כבר די הרבה זמן שאנחנו עובדים בחדר, ששכרנו בבנין בדרום תל-אביב. בנין יפה, אך לא משופץ עם תקרות גבוהות וחלונות גדולים בעלי תריסי עץ ישנים. תריסי שלבים. כאלו שנפתחים כלפי חוץ, ונטרקים כשיש רוח חזקה.
אני יושב מול שולחן צר מתחת לחלון. לא מרבה להסתכל החוצה. ממילא תריס אחד סגור, כדי שיהיה נוח לעבוד מול המחשב.

באחד הבקרים, בשעה שהתישבתי, שמתי לב לאורחת על אדן החלון. יונה. היא החליטה לקנן בין התריס לבין הזגוגית. כששמתי לב אליה, היא כבר ישבה בקן ודגרה. זריזה. עצם ההתענינות שלי בה קצת הטרידה אותה, ראיתי בעיניה מבט מפוחד. כיוון שלא פתחתי את החלון, היא מהר מאוד התרגלה לנוכחותי, וגם לנוכחותם של החבר'ה, שהגיעו מדי פעם כדי לצפות בהתקדמות הקינון.
מדי פעם הגיע גם בן זוגה. הביא משהו. זלזלים בדרך כלל. לפעמים הקן היה נשאר לבד, עגול, מסודר ושתי ביצים לבנות עדינות במרכזו. כנראה שליונה שלנו, היו גם צרכים אחרים.

אתמול, מזג האוויר פעל נגדה. הרוח החזקה טרקה את התריס ואז פתחה אותו במכה. התריס נשאר פתוח. כלום כבר לא הגן על הקן. ברגע הראשון היונה נבהלה, אבל מהר מאוד היא התרגלה למצב החדש. כדרכה המשיכה לדגור, וכדרכו בן הזוג המשיך לפקוד את המקום. אסור היה להם לחזור לשגרה. כשהיא עזבה את הקן, כהרגלה, מכת רוח נוספת העיפה אותו למטה עם הביצים בתוכו. למה לא סגרתי את התריס בחזרה? אדן החלון נשאר נקי, אף לא זלזל אחד נשאר.
היא חזרה במשק כנפיים. מבוהלת. הבינה. היה לה מבט מופתע. אין ליונים הבעות פנים ברורות. זו היתה ברורה מאוד. אבל. אני מכיר את ההרגשה. במשך כמה דקות היא התרוצצה על עדן החלון. הלוך ושוב. לו ניתן היה לספר לה, שהביצים פה למטה. שיש עדין סיכוי. רק שתבדוק. היא נעמדה. נשארה כמה רגעים ללא ניע ועפה.

היא לא חזרה יותר, גם לא בן זוגה.
סגרתי את התריס לגמרי!

פסח

פסח הגיע! והביא עמו את האביב? אולי. שנה משוגעת זו היתה. בסוכות עדין היה קיץ, בחנוכה הרגיש כמו סתו ואפילו טו' בשבט לא ממש התנהג כמו חורף. החורף פשוט נדחה קצת, לא רציני, רק כמה חודשים.
בדרך כלל בבוקרו של ערב פסח יש ריח מיוחד מאוד באויר. ריח כזה שזורק אותי אחורה שני עשורים ונותן תחושה יחודית של חופש. אולי זו התנייה מימי בית הספר. דווקא השנה, נעדר הריח הזה. חבל!

מצה

בלי קשר לריח, התחושה הפסחית האופיינית התיישבה היום על תל-אביב. בבוקר ירדנו כהרגלנו למאפיה, אבל כבר לא היה מה לקנות, החל מתשע כבר לא מוכרים חמץ. המצב היה דומה גם במכולת השכונתית, שם נאלצנו לשמוע על תלאות ביעור החמץ. ניתן היה לחשוב שכל זה יפריע, אבל זה נותן תחושה טובה, מעין הרגשה של משמעות, שמתחילה תקופה חדשה. בכל מקרה אין מה לדאוג, בעיר הקודש תל-אביב אין באף פסח בעיה של חמץ.

מרור

השנה, אנחנו "עושים את החג" בירושלים, עיר האורות, מה שאומר - נסיעה. נסיעה בערב פסח גורמת לחשוב, כבר כמה ימים לפני, שזה קצת מצחיק, שקוראים ללילה הזה "ליל הסדר", כאשר מה שיש בו יותר מכל זה בלאגן. בלאגן בכבישים, בלאגן מסביב לשולחן, בלאגן ברשתות הסלולריות מרוב SMS-ים - ובקיצור, הקשר בין המצב ביום הזה לבין סדר הינו טרמינולוגי בלבד.

פסח חצי אביבי בפארק הירקון - כתיבת שורות אלו

יצאתי ידי חובתי?

לפני די הרבה זמן, אי שם בשנות השמונים של המאה הקודמת, החליטו עבורי, שבגילי צריכים להיות נוכחים פעם ביום בבית הספר היסודי, בדרך כלל בשעות הבוקר. באורח פלא, תמיד היה יותר כיף להשאר בבית, "חולה", מאשר ללכת לבית הספר. באותה תקופה היה בארץ ערוץ אחד בטלוויזיה, אז אפילו לא קראנו לו ערוץ הוא פשוט היה הטלוויזיה! וכשהיית חולה, צפית בטלוויזיה! זכורות לי דקות ארוכות של המתנה מול שקופית, המבשרת על בוא התוכנית הבאה (בעוד הרבה זמן). אכן זו הייתה טלוויזיה חינוכית, בשעות ההמתנה אלו התוודאתי ל רוב רפטואר המוסיקה הקלאסית אותה אני מכיר היום.

לאן כל זה מוביל?

אחת התוכניות להן חיכיתי נקראה חשבון פשוט ד'. קבוצה של ילדים, המוצאים את עצמם בביתו של איש, שאינם מכירים (היום זה לא היה משודר) ומדברים על עינינים שברומו של עולם עם מוסר השכל מתמטי. בין הדיבורים הייתה פינה של שתי דמויות מגוחכות, ביש וגדא, שניסו להעביר לנו עקרון חשבוני מסויים (כל פעם משהו אחר כמובן) באמצעות קטע סלפסטיק מתוחכם. או, והנה הגעתי לנקודה, באחד הקטעים של ביש וגדא הם נתבקשו להציץ בקופסא ולספר לעולם איזו צורה יש בפנים. לקופסא היו שישה נקבים, אחד בכל פאה. ובכל נקב נראתה צורה אחרת מלמטה ביש ראה מעגל, מהצד גדא ראה משולש ומלפנים העסק נראה כריבוע. כאשר פתחו את הקופסא הסתבר, שהעצם בפנים היה מְשֻׁרִיבּוּל - מצד אחד משולש, מאחר ריבוע ומצד נוסף עיגול להלן המשוריבול. אני כבר לא ממש זוכר את כל הפרטים, וקיים סיכוי סביר, שלא בכולם דייקתי עד כה. אני גם לא זוכר מה הייתה הפואנטה החשבונית/גיאומטרית, שהייתה שם (אני מניח שהם לא חישבו את הנפח), אבל אני לקחתי משם משהו - לכל דבר יש יותר מצד אחד. סביר להניח, שגם יותר משניים. כל דבר יראה שונה כתלות בנקודת המבט שלך. לכל סיפור שאני שומע ולכל מה שאני רואה, אני מנסה ליחס תכונות של משוריבול. אני יודע איך אני ראיתי את המצב, אבל, האומנם זהו המצב לאשורו. אני ראיתי ריבוע, אולי מהצד הוא נראה עיגול?

בכל מקרה, כשהסתכלתי הייתי בצד בו הייתי, וזה מה שאני יכול לתאר.

חשבון פשוט ד'