אחת לאיזה זמן חוזר הטרנד של החלפת ה-URL-ים באתר. בגלגולים קודמים בעלי אתרים החליפו את כתובות הדפים באתרים שלהם, כדי לקצר אותן, לעשות אותן ידידותיות (Friendly URLs), להכניס אליהן מילות מפתח רלוונטיות בעברית, וכיוצא בזה.

היום, אנשים מנמקים את המוטיבציה לשינוי גורף של ה-URL-ים באתר שלהם, ביתרון הבלתי מעורער של כתובות קבועות על תגובות עם פרמטרים וביתרון של דפי html סטטיים על דפים דינמיים שנשלפים מ-database.

בקיצור – תמיד יש סיבות ולפעמים הן אפילו מוצדקות לזמנן (למרות שבדרך-כלל לא). אבל את ההמלצה הכללית והגורפת שלי אתם מן הסתם מנחשים: אל תשנו URL-ים. פשוט אל.

מתי לשנות ומתי לא?

אחרי שהבהרנו את חשיבות העניין והצגנו את הכלל הגורף, בואו נדייק:

• לשנות את מבנה הכתובות של אתר קיים, בעל וותק, שקיבל לינקים וצבר קילומטראז' – זה בגדר אסון ל-SEO שלכם.
• לשנות URL-ים באתר חדש שזה עתה הוקם – לפעמים משתלם.

למה בעצם לא לשנות

מיתוסים מול ניסיון בשטח

כל זה לא אומר שאי אפשר להחליף מבנה URL ולצאת מזה בשלום, או אפילו עם שיפור קל בביצועי האתר ב-Google. ראיתי גם מקרים כאלה. ומצד שני, על כל מקרה כזה ראיתי לפחות חצי תריסר מקרים שבהם שינוי מבנה ה-URL גרם נזק. בקיצור: אם אתם יכולים לא לשנות – אל תשנו.

נושא ה-Authorship חשוב מאד לגוגל, וזה ניכר. ובכל זאת, הם הצליחו להפוך את היישום שלו לכאב ראש אמיתי.

לכאורה – לינק פה, תגית שם, והפרצוף המחייך שלכם יתנוסס לצד תוצאות מהבלוג שלכם, יעניק לכם פאסון של סמכותיות ויגדיל את ה-CTR. מעשית, הם הצליחו לסבך את זה כל-כך, שעדיף לא לסמוך על התיעוד של גוגל. אל תיכנסו לנושא הזה בלי שקראתם מדריך טוב (למשל, "The Definitive Guide to Google Authorship Markup"  ב-Search Engine Land).

אישור הקבלה הנחשק ל-Google Authorship Program. והם בכלל התכוונו שזה יהיה פשוט.

בכל אופן, אם אתם מאלה שניסו והתייאשו באמצע, ובמיוחד אם יש לכם בלוג וורדפרס שכל או רוב תכניו פרי עטכם, יש לכם דרך פשוטה לקבל Authorship, בלי כל הפאס. אתם יכולים לראות הדגמה שלה בפוטר של The Hummus Blog. כל מה שצריך הוא לקשר משורת הקרדיט בפוטר לפרופיל ה-Google Plus שלכם:

טקסט העוגן של הקישור צריך להיות השם שלכם, כפי שהוא מופיע ב-Plus, ולשמאלו המילה "by". טרם נמצא הבנאדם בגוגל שיודע לומר אם אפשר בלעדיה, אבל בסך-הכל לא מסובך לשלב אותה בקרדיט.

לא במקרה השיטה הזו מכונה the byline method. בשיטת ה-Authorship הזו אתם זקוקים לקישור לפרופיל מכל דף שיש בו תוכן שלכם, והפוטר נותן בדיוק את זה. בוורדפרס זה בדרך-כלל קל ונוח, כי כמעט כל ערכות העיצוב מגיעות עם קובץ PHP לפוטר (נגיד, קובץ בשם footer.php),  שלרוב לא תתקשו להבין ולערוך אם אתם שולטים ב-HTML בסיסי.

האם השיטה הזו תעבוד גם באמצעות קישור ויד'גט מהסיידבר (אפילו יותר פשוט בוורדפרס)? לא ניסיתי, אבל סביר להניח שכן.
האם היא תעבוד בעברית, עם טקסט כמו "מאת שוקי גלילי"? כנראה שלא – לי, בכל אופן, זה עוד לא הצליח (ומצד שני, הם לא הכריזו רשמית על זמינות בעברית).

בשלב הזה, לא בדיוק ברור מההסברים של גוגל בתכנים הרשמיים שלה מה מותר ומה אסור. פלאג-אינים שונים שמאפשרים להפעיל Authorship בוודרפרס ללא מגע יד מתכנת, לעיתים קרובות לא עובדים. בקיצור: למרות שהפיצ'ר הזה נראה בעל חשיבות אסטרטגית לגוגל, הם עדיין לא עשו אותו מספיק פשוט בשביל שכולם יוכלו לעשות את זה. אולי בכוונה, אבל יש לי הרגשה שלא (לאור מקרים נוספים בעבר).

אבל קרדיט אנגלי מהפוטר עובד כ-byline, את זה אנחנו יודעים. נשאר רק לשאול מה זה בעצם אומר על קישורי פוטר בעיני גוגל האופן כללי.  אם תרצו – מהו תפקיד הפוטר ואיזה סוג של לינקים גוגלבוט מצפה למצוא בו.

הפוסט הזה ממשיך את הפוסט הקודם שפרסמתי, שנושאו גיוון טקסט עוגן (mix of anchor text). בזמן שכתבתי אותו, הבנתי שזה כנראה אחד מהמקרים בהם כדאי להרחיב את היריעה, כי זו דוגמא שאפשר ללמוד ממנה.

היום כבר אין כמעט בנמצא אנשי SEO שלא יודעים כמה חשוב לגוון את הטקסט שמופיע על הקישורים, אבל המספר הפנומנלי של האתרים שנפגעו מ"פינגווין" מוכיח שבמהלך השנים האחרונות היו רבים שלא ידעו, או שידעו ולא היו זהירים מספיק.

אני הושפעתי מאד בעניין הזה מאהרון וול שכבר במהדורות המוקדמות של SEO Book (בגירסת ה-PDF בחצי הראשון של העשור הקודם), לא חסך מאמצים כדי להדגיש את החשיבות של גיוון בטקסט עוגן.

מה אפשר ללמוד מעוגנים בספאם קישורים

ישנם כל מיני סוגים של ספאם-קישורים, וכולם מעצבנים. קישורים ספאמיים אוטומטיים מתגובות הם סוג ספציפי נבזי במיוחד שכל מי שיש לו בלוג מכיר.

אם אתם משתמשים בוורדפרס והתקנתם את תוסף ה-Akismet הפופולרי, סביר להניח שאתם לא זוכרים בכלל שאתם מקבלים תגובות ספאם כאלה.

אז לטובת מי ששכח או לא מכיר: חלק ממקדמי ה-Blackhat משתמשים בכלים שסורקים בלוגים ומנסים לשתול בהם תגובות עם קישורים. כמקובל בספאם, הכל עובד על מספרים גדולים – אם מתוך 100 אלף בלוגים יש אחוז אחד שלא מזהים ומוחקים תגובות ספאם, מדובר על לינקים מ-1000 דומיינים. חלקם, מן הסתם, יהיו גם קישורי dofollow.

כמובן, לשיטות כאלו יש תוחלת חיים קצרה. זה רק עניין של זמן עד ש"תעלה ברדאר" של Google, ואתם יכולים לנחש שמספימי תגובות גם יודעים בדיוק מה גורם הכי הרבה נזק הכי מהר – כשהם עושים טעות קרדינלית הם מגלים את זה די מהר.

בדיוק בגלל זה, צפייה בתגובות ספאם יכולה ללמד אתכם הרבה על המגמות באלגוריתם של גוגל. אתם גם יכולים ללמוד מהן מה לא לעשות, כי יש הרבה ספאמרים חובבנים. מצד שני, יש גם מקצוענים – ישנם ספאמרים מתוחכמים, שלומדים ומשתכללים כל הזמן, ושאפשר ללמוד מהם לא מעט.

אפשר ללמוד הרבה מספאם תגובות. הספאמרים המקצוענים יודעים הרבה לפניכם על מה אפשר "לחטוף".

לדוגמא: שנים לפני שהנושא עלה ל"כותרות" (אלו שקוראים מקדמי האתרים, בכל אופן), אפשר היה לראות תגובות ספאם שנראו בערך כך: טקסט ובתוכו קישור עם טקסט עוגן ארוך מאד, שאיפשהו בתוכו ישנו ביטוי מהסוג שספאמרים מקדמים עבורו (לרוב שם של תרופת מרשם, בעיה בריאותית נפוצה, או ביטוי שבהקשר מסוים עשוי להיות תמים ובהקשר אחר הוא משמש בסלנג של עולם הפורנו).

היום כבר כמעט לא רואים קישורי ספאם כאלה, אבל בתקופה מסוימת הם היו מספיק פופולריים כדי לרמז שזה עבד: הרבה Anchors שכוללים ביטוי תחרותי בשילוב עם מילים אחרות, השיגו מה ש-Anchors קצרים ומדויקים לא השיגו.

מאז עברו כמובן הרבה מים, והיום יש להניח שטקסט עוגן ארוך ומגוון מדי קל לזיהוי לפחות כמו טקסט עוגן אחיד וקצר מדי. שלא במפתיע, ספאם התגובות נראה אחרת. למשל, כך:

ספאם תגובות. השינויים בצורת הקישורים יכולה ללמד הרבה על מה עובד היום בגוגל ומה לא.

ומה עם ספאם התגובות שאתם מקבלים? הצצתם לאחרונה באיזמט?

-

כשאומרים גיוון בטקסט עוגן (mix of anchor text) הכוונה היא שהטקסט המקשר לדף או לאתר לא חוזר על עצמו אלא משתנה מלינק ללינק.

פיזור טקסט העוגן באתר שבדוגמא. 17% מהטקסטים המקשרים משתמשים בוריאציות על שם האתר ורק 13% משתמשים בביטוי המדויק גני ילדים.

לדוגמא, אם אני מקדם במרץ אתר עבור הביטוי "גני ילדים" ולא מתבסס על לינקים טבעיים אלא יוצר את כל הלינקים בעצמי, אתם עלולים לבדוק ולגלות שכל הלינקים שיצרתי נראים כך: גני ילדים.

כמובן שפרופיל לינקים טבעי לעולם לא ייראה כך. אנשים שמקשרים לאתר עשויים לעשות זאת במגוון דרכים ולהשתמש כטקסט עוגן בשם האתר (במקרה זה: אינפוגן), בביטויים קשורים ומילים נרדפות שונות (פעוטונים, מעונות, צהרונים, חינוך לגיל הרך), ובצירופים שכוללים את הנ"ל יחד עם שמות תואר שונים והמילים אתר, בלוג, פורטל, אינדקס, פורום וכו' (בהתאם לסוג האתר). למשל: אתר הפעוטונים המקסים אינפוגן.

וכמובן, חלק מהקישורים ישתמשו בטקסט עוגן גנרי (כמו "הקליקו כאן") או ב-URL של דף הבית, ערום מכל טקסט (http://www.infogan.co.il).

השונות של הטקסטים המקשרים – תוכנם, אורכם, שפתם, מיקומם בדף וכו' – יכולה ללמד את גוגל הרבה דברים, אבל היא קודם כל יכולה לתת לו אינדיקציה טובה למידת ה"טבעיות" של פרופיל הקישורים.

במילים אחרות: אם כל הקישורים שלכם (או רוב מכריע) משתמשים באותו טקסט עוגן, זוהי אנומליה וגוגל עלול להסיק ממנה שלאתר שלכם יש הרבה לינקים נכנסים כי קידמתם באגרסיביות ולא כי אתם באמת מציעים בו משהו בעל ערך שגורם לבעלי אתרים אחרים לקשר אליכם.

בפרופיל קישורים טבעי כמעט תמיד יהיו קישורים מתמונות, קישורי nofollow, קישורים לדפים שמבצעים redirect וכו'.

פרופיל "מושלם" מדי עלול לגרום לכך שהאתר שלכם יקבל עונש (Penalty) מגוגל, או סתם לכך שגוגל ייחס ערך נמוך לחלק גדול מהלינקים שהאתר קיבל.

דוגמא קלאסית: האתר של חברת בניית אתרים תורמיקס (שם בדוי) שנפל מהדף הראשון לדף התוצאות העשירי עבור הביטוי העיקרי שלו, אולי משום שמכל הדפים של רוב האתרים שנבנו על-ידי החברה היה קישור קרדיט עם טקסט העוגן "בניית אתרים".

לכאורה, פרקטיקה "לבנה" (whitehat) או לפחות "אפורה" – משהו ש"כולם עושים " – אבל צריך להפנים: נגמרו הימים בהם אפשר היה לעשות את זה. ואגב, הדוגמא אמיתית והיא מהתקופה שקדמה לעדכון "פינגווין".

אז מה עושים?

התשובה הפשוטה לשאלה שב-H3: להשתמש בשיטות קידום אורגניות, לעולם לא לומר לאנשים כיצד לקשר אליכם, ולא להיות "גרידיים".

כמובן שבמציאות זה לא תמיד כל-כך פשוט. יכול להיות שאתם מקדמים אתר שמישהו אחר כבר קידם אותו, ויכול להיות – למרות שנדיר – שאחוז גבוה מהקישורים יהיו דומים מאד זה לזה, בלי שום מניפולציה מכוונת. ישנם הרבה סוגים שונים של אתרי אינטרנט, שעושים כל מיני דברים.

וישנה השאלה המתבקשת: האם ניתן בכלל לבנות לינקים ושזה יהיה "טבעי"? האם תהליך קידום שמעורבים בו בני אדם, יכול בכלל ליצור משהו שייראה לגוגל אקראי?

ובכן, ברור שלא, אבל גם פעולות שיווק וקידום אתיות ולגיטימיות לחלוטין גורמות לעיוותים בפיזור טקסט העוגן. אם, למשל, יצרתם Link bait מוצלח ומיתגתם אותו נכון, אתם עשויים לקבל מספר גדול של לינקים עם ביטוי זהה.

אדרבא: כשהאתר שלכם הוא יחיד במינו או ותיק וסמכותי במיוחד, אנשים עשויים להתחיל לקשר אליו עם ביטוי גנרי שמקושר אליו אסוציאטיבית – כמו שמקשרים מביטוי מדויק לערך הויקיפדיה שלו וכמו שמקשרים משם של אדם לאתר או לבלוג של אותו אדם.

ותחשבו למשל על אתר/בלוג שקיבל מיליוני לינקים מאתרים המשתמשים בערכת עיצוב של בעליו; או על אתר קטן שמפרסם סקופ גדול ומקבל ביום אחד יותר לינקים מכל מה שקיבל עד היום, רובם עם השם שקיבל הסקופ (בסגנון "מסמך הרפז", "אסון הכרמל", "הקלטת הלוהטת" וכו').

בגלל מקרים כאלה, ואחרים, גוגל נאלצת להיות מאד זהירה כשהיא מחלקת עונשים. היא לא יכולה להעלות את הרף גבוה מדי, כי היא תפגע ביותר מדי אתרים לגיטימיים.

ועדיין, כדאי להיזהר.  להשתמש בשיטות קידום אורגניות, לא להיות "גרידיים", ולעולם לא לומר לאנשים כיצד לקשר אליכם.

מעולם לא אהבתי את שימוש-היתר שנעשה בביטוי "שיווק ויראלי". במשך השנים, ראיתי מקרוב התרחשויות אינטרנטיות בודדות שניתן לכנותן "ויראליות", והרבה יותר מדי מקרים בהם אנשים בחרו בויראליות כהסבר – משום שלא ידעו להסביר אחרת או משום שניסו למכור משהו.

"היחידה לחקירות חומוס". כשהחומוס יצא מחוץ לחוק.

לפעמים זה מזכיר קצת את תקופת הבועה בהייטק.

בהסתמך על סיפורי הצלחה שחלקם כנראה מפוברקים (ראו למשל פרשת "אינדונזיה גייט", שגרמה מבוכה לראש הממשלה), מאמינים יותר מדי אנשים שאם רק ירצו מספיק, או ישחקו את המשחק נכון, הם יעלו על הרכבת הויראלית שתקח אותם למחוזות ההצלחה.

יש כאלה שמחפשים את "הנוסחא" או טוענים שכבר מצאו, אחרים טוענים שהכל עניין של מזל. יש את אלה שמשתמשים בבוטים ובספאם כדי לנפח מספרים, מה שכמעט תמיד נגמר רע.

הניסיון מוכיח שכולם חכמים יותר בדיעבד, ושגם מי ש"עשה את זה" לא תמיד יודע להסביר איך.

דפני ליף, למשל – הרי אף אחד מהחכמים שיודעים לומר מה עשתה נכון ומה לא, לא ידעו לחזות את הופעתה או לנבא שהודעה על הקמת אוהל ברוטשילד ב-14 ליולי היא הגפרור שיצית את מחאת ההמונים.

שיווק קוליפורמי 101

אני די משועשע מהביטוי "שיווק קוליפורמי", שהמצאתי בשביל הפוסט הזה, אבל מעבר לדאחקה יש כאן עניין רציני שעוד אקדיש לו בוודאי מקום בפוסטים עתידיים. בינתיים: היסודות.

בהקשר של SEO, ולא רק, אני מוצא את עצמי אומר לאנשים לעיתים יותר ויותר קרובות ש"אין דרך אחת להגיע למקום הראשון". וזו, אם תרצו, תמצית הרעיון הקוליפורמי. כשפועלים במסגרת של משאבים מוגבלים ורוצים לגדול, אין שום היגיון בלעשות את מה שכולם עושים. להפך – במקום לעמוד בסוף התור עדיף לחפש איפה אין תור בכלל. זה פחות לעשות-מחקר-מילים-טוב ויותר ליצור משהו חדש ולהיות הכי טוב בו. לעשות משהו טוב ולהתמיד.

אני חושב שזה בדיוק מה שעשו, לאו דווקא באופן מודע וכל אחד בדרך אחרת, בלוגרים כמו יואב לרמן, יהונתן קלינגר, עידו קינן, שרון גפן, גל מור, יובל דרור, רוני גלבפיש, שלום בוגוסלבסקי, יוסי גורביץ ונוספים (הרשימה ארוכה. מפאת קוצר היריעה אצטרך להתחנף אליהם בפוסטים עתידיים). ואם עליי לומר מה משותף לאנשים הללו, כנראה שהדבר שבו אבחר הזה הוא שהם לא מרבים להתפשר על הדברים בהם הם מאמינים.

מאותם מקומות בדיוק, אני חושב, הגיע "היחידה לחקירות חומוס", סרטו החדש של ערן ורד שבו עבדכם הנאמן, שלא באשמתו, מגלם דמות מרכזית. זהו "סרטון" יוטיוב באורך של 12:58 דקות – פי 26 בערך מהסרטון הויראלי הממוצע. וזה, בפשטות, כי הוא לא ויראלי – הוא קוליפורמי. אל תחמיצו:

תודה למארגנות ולכל המשתתפים, על אירוע מהנה ומוצלח. כמו שהבטחתי, העליתי לכאן את המצגת (הכי טוב להקליק על Full Screen ואז לגלול).
בהמשך – כמה לינקים רלוונטיים לאתרים, סרטונים ומאמרים שהוזכרו בהרצאה. אם יהיה ביקוש אוסיף עוד.

הגלגלים הדיגטליים של המחאה

לינקים לתכנים ואתרים שהוזכרו בהרצאה

אתרי מחאה ואקטיביזם:
J14 (הרשמי), UTI (רשת קהילות המחאה), הפורטל הישראלי לצדק חברתי (קישורים לשאר).

סרטוני YouTube:
רמיקס צדק חברתי. הקליפ והרמיקס המחשמלים של אורן שרון וליאור אבירם מנבחרת ישראל.
למאבק, דן פי"ת. שיר מחאה "לטווח ארוך", בונה אתוס. הקליפ המרגש צולם במאהל עפולה.
בדרך למיליון. קאלט. ככה נראה סרטון שמניע אנשים (ואין לראות בכך המלצה להשחתת רכוש וכדומה).
סרטונים מומלצים נוספים יש באוסף שירי המחאה TLV Revolution 2011 ובאוסף Tent Protest.

עיר לכולנו 2008:
CityDov (בלוג הקמפיין העצמאי), בלוגרים למען דב חנין, אתר עיר לכולנו.

מקורות וחומרי עזר סמי-מקצועיים:
קדמו את הסרטון שלכם ב-YouTube. כתבה לא חדשה אבל עדיין אקטואלית.
קידום אתרים ב-10 ימים. סדרת כתבות קצרות שילמדו אתכם את כל ה-Basics.
בלוגרים התאחדו! קמפיין הבלוגרים הראשון, אפריל 2008. קמפיין למען המרפאה הפתוחה של רופאים לזכויות אדם.
מדור השו"ת בנושא קידום אתרים בבלוג של פבל ישראלסקי. לפעמים אני עונה שם לשאלות.

ואם שכחתי משהו או שיש בקשות מיוחדות – תגידו ואשתדל.

אפשר להתווכח כמה חוות הדעת של KLOUT שווה, אבל בסך-הכל מדובר באחד הכלים המוערכים בתחומו (מדידת השפעה במדיה חברתית), והוא לא היחיד שמרמז על המגמה הזו. קשה להניח שבאמת הפכתי מקושר כמו גדי, אבל מספיק מבט אחד בגרף כדי לראות ש"משהו" משמעותי קרה ב-17 הימים האחרונים.

ניסיון ושיקול דעת מול כוח מתפרץ. גדי שמשון ואני ב-KLOUT.

המגמה שהגרף מציג, אם פורטים לפרטים, כוללת עלייה דרמטית במספר העוקבים, ריטווטים, לייקים, Favorites, אזכורים וכו'. באמת, חלומו הרטוב של כל ממ"ח. וכמו כל הדברים הטובים באמת – זה קרה בצורה לא מתוכננת (אם כי לאו דווקא בלתי מודעת לעצמה), כתופעת לוואי לפעילות טבעית בטוויטר ובפייסבוק.

אישית, אני חושב שפעילות מדיה חברתית מוצלחת היא כאשר אתה מצליח להניע אנשים אחרים – לא לבנות פרופילים חזקים, למרות שזה בוודאי לא מזיק. אני גם חושב שנתונים גולמיים על מספר עוקבים / חברים / ריטוויטים וכו' לא מלמדים יותר מדי על החשיבות של משתמש מסוים ברשת חברתית. מה שמעניין הוא לא כמה בוטים עוקבים אחריך אלא עד כמה ועל מי אתה משפיע. נושא לו אפשר להקדיש כמה פוסטים נפרדים.

כך תרכוש ידידים והשפעה במדיה החברתית

J14 (מחאת האוהלים) תפס אותי באחת השעות הפחות נעימות של החיים, בעיצומן של בעיות בריאות שהגבילו אותי ואת היכולת שלי להשתתף כראוי באירוע הכי מסעיר שהתרחש כאן כבר הרבה הרבה שנים. עברו שבועיים לערך עד שהתחלתי לחזור לעצמי, אבל כשזה קרה (ערב הפגנת ה-150 אלף), הפשלתי שרוולים והתחלתי "לעבוד".

ב-17 הימים שחלפו עקבתי ושיתפתי אחרי ואת הנעשה בתקשורת המסחרית, בבלוגים, ובאינטרנט בכלל. סיפקתי מדי פעם דיווחים "מהשטח", ממאהלי רוטשילד ולוינסקי הקרובים למקום מגורי. ביקרתי גם במאהלים של ככר המדינה ושדרות נורדאו. בחלק מהמקרים צילמתי תמונות והעליתי אותן לרשת.

את השירים שניגנתי לעצמי ברקע, תוך כדי, ליקטתי ב"פלייליסט המהפכה" שיצרתי ב-YouTube. מדי פעם המלצתי לאנשים על שירים מתוך רשימת ההשמעה, וגם אימבדתי את חלקם בבלוג שלי (המלצה מיוחדת: סאני של נתי שחר. נוקב). פרסמתי גם כמה פוסטים בבלוג, שבהם כתבתי על המחאה, קישרתי למקורות שונים אודותיה וכו'. בתוך ימים מרגע שהתנעתי, החלו אנשים לומר לי שאני (ו/או זוגתי שהשלימה אותי, כגיל) הפכנו למקור המידע העיקרי שלהם בענייני המחאה.

מה אפשר ללמוד מהסיפור הזה?

מטבע הדברים, התדירות הגבוהה של פעילות כזו מחייבת לעמוד בסטנדרט איכותי גבוה, כי אם אתה משעמם ו"מציף" אתה מאונפל או מקבל את ה-hide או ה-bounce. אתה חייב להיות מעניין, שימושי, מרגש או מצחיק אם אתה מתכוון להציג את הפרצוף שלך לאנשים מספר רב של פעמים במהלך כל יום ולאלץ אותם להעביר לנגד עיניהם דברים שכתבת.

בסך-הכל הטכניקות של יצירת "נוכחות", "ניראות", "באזז", "שיחה" וכל שאר מטבעות הלשון השחוקות, הן לא סודיות וגם לא מסובכות. מה שחשוב באמת הם הקהל והתכנים – למי הגעת ומה נתת להם. חשיפה גדולה ("הפצה") שמתבזבזת על קהל לא-מתאים או על תוכן ירוד, היא ספאם. מה לעשות, שבשביל להיות אהוד לא מספיק רק "לדבר את השפה" אלא גם כדאי שתביא איזושהי תועלת.

בקיצור: אם גם אתם רוצים להיות מקושרים כמו גדי שמשון – דברו על המחאה ונסו להביא אתכם משהו חדש. לעשות את זה במשך 17 יום זו התחלה טובה.

מקדמי אתרים, אנשים שלעיתים קרובות נמצאים במרדף אחרי הרעיון הבא או הלינק הבא, נוטים לפעמים להחמיץ כלים ופתרונות שנמצאים – במובן המילולי ביותר – תחת אפם, שלא לומר על הברכיים (ולעיתים על המקלדת, המסך, ליד המדפסת כדי להבין מה בדיוק היא עושה ואיך אפשר לאכול את זה, וכו').

כבר זמן מה אני טוען שחתול הוא אחד מאמצעי הקידום האורגני היעילים ביותר – וזה בלי שהזכרנו את התועלות הרבות האחרות שלו (כמו להתבטל כל היום, לשרוט את הספה, להחביא עטים ומציתים וכו').

יש לכך כמה נימוקים הגיוניים. ראשית, האינטרנט כמו שכולנו יודעים, נוצר בשביל פורנו ותמונות חתולים.

שלא במפתיע, היפנים היו הראשונים להבין מה זה אומר, פרקטית, כשרוצים לעשות כסף בימינו – ולכן האייקונים הגדולים ביותר של עידן האינטרנט (לא כולל כמה כוכבניות פורנו, כנראה) הם חתולים דוגמת Hello Kitty התאגידית או Maru, שהוא מסמלי היזמות הזעירה (4.5 ק"ג) בימינו.

סיבה נוספת לכך שחתולים מסייעים לקידום אתרים, ובמיוחד בתחום הספציפי של לשיפור המרות (Conversions),  היא שהם יודעים למקם את עצמם בתבונה במרחב. הוגי הפנג שווי הסינים הבינו כבר לפני אלפי שנים את התרומה של החתול לזרימה טובה יותר של צ'י במרחב. לאדם שנמצא במחיצת חתול מספיק זמן, יהיה קל יותר לשאול ולענות על שאלות כמו: מהי הנקודה הכי גבוהה/חמימה/רכה בחדר? היכן צריך משהו (או מישהו) להימצא כדי לזכות במירב תשומת הלב? וכדומה.

חתולים הם גם מומחי קריאה לפעולה ("Call to action"). השפה המורכבת שלהם כוללת מילים רבות בהן הם מדברים בינם לבין עצמם, אבל יש להם מילה אחת ("מיאו") שגם בני אדם יכולים להבין (זוגתי המבריקה אחראית על הגילוי הזה – חתולים לעולם לא אומרים מיאו זה לזה). משמעות המילה היא, כמובן: "אוכל!".

רוב החתולים בקיאים בשיטות נוספות למשוך את תשומת לבם של בני אדם, במיוחד האדישים וקרי הלב שביניהם שלא מבינים או לא מגיבים מייד למילה פשוטה כמו "מיאו!". חלק מהשיטות והאמצעים (ראו הסרטון המופלא שבהמשך) חורגים ממה שניתן ליישום בקוד תכנותי קלאסי או במערכות ניהול התוכן (CMS) הנפוצות, אבל סביר להניח שזה רק עניין של זמן.

אלו רק כמה דוגמאות לתועלות העצומות הטמונות בחתולים עבור מקדמי אתרים. יכולתי להביא עוד רבות, אבל נדמה לי שהרעיון הובן. הייתי לוקח אותו צעד נוסף קדימה, וקובע שכאשר מדברים על "תוכן איכותי" לעיתים קרובות הכוונה היא לשימוש בתמונות של חתולים כדי לשפר משמעותית תוכן "רגיל" (ראו למשל הדוגמא הזו). זה אף פעם לא קשה מדי ליצור תוכן איכותי כשיש לך חתול ומצלמה.

ורק למקרה שאתם לא מכירים: הסרטון הפותח של סדרת Simon's Cat (עם 23 מיליון צפיות ביוטיוב נכון לעכשיו).

במבט ראשון ולפני שקוראים את הטקסט, הגרף שבתמונה נראה כמו "עונש" (Penalty) או "פילטר" של Google. צניחה חדה בתנועה ובמיקומים שמעידה שמשהו פגום – שקרה דבר שלא צריך לקרות. כך זה נראה, לפחות, מנקודת המבט של מקדם אתרים, על עולם האסוציאציות המיוחד שלה.

אבל הגרף מציג "עונש" אחר לגמרי, כזה שכו-לנו סובלים ממנו: הירידה החדה והמבהילה בשיעור ההצבעה בבחירות בישראל במהלך העשור האחרון.

איש מדעי המדינה סיימור ליפסט, הגדיר ירידה בהשתתפות בבחירות כביטוי לירידה ב"אפקטיבית" – כלומר, האמונה של אדם ביכולת של המעורבות בחיים הפוליטיים להשפיע על גורלו. כאשר הפוליטיקאים מושחתים ומנותקים, דואגים רק לסקטור מצומצם או לבני בריתם הפוליטיים, האזרח הקטן מתאכזב ומדיר את רגליו מהקלפי. כך נפגעת לא רק האפקטיביות אלא גם ה"לגיטימיות" – אמונם של אנשים בשיטת המשטר.

בקיצור: הנה לינק שכמותו גם אתם יכולים ורוצים לתת (בכל זאת, זה גם בשבילכם) – לאתר של ישראלים להצלת הדמוקרטיה, מלכ"ר שפועלים בו אנשי אקדמיה, משפטנים, אנשי רוח ואנשי תקשורת, ומטרתו לדחוף הצעות קונקרטיות לשיפור התרבות הפוליטית והמערכת הפוליטית בישראל.

עבודת הוורדפרס המצוינת, למקרה ששאלתם את עצמכם, היא של חנית כהן (אח"י דקר). העיצוב של רונן בש, והאינפוגרפיקה של דבורית ויינהבר-פנר.

גוגל, כרגיל, לא תרמה יותר מדי הסברים ענייניים על השינוי האלגוריתמי, אבל היא מפזרת הרבה מאד רמזים והבהרות – כמו הסרטון הזה של מאט כץ, בו הוא עונה על השאלה "האם אתה ממליץ על שיווק מבוסס מאמרים כאסטרטגיית SEO".

הרעיון הבסיסי מאחורי שיווק מבוסס מאמרים (Article Marketing) הוא לפרסם מאמרים מקצועיים ולהציע אותם ל"שימוש חופשי" תמורת קרדיט וקישור לאתר הכותב. התיאוריה אומרת, שאם יש לך ידע מקצועי ואתה יודע לכתוב (ואם לא אז אפשר לשכור מישהו לשם כך), אז המאמרים שלך יהפכו למצרך מבוקש כי הם יהיו גם איכותיים וגם חינמיים.

אתרי המאמרים (בישראל הפופולריים הם מאמרים ו-Reader) משמשים כמתווכים בין כותבי המאמרים לבעלי האתרים שמפרסמים אותם, וגוזרים קופון בדמות תוכן חינם (המאמרים) וקישורים חוזרים (מהפרסומים החוזרים של המאמרים). בזה כשלעצמו אין כל רע.

כמובן, יש את הפרט הקטן הזה, שהפרסום החוזר של מאמר שכתבתם ופרסמתם באתר מאמרים הוא "תוכן כפול". זה לא רק מעמיד בספק את ערך הלינקים הנכנסים מפרסומים חוזרים של המאמר – בהנחה שיש כאלו – אלא גם הופך את עצם השימוש במאמרים חינמיים כאלה לבעייתי ומרתיע. מי שכן מעוניין במאמרים הם ספאמרים ו-scrapper-ים למיניהם, שממילא לאתרים שלהם יש תוחלת חיים קצרה.

לכותבי המאמרים, מצדם, אין מוטיבציה אמיתית להשקיע בכתיבת המאמרים, כי הסיכוי שלהם להניב יותר לינקים אם יהיו איכותיים לא באמת גדול. הוסיפו לכך את העובדה הבסיסית, שאין כמעט שום סינון איכותי באתרי המאמרים, ותבינו מדוע גוגל מכנה אותם "חוות תוכן" (Content Farms), על משקל "חוות לינקים" (Link Farms). המסר של גוגל ברור, גם אם קצת מכליל: זה ספאם, תפסיקו עם זה.

איך מזהים חוות תוכן

הנושא, ומן הסתם גם השאלה שנשאל מאט כץ, לא חדשים – הם פשוט הפכו אקטואליים מאד, ולכן הוא כנראה בחר לענות עליהם עכשיו. התשובה? אין בה שום דבר חדש כשלעצמה, היא יכולה הייתה להתפרסם בכל זמן, ובעיתוי הזה מה שאפשר הוא בעיקר לחפש בה סאבטקסט.

נסו את זה: כץ מגדיר את הבעיה כקשורת-תוכן ולא קשורת-לינקים. הפרסום החוזר הוא תוכן כפול; האתרים שמפרסמים "נוטים להיות" לא איכותיים; הטקסטים עצמם לא איכותיים; ה-Anchors חוזרים על עצמם ("Duplicate Anchors", כדאי לשנן את הביטוי). כשמציגים את זה כך, לא רק השימוש באתרי המאמרים אלא הרבה דברים אחרים שמקדמי אתרים עושים עלולים להיראות בעייתיים.

אז איך בכל זאת מבחינים בין אתר תוכן לחוות תוכן? מה אפשר לעשות כדי לא להיחשב לחוות תוכן?

אהרון וול מ-SEO Book מציע רשימת מאפיינים לזיהוי "תוכן איכותי" או "מסמך שימושי" (Useful document) בשפתה של גוגל, שיבטיחו שאתם בצד הנכון:

• הוא מקורי (לא תוכן כפול).
• הוא מקבל לינקים מאתרים אחרים.
• הוא לא עמוס במודעות.
• הוא שייך, בדרך-כלל, לגורם (אדם, חברה וכו') שיש לו קיום ופעילות מחוץ לרשת.
• גולש אמיתי שייכנס אליו לא יחשוב שמדובר בספאם.
• אנשים שנכנסים אליו לא נוהגים לצאת ממנו מייד (= Bounce גבוה) ולהקליק על תוצאה אחרת.

נשמע טריוויאלי? כך חושב גם אהרון וול. יש כאן, הוא מטעים, משהו שגוגל לא מספרת לנו. טריק שעליו השינוי האלגוריתמי מתבסס.

לחפש מתחת לפנס הנכון

קונסולידציה של תוכן לשם פרסום חוזר היא לא בהכרח ספאמית. גם באתרים של וושינגטון פוסט, ניו-יורק טיימס ופיננשל טיימס גוגל מוצא לפעמים "תוכן כפול" – ידיעות וכתבות של סוכנויות ידיעות (AP, רויטרס, בלומברג, AFP וכו') שמתפרסמים לעיתים בין לילה במאות אתרים. מצד שני, הוושינגטון פוסט נוהג לפרסם מדי פעם גם תוכן מקורי שלא מקשר לאתרים קיקיוניים, וכתוב בשפה קצת יותר עשירה מהנהוג באתרי המאמרים.

ואגב: אתרי חדשות מקשרים מתוך תוכן בעיקר לעצמם – משהו שפשוט לא יכול לקרות בפרסום חוזר של מאמרים לשימוש חופשי (תנאי השימוש במאמרים אוסרים שינוי בקישורים הכלולים במאמר).

במילים אחרות: זה לא צריך להיות קשה מדי לגוגל לזהות אתרי מאמרים או להבדיל אלגוריתמית בין אתרי ספאם מבוססי מאמרים לשימוש חופשי לבין אתרי תוכן איכותיים יותר. החידוש הוא לא בזה. החידוש העיקרי הוא בכך שגם אתרי מאמרים (ואתרים אחרים) עלולים להיות מזוהים כספאמיים, אם יפלו בקריטריונים מסויימים שלפחות חלקם קשורים לאיכות התוכן.

לא בטוח אם גוגל הגיעה כאן באמת לפריצת דרך אלגוריתמית או פשוט הגדילה משמעותית את המשקל של סיגנלים קיימים שקשורים לאיכות התוכן. מה שמחזיר אותנו שוב לשאלות הנוגעות לאותו "תוכן איכותי" – מהו, כיצד ניתן לזהותו, מה מבדיל בינו לבין תוכן שאינו איכותי וכו'. אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.

ורק הערה לסיום: לכולנו יש מה לשפר ובמה להשתפר. אני מקווה שאתרים כמו "מאמרים" ו-Reader שהזכרתי קודם, ישכילו לעבור את המשוכה האלגוריתמית הזו ואולי מעז יצא מתוק לכולם.