, עשיתי את מה שהרבה אחרים עשו. התעלמתי.

הבדיחה

ביום שישי הלכתי לאירוע וצחקתי לעצמי בלב (צחוק עצוב שאמר) "אין סיכוי שזה יחזיק מעמד".
ביום שבת ראיתי שגם אחרים צוחקים.
מירי רגב, אשר גורשה ממאהל המחאה, התייחסה אל האנשים בבוז באומרה ש: "מדובר בחבורת אנרכיסטים קיצוניים שמה שהם עושים במאהל זה לשתות אלכוהול."
בינתיים, אדם שוב (אתם יודעים, זה שהוביל את הקמפיין של רון חולדאי לרשות עיריית ת"א), כתב בפייסבוק: "האוהלים ברוטשילד – מחאת לוזרים".

מה הלאה?

1. טוב, נראה שכבר לא מתעלמים. ואף עושים נסיונות להגחיך את המאבק. ולמרות זאת – אני מתחיל לחשוד שמה שקורה בימים אלו איננו בדיחה.
2. עושה רושם שיותר ויותר אנשים רציניים לוקחים את ההתארגנות הספונטנית הזו בתור סימן להתחיל לפעול. ואף נראה שמחאת האוהלים עומדת לצאת מגבולות תל אביב: מחר יפתחו אוהלים בשרון ובב"ש, ובהמשך השבוע גם בקריית שמונה. במסגרת הדחיפה של אירגוני סטודנטים ברחבי הארץ.
3. המאבק הזה איננו בין השמאל לימין (ולמיטב ידיעתי, ההתנגדות של הפעילים לחברת הכנסת מירי רגב קשור לזה שהיא פועלת למען הטייקונים בזמן שהיא מתיימרת להיות חברתית, ולא בגלל שהיא ימנית). מדובר במאבק על שחיקת מעמד הביניים בישראל, מעמד שמשולל תקווה למגורים ברי-השגה במקום שמציע תחבורה ציבורית אשר מתפקדת היטב. (בין אם בתל אביב, ובין אם מחוצה לה)
4. את או אתה רוצים להיות חלק משינוי? אין צורך שתתחילי או תתחיל מהפכה, כל מה שצריך זה להסחף בזרם ולהצטרף למהפכה שהתחילה ממש עכשיו.
5. אני כבר ביקרתי בכיכר פעם אחת, כמה פעמים אתם ביקרתם?
6. ניפגש בכיכר!

 

עוד קצת קריאה:
דף הפייסבוק של הנפגשים בכיכר,
הזמנה לכיכר מבלוג האקטיביזם של אמנון, וגם יונית מוזס ביקרה בכיכר ומלבנת כמה נקודות. לרמן כתב על כך ששוק הדיור בתל אביב איננו שוק חופשי. טל ירון התחיל לארגן (בויקי פתוח) מסמכי יסוד למאבק. אחי הנפלא שוקי מסכם גישות שונות לפתרון משבר הדיור.

]]> http://www.talgalili.com/2011/07/1394/feed 1 http://www.talgalili.com/2011/07/1394 http://feedproxy.google.com/~r/talgalili/~3/ETU55cpGm-c/1391 http://www.talgalili.com/2011/06/1391#comments Sun, 12 Jun 2011 17:36:12 +0000 ‫טל גלילי‬ http://www.talgalili.com/?p=1391 Continue reading →‬]]>

הפוסט הבא הוא פוסט אורח אשר נכתב בידי חברי הטוב אמנון דפני, ומזמין אנשים ליום פתוח המיועד להציג קורס חדש לבניית אתרים בוורדפרס. אתם מוזמנים להגיע, להפיץ, ולספר לי אחרי זה איך היה…
———-

להלן ההזמנה לקורס מקיף לבניית אתרים בוורדפרס של מכללת קוד פתוח

היום אנשים משקיעים שנים בלימודים באוניברסיטאות ומכללות ולעיתים רבות מגלים שהידע שצברו בעמל רב אינו ידע שנדרש בשוק העבודה
אנחנו, במכללת קוד פתוח מציעים לך ללמוד מקצוע נדרש ומאתגר בחצי שנה בלבד ולהשתלב בשוק העבודה הצורך בבוני אתרים איכותיים הולך וגדל והמגמה צפוייה להתגבר.

כל בית עסק זקוק לאתר אינטרנט איכותי שגם ייצג אותו בצורה הטובה ביותר וגם יכניס לבית העסק לקוחות. כמו כן, אתרים טובים יש צורך לעדכן באופן שוטף על מנת שיתאימו לעסקים דינמיים, קידום אתרים, אבטחה ועוד…

אצלנו, ב"מכללת קוד פתוח" תלמדו את הכלים המתקדמים ביותר בצורה מעשית מאנשי מקצוע בעלי ניסיון בתחום.

הקורס הינו מקיף וכולל את כל המיומניות הנדרשות, כגון:

1. בניית אתר בסביבת וורדפרס (מערכת ניהול תוכן מתקדמת בקוד פתוח)
2. עיצוב אתרים לחווית משתמש נכונה המשיגה את התוצאות שלשמן נבנה האתר
3. התאמת האתר לצורכי הלקוח – אתר תדמיתי, אתר מכירתי, דפי נחיתה, בלוגים ועוד
4. קידום אתרים במנועי חיפוש ורשתות חברתיות
5. שימוש יעיל במקורות מידע וחיבור לקהילת הקוד הפתוח
6. שימוש בתוכנות חינמיות המייעלות את העבודה ומשפרות את הביצועים

בואו להכיר אותנו ולבחור בדרך חדשה עם מכללת קוד פתוח ביום ב' ה27.06 שעה 18:00 בבית היוקה (רח' בר גיורא 24, תל-אביב. ליד הסנטר)
לארוע בפייסבוק: http://www.facebook.com/#!/event.php?eid=176341822424135
בכל מקרה, לכל שאלה ופרטים נוספים אנחנו ממליצים לך לפנות אלינו
יובל – 0508-572464
אמנון – 0522-662525

 

]]> http://www.talgalili.com/2011/06/1391/feed 2 http://www.talgalili.com/2011/06/1391