מילות קישור

בת מונטסומה בעריכה מחודשת

noreply@blogger.com (dana z) — Sun, 27 Nov 2011 12:25:00 +0000

בת מונטסומה הוא אחד הספרים (אם לא ה-) שעיצבו את נעוריי. הרפתקאותיו של תומס וינגפילד בין האצטקים, מרדף הנקמה שלו אחרי חואן דה גרסיה ושתי אהבותיו לאוטומי וללילי הסעירו את הדמיון, סקרנו וריגשו אותי, ובעיקר ליוו אותי המון שנים (ולראיה - בקריאה עכשיו, אחרי כעשרים שנה, זכרתי חלק מהקטעים והביטויים עד לרזולוציה של המילה או הביטוי ושל הדימוי שהעלו בעיני רוחי).
כשהוחלט בכתר להוציא את הקלאסיקות מחדש קראתי DIBS על עריכת התרגום שלו (מתרגמים - מה החלופה בעברית? סתומי עלי? ) כי זוהי זכות - ועונג - גדולים לערוך מחדש עבור ילדיי ספר שהשפיע באופן משמעותי כל כך עלי.
התרגום של דליה למדני משובח, יפה, כמאמר הקלישאה תרגום לעילא ולעילא וכמאמר הקלישאה הנוספת עמד בכבוד במבחן הזמן. בקריאה ראשונה חשבתי שאין לי מה לעשות פה. הכתיבה יפה וגבוהה אולם זהו דבר המחבר.
בקריאה שנייה הבנתי שמה שנראה לי ברור גם היום - וכאמור התרגום לא ארכאי - כבר לא ברור כל כך לדור הצעיר. וכך צריך למשל להחליף ביטוי גבוה אחד בביטוי גבוה אחר, נגיש יותר, אך בשום אופן לא בשפה יומיומית. את ההתאמות עשיתי ביד עדינה וזהירה. לא פעם תיקנתי ואז החלטתי להחזיר בחזרה למה שהיה, כי למדני ועדה תמיר, העורכת, הצליחו לדעתי להעביר נאמנה את רוח המקור - תומס כותב בשנת 1588 ולכן הוא אומר אבי ולא אבא שלי, ומשתמש בביטוי כמו קללת מצפוני רובצת עלי והוא זהיר בשימוש במילים ובכבודן של נשים בדיוק כמו בשימוש בחרב ובהשמעת ביקורת על ישו בעידן האינקוויזיציה, וצריך להתחשב בכך בעריכה.
רידר הגרד, כפי שניתן לראות במקור האנגלי, הפליג בתיאורים ובפירוט ("קצת נודניק" קרא לו יודה אטלס באוזני, לא שאני באה לסכסך). לפעמים הוא ממש מטה את הקורא לנתיב אחר לגמרי ומבלבל אותו, והעורכת המקורית עדה תמיר בעצם המשיכה לערוך אותו, כמו בעריכת מקור. כך קיצצה קטעים מיותרים, חוזרים על עצמם או מייגעים, וארגנה מחדש חלק מהטקסט בהשתלשלות אירועים הגיונית.
אהבתי גם את השימוש של המתרגמת במונחים בספרדית ובשפת האצטקים שמתבלים את הטקסט ומעניקים לו ניחוח מקורי ואותנטי, וגם את הדרמטיות שמאפיינת חלק מהנאומים, שהולמת כל כך יפה את הפרשים מלאי הפאתוס על הסוס או את האינדיאנים יראי האלים.
בקיצור, תענוג לערוך ותענוג לקרוא, ולא נופל במאום ממשחקי הכס. קראו בהמוניכם והנחילו לילדיכם.
מימין - העטיפה החדשה בעיצובה של תמר בר-דיין,
משמאל - ספר ילדותי המקור. נכון שרק העטיפה הזו של סדרת כתרי עושה נעים בבטן?

ואורי קציר שותף להתפעמותי מבת מונטסומה, ומפרט קצת על העלילה.

עריכת התרגום של האסופית, עת לסיכומים.

noreply@blogger.com (dana z) — Tue, 15 Nov 2011 15:42:00 +0000

מחציתה הראשונה של 2011 עברה עלי במחיצת היתומה המתוקה אן שרלי, הלוא היא האסופית. המון המון מילים נשפכו, נכתבו, דוברו וסופרו וריכזתי את כולן, במקום לחזור עליהן לעייפה.
העבודה שלי, עריכת הגרסה העדכנית של הספרים - ארבעה בינתיים ונקווה ששאר הסדרה תצטרף - הייתה תענוג צרוף. כתבתי קצת על תהליך העבודה והמחשבות שעלו בי במהלכה בפוסט האסופית ואני באתר סלונה.
עם חמוטל לוין המקסימה מטיים אאוט ריכלתי קצת על אן, ואילו עם נטע הלפרין המקסימה אף היא, מעכבר העיר, דיברתי על תהליך העבודה.

רונית רוקס כתבה בעכבר העיר שהאסופית היא ספר חובה לילדים, גם היום, ואני מסכימה לחלוטין, כי הערכים והרגשות שמבוטאים בו מדברים לכל ילד, ולא סותרים את ספרי הערפדים והזומבים הפופולריים כיום אלא להפך - משלימים אותם כנראה.
שהם סמיט כתבה על הגרסה המחודשת שימחה אותי עד מאוד כשכתבה שהבן שלה, בן 11, התגבר על הדחייה מ"ספר הבנות" ונשבה בקסמו של הספר הראשון (אם כי היא סיפרה לי שבספר השני הוא נשבר - קסם קסם, אבל כשהתחילו הנשיקות הוא כנראה הגיע לקו האדום שלו).
תמר רותם השוותה בין גיבורות הספרות של העבר לבין אלה של היום, שלומית כהן אסיף התרפקה על ספר ילדותה ולי עברון-ועקנין קראה מחדש וחיפשה מה דיבר אליה בילדותה.

תלמה אדמון כתבה טור מבולבל-משהו אבל האירה עוד פנים בסיפורה של האסופית.
נועה אסטרייכר שהתגלתה כאוהדת אסופית אמיתית ואדוקה עוד הרבה לפני צאת הספרים, כתבה את התובנות שלה אחרי הקריאה החדשה,
גם גיבור תרבות לא התעלמו מהגרסה המחודשת
ואילו יהודה אטלס היקר סיכם בביקורת נדיבה ומחכימה שלימדה גם אותי משהו חדש על האסופית.
ואם אתם רוצים לדעת עוד משהו על האסופית או על מלאכת עריכת התרגום, אתם יודעים איפה למצוא אותי.

27.12.2012 עוד קצת - האסופית בוועדת המדרוג של מוסף הארץ , המלצה ועוד המלצה, ביקורת בעולם האישה וביקורת בלהיות הורים,
ולמי שכבר לא יכולה לחכות, הנה הספר הבא בסדרה , החמישי, אן מהעמק הירוק, בתרגום הישן.

היריון ורוד

noreply@blogger.com (dana z) — Sat, 13 Aug 2011 19:06:00 +0000

היריון זה כיף.

ולפני שאתן מגלגלות עיניים ומתחילות למנות את הצרבות והבצקות, הבדיקות והפחדים, הרשו לי לעצור אתכן. כן, ברור שיש דאגות וכאבים. ויש גם כאלה שנשבעות שזו התקופה האיומה בחייהן – טוב, אתן אל תמשיכו לקרוא. אבל לאחרות, היריון נורמטיבי הוא כיף.

מרגע הגילוי המאושר את נכנסת למקדש סודי שחצי מהאנושות כלל לא תדרוך בו ומהחצי השני – למי אכפת. ההיריון שלך הכי מיוחד. כל מה שאת עושה עובר דרך הפריזמה הזאת של מה שמתרחש בתוכך. ואת מחפשת שותפות. לחשוב ביחד אם מותר לעשות משהו (למשל, מותר לנסוע בפר לאשז בקרוניות האלה שמקפצות על האבנים הישנות?), מה לאכול או לשתות (ואז מגלים יותר מדי מאכלים עם ביצים חיות), מה ללבוש (כשאת משוכנעת שבשבוע 7 כבר יש בטן! וכולם רואים!), ולמי לספר.

אלא מה, ספרי ההיריון בישראל הם בעצם רשימות של בעיות פוטנציאליות וסיבות לדאגה. הם לא מתייחסים בכלל לפן הזה, הרגשי, שקל לפטור אותו כטיפשי – כי מה זה חשוב מה תלבשי, העיקר שהעובר בריא. זה נכון, אבל בתשעה חודשים הללו האישה לא מפסיקה לחיות והשאלות הטיפשיות מעניינות אותה מאוד.

כתבתי בעבר על ספרי ההיריון האמריקאיים, וביניהם The Girlfriend's Guide מאת ויקי איוביין. הספר אמנם תורגם לעברית, אבל התרגום לדעתי לא לכד כלל את רוח המקור השובבה, המצחיקה והלא רשמית. לאחר זמן הבנתי ששום תרגום לעברית לא יעשה צדק עם המקור, ולא יצליח להעביר את הדקויות של ההומור והתרבות. ספר כזה צריך להיכתב מראש בעברית, בישראל, ולבטא את רוח ההיריון הישראלי. אז חיכיתי. והנה הכפפה הורמה בידי ליאת לוי קופלמן וד"ר הגר שפר, בספר OMG אני בהיריון, בהוצאת ידיעות. על העטיפה מובטח שהן מספרות את האמת בשפה צעירה, הספר מלא איורים עליזים והכול ורוד – הכול נראה חיובי וקליל, אפילו שם הספר, ומבטיח התייחסות שונה להיריון.

בעוד ויקי איוביין הייתה "סתם אישה" שכתבה על ההריונות שלה – כלומר מוצלחת ורבת פעלים, אבל לא בעלת מקצוע שקשור להיריון – הרי ששתי הכותבות כאן מגיעות מתחום עיסוקן. אחת מהן היא מומחית תזונה, מה שמורגש מאוד בספר, והשנייה כתבת אופנה וצרכנות.

הספר של איוביין כתוב כולו כאילו היא מדברת אלייך. פה ושם פזורות רשימות של הצעות קורקטיות אבל הן נדירות. השפה בו יומיומית אבל בשום אופן לא נמוכה. הספר שנון מאוד ומצחיק מאוד ובגלל שהוא בנוי על שיחות עם הרבה חברות, הוא מציג כמה נקודות מבט כמעט ביחס לכל דבר, ומכיל הרבה סיפורים אישיים.

OMG לעומתו בנוי בשני קולות – בהתחלה מספרת כתבת האופנה איזו אפיזודה מחייה, בקול סחבקי וקצת מלאכותי, ואחריה מגיעה הדוקטורית ובדידקטיות רבה נותנת לדברים שם מקצועי ומכתיבה הוראות. כך הראשונה מספרת על הקרב האבוד עם הסופגנייה והשנייה מסבירה כמה עלייך לעלות בהיריון תקין. הראשונה לא מבינה למה במקום שמחה היא מרגישה פאניקה ומיד אחריה מגיעה השנייה ומספרת "על נדנדת הרגשות – בין אופוריה להיסטריה". אני לא מתה על המבנה הזה, שבעצם מוציא את העוקץ מהטון החברי והופך את הסיפור האישי למשהו ילדותי, כמעט היסטרי שהנה מיד אחריו תבוא הדוקטורית שתרגיע אותנו ותסביר לנו הכול (לפחות זה לא דוקטור הפעם). כמו כן, בגלל המעורבות של התזונאית, הספר עוסק במידה רבה במשקל ובאכילה. ואולי אם היה מתקרא מדריך לתזונה בהיריון זה היה מתאים יותר.

ב-OMG נדמה לי שחל בלבול בין הניסיון לדבר כמו חברה בגובה העיניים ובהומור לבין שטחיות ("המטרה הסופית – אמא כוסית – עמדה לנגד עיניי ועזרה לי להלחם בפחמימות שנקרו בדרכי"), הנמכה כללית של טון הדיבור והעצות ("חפשי שם בסדרות טלוויזיה", "מצאתי רופא עם שם חתיכי במיוחד, שאם לא היה מוצמד אליו השם דוקטור, הייתי חותמת שהוא טייס באל על. וכך נמצא הרופא שילווה את ההיריון שלי"), דיבור סלנגי אנגלית-עברית ("חליק עם האטיטיוד הבכייני", "טו מייק א-לונג סטורי שורט", "עבדו עליכם ביג טיים") וסיפורים נדושים (החלטה לא לספר לאיש על ההיריון ואז גילוי לכל מי שנקרה בדרכה, כישלון כל ההבטחות להתעמל ולשמור על הדיאטה או מדריכת קורס לידה שאנטי שמזדעזעת מאזכור של אפידורל).

שלושת הפרקים האחרונים מקיימים את ההבטחה ונותנים משהו שלא ראיתי בספרים אחרים – טיפוח, בגדים ומתכונים. תיק איפור להיריון, קוסמטיקה מתאימה או רשימת המאנצ'יז מתאימים בדיוק להגדרת הכיף בהיריון שאיתה פתחתי. חבל שלא הרחיבו אפילו יותר (אם כי, שימו לב למילים ששזורות בשמות המתכונים – חסר סיכונים, בעת משבר, בלי רגשות אשם, ללא פחד, מנות אסורות, לא משמין, גרסת לייט, בלי ייסורי מצפון, בלי להתבאס, תחליף גאוני, ועוד. מישהו פה ממש מפחד מאוכל!! )

ספר כזה לא מספיק לבדו – לא הייתי ממליצה לאף אחת לעבור היריון רק עם ספרים כאלו. אבל גם לא רק עם הספרים הרפואיים או התנ"ך של רוזין ובר. יש מקום על המדף לשניהם והמחברות עשו צעד לכיוון הנכון – די לשלטון הספרים גבוהי המצח; ברוכים הבאים ספרים כיפיים, מצחיקים, שמכירים בחווייה המהנה – הרגשית ולא רק הרפואית – של ההיריון. אבל בהשוואה, ידו של הספר האמריקאי עדיין על העליונה, גם בגלל היקפו והנגיעה שלו בהמון נושאים שלא קיבלו ביטוי בספר הישראלי (250 עמודים בכתב קטן וצפוף לעומת 181 עמודים בישראלי, בכתב מרווח מאוד ומלאים מסגרות וציורים), גם בגלל השפה העשירה והלא מתנחמדת – המדריך של החברה, אבל החברה האינטליגנטית – וגם בגלל האומץ והכנות של הכותבת.

לשמוע את הספר

noreply@blogger.com (dana z) — Fri, 29 Jul 2011 11:18:00 +0000

כשהייתי ילדה קטנה קראתי כתבה ב"הארץ שלנו" על למידה מרחוק באוסטרליה. בגלל המרחקים העצומים בין החוות, סופר שם, הילדים לא יכולים לנסוע כל בוקר לבית הספר וחזרה, ולכן הם לומדים מבתיהם בעזרת מצלמה, טלוויזיה ומורה שמלמדת אותם מרחוק. אני באמת לא זוכרת מה הייתה הטכנולוגיה שאיפשרה את זה אז בשנות השבעים, אבל אני כן זוכרת איך הכתבה הזאת הסעירה את דמיוני. המחשבה שנוכל ללמוד מהבית הייתה מלהיבה - מן הסתם פחות עניין אותי הללמוד ויותר המהבית, יחד עם גבי ודבי באוסטרליה שלהם, שנראית באופן חשוד כמו יערות המנשה ועם הרופא המעופף שגם גילה כתב סתרים בעזרת נר בתוכנית אחרת ועם הציטוט המטריד:

Push! I'm Pushing! Push Harder! I'm Trying!

אבל אני סוטה מהנושא.

שנים מאוחר יותר, כשהתחלתי את התואר השני, האוניברסיטה הפתוחה שלחה לי חבילה כרסתנית עמוסה בקלטות וידאו שחורות ומגושמות, ועליהן הקלטות של הרצאות (כמה נוח, זה היה בקורס שיטות מחקר - נראה מתאים איכשהו להביט במבט זגוגי בוהה שמרמז על חוסר הבנה טוטלי על הטלוויזיה ולא על מרצה נבוך). איזו התרגשות, "זוהי קדמה!" חשבתי לעצמי. ההרצאות מגיעות אלי הביתה ואני פטורה מלהגיע לרמת אביב בשעות קצובות - ממש כמו שחלמתי בילדותי.
אבל הקדמה כידוע ממשיכה להתקדם. השבוע הושק אתר icast שרוצה להיות ארכיון האודיו ברשת. יהיו בו לא רק תכניות רדיו ופודקאסטים בנושאים שונים, אלא גם ספרים מוקראים והרצאות של האוניברסיטה הפתוחה.
היוזמה נראית לי חיובית מכל בחינה. נושא הפודקאסטים חלש מאוד בעברית, לעומת השפע שניתן למצוא באתרים אמריקאיים, ואולי האתר יעזור לתחום הזה להתפתח.
גם תכניות הרדיו המוקלטות הן מקור שחשוב שיהיה זמין ( לפני שנים ספורות בלבד חיפשתי תכנית ששודרה במקביל בערוץ הראשון ונאלצתי לשלוח טופס לרשות השידור, לשלם 100 שח ולרוץ כל יום לדואר כאילו חיכיתי למכתב אהבה. בסוף הגיעה - ניחשתם! קלטת שחורה וכבדה.)
ההרצאות הן באמת משאב חשוב לסטודנטים שלא מצליחים לפנות זמן ללימודים ולגבי ספרים מוקלטים - לציבור הילדים, המתעמלים והנוסעים ברכבת, שצוינו כקהל יעד לספרים כאלו, אפשר להוסיף עורכים ומתרגמים שעיניהם צבות אחרי שקראו כל היום במסגרת עבודתם, ובערב כבר אין להם כוח לקרוא להנאתם. אז שיקשיבו!
חוץ מזה יש קסם מיוחד בלשמוע סופר מקריא את היצירה שלו, וקסם כפול ומכופל כשמדובר במאיר שלו.
(וכאן היה אמור לבוא ספר הכינה נחמה בהקראתו אבל בלוגר לא נותן ועמכם הסליחה).
היוזמים מדגישים שהספרים לא באים במקום אלא בנוסף לספרים רגילים. אין ספק שהדבר נכון לגבי ספרי ילדים, שבהם האיורים תופסים מקום שווה בחשיבותו לטקסט.
ולי נדמה שהכי כיף לשמוע ספר שכבר מכירים - אחרי שהתאהבתם ודפדפתם והרגשתם - לשמוע אותו מוקרא ברקע זה נעים ומרגיע.

מי יתקן את המתקנים?

noreply@blogger.com (dana z) — Mon, 18 Jul 2011 16:51:00 +0000

בוויקיפדיה יש ערך המסביר מהו תרגום. הערך מוגבל כמובן ומיועד רק למי שאינם עוסקים בתרגום, אבל מציג על קצה המזלג כמה עקרונות בסיסיים שיש להתחשב בהם בתרגום, ואף מזכיר טעויות תרגום ומר"נים.
אחת הטעויות המוזכרות שם היא זו:

בספר אסופית של לוסי מוד מונטגומרי, בתרגום הישן, אן מספרת למרילה, שחברתה רובי תשאיל לה סנדלים להצגת בית הספר, שבה תופיע כפיה, וזה מזל, כי "הרי לא תתואר פיה בנעליים, ומה גם פיה עם ציפורני נחושה". הכוונה למסמרי נחושת copper nails, נעליים מסומרות.

אלא שכותב הערך התעצל כנראה ולא ניגש למקור, אלא הסתמך על ההיגיון. אכן, NAILS נוטה להיות טעות מוכרת של מתרגמים שמתבלבלים בין מסמרים לציפורניים.
לאחרונה התמזל מזלי וערכתי את האסופית מחדש (אספר על זה בפוסט אחר) וקראתי את המקור. עותק נייר ישן, עותק נייר חדש, עותק דיגיטלי באייפד ועותק בקינדל פחות או יותר כיסו את העניין. ולכן כשנתקלתי היום - כמו כל הדברים הטובים, לגמרי במקרה - בערך הזה לא יכולתי שלא לחייך. אין שום NAILS במקור. המשפט המקורי הוא:

You couldn't imagine a fairy wearing boots, could you? Especially with copper toes?

והמתרגם המקורי - נדמה לי שזה התרגום של פישמן - כלל לא טעה לשיטתו. ציפורני הנחושה הם השם הספרותי שבחר בו ל-COPPER TOES ולא מדובר בנעליים מסומרות.

כותב הערך מיהר להטיל דופי במתרגם - למה לא נזהר שבעתיים ובדק קודם את המקור?

בתרגום של טלי נתיב עירוני הפכו הנעליים למגפיים עם נחושת בקצותיהם וכך השארתי זאת גם בעריכה החדשה. מדובר במגפיים האלו, שנעלו אנשי כפר במאה ה-19 וה-20 . קצות הנחושת נועדו להגן על קצה המגפיים משפשוף ובלאי ואני חשבתי שאולי גם להגן על האצבעות שבפנים בעת הליכה בתנאי שטח קשים.

מוסר ההשכל ? נורא קל להצביע על תרגום ולצעוק טעות. אבל צריך לבדוק קודם אם ההקשר ו - כאילו דא - המקור אולי, לא מצביעים על כך שהמתרגם צדק ואולי אף השקיע מחשבה מיוחדת בתרגומו.

קמפיין יפהפה לקריאת ספרים ב...

noreply@blogger.com (dana z) — Thu, 21 Apr 2011 10:08:00 +0000

סוכנות פרסום הכינה מסע פרסום לחנות ספרים. עד כאן אין חדש. מסע הפרסום יפה מאוד, מעוצב היטב ומושך. הוא מבוסס על ההנחה שכשקוראים ספרים מתחילים "לחיות" אותם ומזדהים עם הגיבורים. וכך דרך קריאת ספר אתה יכול להיות מישהו אחר - Become Someone Else היא סיסמת הקמפיין, אבל לא באנגלית. זה יפה אבל גם זה לא מיוחד. אז מה כן מיוחד? נחשו באיזו ארץ פורסם הקמפיין הזה של סוכנות LOVE.
לא אנגליה ולא ארה"ב, גם לא צרפת או איטליה. הציצו בדף של הסוכנות ואם לא תנחשו, התשובה למטה (רציתי במהופך אבל בלוגר לא נתן לי)

ולמי שלא הצליח לפענח את השפה המוזרה: זאת המדינה. לא בדיוק מה שציפיתם, נכון?.

תמונה ואלף מילים

noreply@blogger.com (dana z) — Thu, 21 Apr 2011 09:32:00 +0000

אבי דבאח שלח לי קישור לפרומו שערך לספר חדש מאת אברי הרלינג, ושמו סליחה איך מגיעים מכאן.
אני לא יכולה לכתוב על הספר כי אין לי אותו (רמז, רמז, רמז), והפרומו אפעס טיפה משעמם - זה לא סרטון אלא תמונות סטילס. אבל הקטע שהוא מקריא - קטע מהספר מן הסתם - יפה ואפילו יפה מאוד. הקשבתי לו שלוש פעמים. באמצע הפעם הראשונה פתאום משהו תפס את תשומת לבי ורק אז שמעתי מחדש כדי להבין אותו ובסוף שמעתי הכול עם תובנה מחודשת, זה תהליך יפה של הפנמה, שעוברים גם בקריאה. אלא שחבל לא לנצל את המדיום של הווידאו שעומד לרשותך כדי שלא נצטרך להקשיב שלוש פעמים, לא?
והנה עוד קצת על טריילרים לספרים.
חג שמח

הגיבור הטלוויזיוני של ילדותי – פרויקט מיוחד

noreply@blogger.com (dana z) — Sat, 01 Jan 2011 09:52:00 +0000

בעוונותי, צפיתי לא פעם עם הבת שלי בהאנה מונטנה (ונדהמתי מהבסיס המוסרי של הילדה, שהכריזה אחרי שראתה את האנה המסוממת, שלא תצפה יותר בתוכנית. זה לא ממני!). אני לא מצליחה להימלט מספיק מהר מהחדר כשהיא מדליקה את המובילים או הפיג'מות ובשמש אני אמרתי שאני לא מרשה לה לצפות עד שהבנתי שאני משולה לאינקוויזיציה והיא לאנוסים –

WHEN THERE IS A WILL, THERE IS A WAY.

הטלוויזיה מוצפת היום בסדרות לילדים ונוער, שיש להן מכנה משותף אחד ונמוך – הן מלבות שנאה וחוסר כבוד בין בני אדם. הגיבורים תמיד פוגעים אחד בשני, יורדים אחד על השני, מעליבים, מזלזלים. בסוף נותנים חמש דקות (מס שפתיים להורים ולמערכת החינוך) של פיוס והתנצלות, אבל את מי זה מעניין כבר. חלק הארי של התוכנית יעסוק תמיד בפגיעה במישהו, או בתכנון איך לעבוד על מישהו אחר. היחסים בין האחים פוגעניים, היחסים בין החברים מזלזלים, כולם מתחרים מי ירד יותר על האידיוט ומי יעליב בצורה מתוחכמת יותר.

כשהיינו ילדים הכול היה תמים יותר – ובחיי שזו לא נוסטלגיה. כל יום רביעי בחמש וחצי אחותי ואני היינו מתיישבות לראות את משפחת אינגלס בסדרה בית קטן בערבה – צ'ארלס המלאכי, קרול היפה, מרי המדהימה ביופייה (שהתעוורה מאוחר יותר) ועוד כמה ילדים לא זכורים שהסתובבו שם, אבל בעיקר לורה אינגלס הג'ינג'ית האמיצה, שמספרת את הסיפור במקור. לורה התמימה, כל כך אמיתית וכנה, מתוקה וישרה, ושואפת לטוב. וגם אמיצה ויוזמת, תמיד מגנה על החלשים ועוזרת לנדכאים. איך אפשר לא לאהוב אותה? וזה לא מפתיע לאור העובדה שחונכה על ידי צ'ארלס אינגלס – גבר שבגברים, חלוץ שבחלוצים, שיודע שלהיות בנאדם חשוב יותר מכמה כסף יש לך בבנק (לידיעת הרייט ונלי אולסן!!!).

כשכתבתי את הפוסט לפרויקט של איתמר זהר, הגיבור הטלוויזיוני של ילדותי, כדי לוודא שלא הנוסטלגיה מערפלת את עיניי – חיפשתי ביוטיוב פרק (טוב על מי אני עובדת, ישבתי וראיתי פרקים כל הבוקר), וראיתי סדרה שעמדה יפה במבחן הזמן. קודם כל מצחיקה - חשבתי שהיא הייתה הרבה יותר חסודה ומוסרנית - נעימה לצפייה, אבל עם קודים מוסריים ברורים, מתמודדת עם נושאים קשים, והכי חשוב – מה שעומד לנגד עיניה הוא כבוד הדדי בין האדם לחברו. מובן שיש בה בנאליות והשתפרנו מאוד בהצגת דקויות, וגם הדילמות שלנו הפכו הרבה יותר מתוחכמות (אם כי מטפלים שם בנושאים של אלימות משפחתית ומות תינוק ולא רק האם האכלתי היום את הסוס ואיפה הקורנס שלי). אבל הבסיס המוסרי איתן ויציב. למה הוא לא נשאר כזה? לא יודעת אם הסדרה חיקתה את המציאות או להפך, אבל לא יזיק בכלל לילדים לראות היום דברים כאלה, במסגרת הרעיון הכללי שעל תרבות להציג את מה שעל הצופים לשאוף אליו ולא לרדת אל העם, ולמלא אחר צרכים בהמיים שלו, כדי לשאת חן בעיניו.

רק פעם אחת אכזבה אותי הגיבורה שלי. היה זה יום חורפי, הייתי בערך בת 8, לבד בבית, ובחוץ השתוללה סערה. כשהתחיל פרק של בית קטן בערבה, שמחתי להיצמד למרקע המנחם עד שמישהו יחזור הביתה. אלא שדווקא באותו יום שודר פרק בו חולמת לורה ובחלומה גברת אולסן היא מכשפה איומה, עם צחוק מזוויע. עד היום עוברת בי צמרמורת כשאני נזכרת כמה פחדתי. ואפילו לא מצאתי את הפרק ביוטיוב כדי לעשות תיקון. למרות זאת, ולמרות הסרטים הצ'יזיים והקיטשיים שמליסה גילברט השחקנית מתעקשת להשתתף בהם מאז השילה את בגדי ההולי הובי , סליחה לורה אינגלס, שלה, תמיד אוהב את לורה.

אחטא לנושא הבלוג אם לא אזכיר שהסדרה הייתה מבוססת על סדרת ספרים, שחלקם אף תורגמו לעברית, אם כי אני לא זוכרת שקראתי או הכרתי אותם.

והנה הגיבורים הטלוויזיוניים מילדותם של ניר הופמן ושל גלעד סרי-לוי.

הכבשה פועה בדיר

noreply@blogger.com (dana z) — Mon, 08 Nov 2010 17:19:00 +0000

ביום שישי 5.11.10 התפרסמה בשבעה לילות כתבה על זמרת ילדים שמתכננת לכבוש את עולם הזמר הישראלי באמצעים כוחניים משהו. בתור התחלה כדאי שתחכור דיר או שניים.

עורכות ספרים קולנועיות

noreply@blogger.com (dana z) — Thu, 28 Oct 2010 11:43:00 +0000

מצאתי עוד שתי עורכות ספרים קולנועיות. שתיהן רווקות ומחפשות אהבה. צירוף מקרים? אתמהה.

SEE JANE DATE
הנה קטע מהסרט, שבו בדקה וחצי הראשונות רואים את ג'יין העורכת נפגשת עם הסופרת שלה ומנסה להתמודד איתה ועם יכולת הכתיבה המוגבלת שלה. בשאר הזמן היא יוצאת לפגישות עיוורות מהגיהנום. ובשלב כלשהו היא מקבלת קידום לAssociate Editor בהוצאה שהיא עובדת בה.

SUBURBAN GIRL
שרה מישל גלר היא עורכת בהוצאה ניו-יורקית נחשבת, שמתאהבת בעורך מבוגר ומצליח (אלק בולדווין). הוא מלמד אותה את רזי המקצוע, ויש פה אפילו כמה התייחסויות לעבודה שלהם ומונחים של מגיהים אמריקנים, שזה יותר מהסרט הקודם. אבל כמובן שסיפור האהבה מאי-דצמבר הוא המרכז פה. והבית המרהיב שלו במנהטן. זהו שיר הפתיחה, באוריינטציה של עריכת ספרים. באחת הסצנות היא נכנסת לחנות ספרים ומנסה להחליף כמה מרבי המכר בעותקים של הספר שהיא ערכה. ובסצנה אחרת היא מתבאסת מכך שלא קיבלה קרדיט בספר.

מה עושה עורך? משתכר בארוחת צהריים עם סופרים

noreply@blogger.com (dana z) — Sun, 10 Oct 2010 08:12:00 +0000

במסגרת ניסיונותיי הנואשים להסביר לסובביי (לא אתם מהאינטרנט, שיודעים הכול. אני מדברת על העולם האמיתי - המורה, השכנה, הדודים) מה עושה עורך (ע"ע שם האתר שלי), אני מתעניינת גם מה קורה מעבר לים. בספרים שיוצאים לאור בארה"ב העורך לא מקבל קרדיט בין העוסקים במלאכה (ולכן גם לא בישראל), אבל תמיד וללא יוצא מהכלל הוא מוזכר בתודות של המחבר ולרוב במילים חמות בסגנון של "לא הייתי מצליח בלעדיו" (נדיר למדי בישראל אם כי בהחלט קורה). לאחרונה נתקלתי בסרט (הטפשי, העבש וחסר התחכום, שלא הצלחתי לראות עד הסוף, דונ'ט ג'דג' מי) ההצעה של סנדרה בולוק, שם היא משחקת עורכת ספרים בהוצאה ניו יורקית נחשקת, ונפגשת לראשונה עם הורי ארוסה. ככה מקבל האב את פניה:

וכדי שיהיה ברור מה דעתו על זה הוא מוסיף:

טוב, זה אולי קורה במנהטן, לא אצלנו. וזה אגב מוטיב חוזר בסרטים הללו. העורכים תמיד יוצאים לארוחות צהריים במסעדות נחשבות. אבל לפחות באלסקה (משם האב) לא יודעים מה עושה עורך. אני ממשיכה לחפש.

100 שנה להולדת אלתרמן

noreply@blogger.com (dana z) — Wed, 18 Aug 2010 06:33:00 +0000

לרגל 100 שנה להולדת אלתרמן כתבתי לאתר הבלוגים המצוין מחשבה שנייה, פוסט קצר על אלתרמן וההעפלה.
אלתרמן היה קשור בנימי נפשו למפעל ההעפלה וביקר בחריפות את היישוב כשזה לא סיפק את התמיכה וההגנה המצופות ממנו. לחיי הספינות בדרך.

לימודי עריכה באנגלית בבית ברל

noreply@blogger.com (dana z) — Sun, 15 Aug 2010 07:49:00 +0000

את לימודי העריכה למדתי בבית ברל, תוכנית מומלצת מאוד שהיום רק השתפרה וכבר נמשכת על פני שנתיים (בזמני הייתה רק שנת לימודים אחת).
הגישה של התוכנית בניהולה של רחל הלוי (היום מנהלת אותה רותי נויגרטן) הייתה שאין דבר כזה עורך לשון, כולם עורכי תוכן, משום שעורך נוגע בכל התוכן. לא יתכן עורך שיוסיף יו"דים ופסיקים אבל יתעלם משגיאות מהותיות בטקסט, גם אם הן לא לשוניות. מאז התפשט המושג עורך תוכן בכל הנוגע לאינטרנט וגם, רחמנא ליצלן, לגבי תוכן שיווקי שאין דבר בינו ובין תוכן. אבל אני עדיין עובדת לפי הגישה שהוטמעה בי בבית ברל - גישה של מחויבות לטקסט בכל הרמות (זאת בנוסף לעריכה מדעית במקרה של טקסט מקצועי).
השנה תיפתח בבית ברל תוכנית לעריכת טקסט באנגלית. הלוואי שהייתה לי אנגלית ברמה שתאפשר לי לערוך בה, אני משוכנעת שהייתי רוצה לקחת את התוכנית הזו. מניסיוני בשוק ולפי בקשות שמגיעות אליי, נדמה לי שיש ביקוש רב לעורכים באנגלית כיום. לדעתי היא תועיל גם לכל מתרגם לאנגלית ותעשיר אותו.
יעל סלע העלתה בבלוג שלה עבד בתרגום ראיון עם בוגרת התוכנית.

האם צריך להגדיר מחדש מה זה מילון?

noreply@blogger.com (dana z) — Sat, 10 Jul 2010 09:28:00 +0000

לפני כחודש נכחתי ביום עיון מצחיק ומועיל של המגמה לעריכה ותרגום בבית ברל, בנושא הומור וטקסט ומה שביניהם, ושם שמעתי את ההרצאה שלהלן, על הצורך בהגדרה מחודשת של מילון.
באמת, כשחושבים על זה, המילונים הישנים בגרסת הנייר לא עומדים כבר בקצב השינויים המואץ של השפה והטכנולוגיה ואין שום סיכוי לעדכן ולהדפיס אותם בזמן. מה שארין מק'קין מציעה בהרצאה הקצרה והמצחיקה הזו הוא להגדיר מחדש מה זה מילון.
היא גיקית חמודה ומצחיקה, שצוחקת בעיקר על עצמה ועל הנושא המשמים שהיא מדברת עליו, וכך, בתחבולות, היא מצליחה לגרום לנו להקשיב ולהתעניין בו.

כנס פניני עסקים

noreply@blogger.com (dana z) — Tue, 25 May 2010 06:36:00 +0000

עורך, שאפו תחוב בין הדפים, ועיניו צמודות אל המסך, כיצד יבוא בין הבריות?
בשביל זה יש פניני עסקים, שבמסגרתן מכירים נשים מצוינות, מחליפים רעיונות, ומתקדמים בחיים.
ביום שישי 4.6 מתקיים כנס מושקע ומעניין לעצמאים, לנשים ובכלל למתעניינים, עם הרצאה של העיתונאית מרב בטיטו,
שפע סדנאות מועילות - החל מניהול כלכלי של עסק ועד להפרעת קשב וריכוז - והזדמנות להכיר וליצור קשרים.
הכנס מתקיים בזכרון יעקב, מחיר כרטיס במכירה מוקדמת 50 שח (אפשר דרכי). אני אהיה שם וממליצה גם לכם.
הנה תכנית הכנס:

גנב השקט הנפשי שלי

noreply@blogger.com (dana z) — Sat, 06 Mar 2010 09:07:00 +0000

הספר גנבת השואה שלי מאת נעם חיות קפץ לי ליד. בחיי שהיו לו שתי רגליים קטנות ובלתי נראות, ובעת שהושטתי את היד מעל הערימה בסטימצקי בלונדון מיניסטור הוא פשוט זינק ונכנס לי ליד. הילדים עמדו לצאת בכל רגע מהצגה בקאמרי מעבר לכביש, הטלפון צילצל, המוכרת הציעה לעזור, הלחץ גבר והספר קפץ. הדבר הבא שאני יודעת הוא שהיינו בבית, אחרי יום פורים וקניון ותחפושות וממתקים והספר הזה היה לי ביד.
לא ידעתי על מה זה בכלל, חשבתי שזה סיפור התבגרות של ישראלי בן דורי. הוא כתוב נהדר. כל הכבוד לכותב ולעורך האלמוני שהצליחו לשמור על עברית יפה ועשירה אבל גם ישראלית, יומיומית ובגובה העיניים. (רק קרקרו סביבו זה בכ', איך פספסתם את זה).
וזה באמת סיפור התבגרות של ישראלי בן דורי, אך למרבה הכאב זו כרוכה בשבר גדול ובאובדן זהות. נעם חיות, יליד 1979, בן עמק יזרעאל, גדל על ברכי הציונות ואחר גם ייחצן אותה בפני תורמים עשירים בכל העולם. הוא למד על השואה והפנים אותה כהצדקת קיומנו פה,התגייס לקרבי והאמין חזק חזק בכל מה שסיפרו לו. ואז גילה בשטחים שהוא כובש. ושבעיני ילדה פלסטינית קטנה אחת הוא הרוע המוחלט, כמו שהקצין הנאצי היה הרוע המוחלט עבור היהודי שהלך ברחוב בגרמניה. עיניה המבוהלות של הילדה הזו גרמו לו לאבד את כל הביטחון שנתנה לו השואה, לפיו מגיע לנו לחיות פה, את האמונה בכך שהיינו עם נרדף ועתה אנו עם גאה, שנלחם בטרור בלית ברירה, שהצבא שלו הוא המוסרי ביותר בעולם.
אני לא מסכימה עם כל מה שהוא כותב, ולא מבינה את כל מה שהוא מספר עליו, מן הסתם כי לא הייתי קצין קרבי בשטחים אבל מצד שני גם מעולם לא התנדבתי לעשות תעמולה ציונית ולהסביר ליהודים עשירים בחו"ל כמה אנחנו מוסריים.
הבחור הזה הלך מנקודת קיצון אחת לאחרת. אחרי השחרור הוא הצטרף לשוברים שתיקה, ותיעד סיפורי אימה על הכיבוש. הייתה לי הרגשה לא נעימה שהוא עשה לי אמבוש. כי רוב הספר מספר בעדינות על תחושות ורגשות ויש גם סיפור שלא ייאמן על מפגש עם בדואים ליד ערד, אבל בסוף יש מקבץ קשה של סיפורים נוראיים ומכווצי-בטן, עדויות של חיילים מהשטחים, שגרמו לי להרגיש שחיות שוב עוסק בתעמולה, רק של הצד השני (ולדעתי ראוי היה לציין את השתייכותו לשוברים שתיקה על העטיפה). זה מגיע לשיא שלילי במשפט שמיועד לאותה ילדה פלסטינית: "בנסיבות של עכשיו המקסימום שאת יכולה לעשות זה להתפוצץ באיזו מסעדה או אוטובוס, אבל אז נגמר כל הסיפור שלך."
לפי מה שהוא מספר, נעם חיות אהב את המדינה אהבה עיוורת, נטולת ביקורת ומחשבה אישית, והחליף אותה בשנאה עיוורת, שגם היא לא רואה עוד גוונים בין שחור או לבן. התהליך שעבר חשף אותו לגוונים הללו, אבל הוביל אותו רק לשחור שבקצה. נכון, זה ספר אישי, לא מחקרי, ולכן הוא לא מחויב לאמות מידה של אובייקטיביות, הוא רק מתאר רגשות ודעות של אדם אחד, ומסיבה זו הוא מוטה וחד צדדי ולפעמים מכעיס, אבל גם מרגש וכן.
הספר הזה הוא עדות אמיתית למה שקרה למי שנולדו כבר לתוך הכיבוש אבל גם לתוך חינוך ערכי ציוני מערפל-חושים, והם מתפכחים לבד בתהליך קשה וכואב. קריאת הספר הזה בעיניי היא גם חלק מההתפכחות, אבל כאמור, זו חייבת להיות קריאה ביקורתית, כי זו רק חוויה של איש אחד.

קריאת כיוון

noreply@blogger.com (dana z) — Sun, 21 Feb 2010 12:14:00 +0000

בפרק האחרון של "אבודים" צועד סויר (בשבילי הוא תמיד יישאר סויר), בן זמננו, עם דמות בת המאה ה-19 (מדובר בסדרה בדיונית כמובן).
האם אתה קורא? שואל סויר את בן שיחו.
סליחה? עונה לו זה.
קורא, קורא ספרים?
בטח, עונה השני, תדהמה בקולו. מי לא? הוא נשמע תמה, לא מבין את השאלה, כאילו שאלו אותו אם הוא אוכל או ישן.

אז זהו, שהרבה לא. אני לא יודעת אם התסריטאי כתב את זה במכוון - אדם מלפני שתי מאות לא מבין בכלל את השאלה - ואולי הכותב לא התכוון לרמז על כלום ורק אני תפסתי את זה ככה. העניין הוא שהיום זו באמת שאלה, עניין של בחירה - האם אתה קורא ספרים? בזמן האחרון שמעתי בכמה הזדמנויות אנשים שאומרים "בחיים שלי לא קראתי ספר". המשפט הזה עושה לי רע. אני לא טוענת שבילדותי כולם ניתחו את ניטשה ודקלמו את שייקספיר. אבל בוודאי שקריאת ספרים הייתה חלק מתרבות הפנאי, בעוד היום היא רק אופציה. ובגלל שהיא לא זמינה ולא צבעונית ולא מרצדת היא לא האופציה המועדפת על מי שלא רוצים לאמץ את מוחם ודמיונם.

נכון, כולם קונים ספרים, אפרופו החוק המדובר, אבל האם הם קוראים אותם? לא. הפסקת הקריאה הגורפת הזו מסבירה גם את טעויות הכתיב שהופעתן, כך נדמה לי, עלתה פלאים בשנים האחרונות. אם עד לא מזמן הייתי רואה טעות כתיב פה ושם ומתייחסת אליה בהתאם , הרי שהיום הן כה רבות שאין בכלל טעם לציין אותן. היחידה שעומדת כמו הילד ההולנדי עם האצבע בסכר היא ולווט בפינת ההגהה שלה, אבל על כל טעות שהיא מסמנת אני רואה עוד עשרות אחרות בכל פינה (אני לא מדברת על טייפוז). פעם זה לא היה ככה. אני יודעת בוודאות שפעם שגיאות כתיב היו נדירות והעידו על הכותב (ואני לא מדברת על הפרעת קשב וריכוז). כי כמו חירש שצריך ללמוד לדבר בלי לשמוע את השפה, אדם שאינו קורא צריך ללמוד לכתוב בלי בסיס איתן לעמוד עליו. ככל שקוראים פחות, עושים יותר טעויות כתיב.

האם לכותב ילידי מותר לשגות בלי אבחנה גם בכתיבה? אני חושבת שאפילו גלעד צוקרמן לא יאשר זאת.
אבל הסיבה לכך, אין לי ספק, היא דלות הקריאה. הנה מדגם מייצג מאוד לצערי, מעיתונים, אתרים ותרגומים בטלוויזיה. שיהיה ברור, לא השקעתי שום מאמץ באיסוף, לא צקצקתי בלשוני ולא חיפשתי אותם. כולם, יחד עם עוד רבים רבים רבים שכבר לא היה לי חשק להעתיק נקרו על דרכי :

אני מטגנת ביד אחת, מקמחת ומטבלת בשנייה,

בלב נווה צדק בתל אביב פועלת גלריה קרמיקה מקסימה בה חברות 11 כדריות.

הנאלצים לשטף פעולה עם הכובש הזר.

הסרט אושר, הבונקריסטים מאסקולת הציונות הישנה האשימו אותו בשנאת ישראל, וקמה מהומת

מיכאל ישן? לא נעיר אותו, חלילה. התעורר? עד רבה - שחק עם סבא שמנקר על הספה.

לא הואילו כל תחנוניי

להסית אותו מהדרך

בחורות עמידות מצ'סטנט היל

לידה היא אירוע מחולל

ואלו נכתבו כולם על ידי אנשים כותבים, עיתונאים, מתרגמים. אנשים שעוסקים בשפה. אצל אנשים שזהו לא עיסוקם העיקרי העניינים בעייתיים עוד הרבה יותר, הטעויות קשות ומביכות הרבה יותר.
אני לא שייכת לאסכולה הטהרנית. אני מאמינה שטקסט צריך להיות מובן ונגיש. אבל בטעויות כתיב אני מותחת את הקו האדום. אני כן חושבת שטקסט מלא טעויות מעיד על כותבו (שוב, אני לא מתייחסת לגאון שיש לו בעיה של שיכול אותיות וכד', אלא על האדם הסביר שלמד קרוא וכתוב בכיתה א'). אני כן חושבת שהוא מעיד על אופקים רחבים. אני חושבת שצריך לכבד את השפה. לא להיות עבדים לה אבל גם לא לזלזל בה. מי שלא יודע כתיב נכון מפסיד משמעויות כפולות (להסיט/להסית), מפסיד דקויות בשפה, לא מצליח להעביר את כוונתו לקוראיו (בחורות עמידות?), ומציג עצמו כבור. לא חבל?
גם הנדלזלץ מצא שקריאה תציל ממוות.

מה אומרים בניחום אבלים

noreply@blogger.com (dana z) — Thu, 04 Feb 2010 16:12:00 +0000

כל מי שאני מכירה התמודד עם השאלה שבכותרת בשלב כזה או אחר של חייו. וגם עם שאלות קשות ואישית הרבה יותר שנוגעות למוות. התמודדות אישית עם מוות של אדם קרוב, ניחום אדם קרוב ואפילו תמיכה באדם חולה שיודע שמותו קרב ובא.

לין חלמיש היא טנטולוגית, כלומר תומכת באבל ואובדן (שם המקצוע טנטולוגיה נגזר מטנטוס, אל המוות היווני). קשה להאמין אבל בארצנו מוכת השכול ומוות התחילו ללמד רק בשנים האחרונות את המקצוע, שבארה"ב יש לו כבר ותק של עשרות שנים וגם אגודה מקצועית שמסמיכה את בעלי המקצוע.
לספר שכתבה, הערבה הבוכייה, לין קוראת "מדריך מעשי". הוא נותן כלים פשוטים להתמודד עם שאלות על מוות ועם פרשנויות שונות של מוות. איך להכין ילד למות סבתו, איך לענות על שאלותיו לאחר מות אח, איך לדבר עם אדם גוסס ואיך להפיק רווח אישי ממצב נוראי, כי את המחיר חייבים לשלם, השאלה אם מזהים גם את הרווח.
הספר נכתב כסיפורים קצרים, וטוב שכך, כי קשה מאוד לקרוא אותו ברצף ולהתמודד עם הכאב שמתואר בו. הוא מיועד לתומכי האבל - אנשי מקצוע או חברים ובני משפחה, וככל הנראה גם לאבלים עצמם לאחר שנוספת להם פרספקטיבת הזמן.
הוא כואב ועצוב אבל גם מועיל וחשוב. לפני הפעם הבאה שתנחמו אבלים - מומלץ להעיף מבט, ואולי תעזרו הרבה יותר מכפי שחשבתם שתוכלו.
ניתן להזמין את הספר ישירות מלין, בקישור שנתתי, וגם להתרשם מתוכנו באתר שלה.

All You Need Is Love

noreply@blogger.com (dana z) — Thu, 31 Dec 2009 08:27:00 +0000

איך אפשר לעמוד מול מקסימות שכזו? העולם שר אול יוניד איז לאב. אמן.

לוקליזציה?

noreply@blogger.com (dana z) — Thu, 24 Dec 2009 13:10:00 +0000

לפני כמה ימים זפזפתי וראיתי סרט ששמו עאלק ג'ון פרסטון. סקרנותי התעוררה. הסרט שהוקרן על המסך היה בשחור-לבן, באנגלית, משנות החמישים, באווירה אפלולית. שום דבר בסרט הזה לא מתקשר למילה עאלק*
(* על פי רוביק רוזנטל במילון הסלנג המקיף:עאלק- לכאורה, בהתחזות.. שיבוש של ערבית: אאל לכ (אמר לך, ככה הוא אמר לך).
חקרתי ומצאתי שמדובר בסרט Alias John Preston משנת 1955, בבימויו של ג'ון מקדונלד.
השם שבחר המתרגם אולי מעביר את תחושתו שלו לגבי הסרט (וודאי מסגיר את סופו), וייתכן שזה היה ניסיון לעשות לו לא רק לוקליזציה אלא גיור מוחלט כהלכתו. אבל זה לא עובד. עאלק לא מתאים בשום צורה לסרט הזה, לאווירה שלו, לשפה שלו, לתחושה שלו. לי זה נשמע כמו שם סרט של דובי גל. נדמה לי שג'ון פרסטון - שם בדוי היה עושה את העבודה, אבל אני מהמרת שמפיץ ישראלי ממוצע היה הופך את זה למשהו בסגנון מי אתה ג'ון פרסטון...

בתרגום צריך להתחשב בלא מעט פרמטרים. מעבר לברור מאליו - העברת הכוונה והמסר משפה לשפה - צריך המתרגם לחשוב על הקשר, משלב (סגנון הדיבור), גיאוגרפיה, זמנים, סלנג, קהל היעד ועוד. תרגום כזה (בדומה לאיכר לפלנדי שיקלל קללה עסיסית בערבית או נווד מונגולי שידבר בשפת אליעזר בן יהודה) מחטיא את המטרה.

שני ספרים ופסיכיאטר

noreply@blogger.com (dana z) — Wed, 16 Dec 2009 14:50:00 +0000

שני ספרים:
תמיד לימדו אותנו שהיצירה האמיתית באה מכאב. שמסבל ומייסורים תצמח יצירה כנה, אמיתית, נוגעת, הרבה יותר ממה שנעשה מתוך שובע או רגיעה. שני פסיכיאטרים, אליעזר ויצטום וולדימיר לרנר, ניסו, בספרם גאונות ושיגעון, לבחון את הקשר בין גאונות ויצירתיות של ציירים, סופרים ואנשי רוח (כולם גברים רוסים) לבין הבעיות הפסיכיאטריות שלהם. לא מדובר בספרות מקצועית. בספר יש קטעים מהיצירות ובמקביל את הפירוט הביוגרפי של היוצר, תוך ניסיון להבין כמעט באופן כרונולוגי אם המחלה תרמה ליצירה (לי זה עשה חשק לקרוא את גוגול ואת פושקין).
הספר מחולק לשערים: מחלות, הפרעות אישיות, אלכוהול ותשוקה. הסיפורים של האמנים מלווים בתמונות ובקטעים מהיצירות, ונקראים בצורה שוטפת וסיפורית. רובם נוגעים מאוד ללב. במקביל נכתבו הסברים ידידותיים למשתמש, לקורא הסביר שאינו בקיא בתחום רפואת הנפש, על המחלות וההפרעות.
הקשר בין גאונות לשיגעון או בין יצירתיות להפרעות נפש נוגע ללב וגם מסקרן - האם מישהו מהאמנים הללו היה מעדיף לחיות חיים נורמלים ללא סבל, אך גם ללא יצירה שתטביע את חותמם על העולם? אני מאמינה שכן.
ראיון עם אליעזר ויצטום על הספר

ספר נוסף בתחום הוא דווקא כן מקצועי, אבל כתוב ב"לשון בני אדם" ומי שמתעניין בתחום יוכל להפיק ממנו תועלת: פסיכיאטריה משפטית בישראל, אף הוא בהוצאת אריה ניר, בעריכת אלכסנדר גרינשפון, יעקב מרגולין ואליעזר ויצטום.
קראתי אותו במסגרת העבודה, זו ממש לא קריאה לפני השינה. אבל כאמור, למדתי ממנו ומי שמחפש מידע בתחום ימצא אותו פה מאוגד בצורה מסודרת לפי נושאים.

והפסיכיאטר הוא ד"ר ירדן לוינסקי, אימפרייה של איש אחד. יש לו אתר בשם רזולוציה וגם בלוג בשם דברים שעוברים לי בראש ועוד כמה וכמה יישויות אינטרנטיות, בהן הוא כותב על בריאות הנפש ומספר על התפתחויות עדכניות בתחום פסיכיאטריה, התקפי חרדה, דיכאון, הפרעת קשב וריכוז ועוד. דווקא בגלל הטאבו שיש על נושאי בריאות הנפש בחברה משמח שיש מקור מידע כל כך פתוח, ידידותי, שהאווירה בו חיובית מאוד וגם עדכנית ואפילו נעים לשהות בו - מבחינה עיצובית..

מייפלאוור

noreply@blogger.com (dana z) — Wed, 16 Dec 2009 08:15:00 +0000

אנחנו לפני חג המולד, אבל אני באיחור אופנתי עדיין בחג ההודיה.

הייתה פעם פרסומת שהראתה תלמידים מנקרים בכיתה בעת שיעור היסטוריה, מולם מורה שהמילים "הסכם ריבנתרופ-מולו-ט-ו-ב" מגיחות מבין שיניה המוכתמות באודם בהילוך איטי. ככה בדיוק נראו שיעורי ההיסטוריה אצלי וככה בדיוק נראתה המורה. כל כך ככה, שמגיע לה תמלוגים על הדמות.

אז בגלל המורות האלה עולה אימה בעיני כל מי שאני מציעה לו לקרוא ספר היסטוריה? אבל אני אוהבת היסטוריה. אללי, לאן אוליך את הבושה?

יש ספרי היסטוריה פופולרית (על משקל מדע פופולרי) שמסופרים כסיפור ולא כמחקר עמוס תעודות ומקורות, שזה באמת דבר משמים, ויכולים לעניין לכל הפחות את מי שמוצא עניין באותה תקופה. בארה"ב הם ז'אנר עשיר ומצליח. אצלנו נדמה לי שפחות. אחד מהם הוא מייפלאוור מאת נתנאל פילבריק בהוצאת אריה ניר, בתרגומה של נעה בן פורת.

כשהאינדיאנים ראו ספינת מפרש אירופית בפעם הראשונה בחייהם, הם חשבו שזהו אי שט. הם נכנסו לקאנו ושטו לכיוונו כדי לקטוף תותים מהתורן שחשבו אותו לעץ. רק מטח ההצדעה מתותחי הצד של הספינה הבריח אותם בחזרה ליבשה.
במאה ה-17 הפכו הספינות ויושביהן מחזה שכיח יותר, והאינדיאנים שלחו משלחות להכרת האנשים הלבנים. הם התחילו בסחר חליפין והיכרות הדדית, אלא שדי מהר מאסו האינדיאנים באורחים הלא קרואים והחלו להתנכל להם, מה שגרם לראשונים שהגיעו בקבוצות קטנות ומבודדות לקפל את הזנב ולהסתלק.

אבל הצליינים על סיפון המייפלאוור הגיעו בכוונה להישאר. הם הגיעו בנובמבר 1620 ולא ברחו עוד.

יחסיהם עם האינדיאנים ידעו עליות ומורדות, וכמו כל סיפור שיש בו אמת היסטורית, אין בו טובים ורעים. הצליינים לא היו התגלמות הנוצרי הטוב, כמו שאוהבים האמריקאים לתאר אותם, אך גם לא רוצחים צמאי דם שחיסלו באכזריות עם אינדיאני תמים וטוב לב, כמו שנהוג לתארם לאחרונה. הסיפור האמיתי אפוף סתירות ומרתק.

פילבריק מפיח חיים בדמויות - בדיוק מה שהמורות להיסטוריה צריכות לעשות - והופך אותן לדמויות ספרותיות מרתקות, והעובדה שהן גם אמיתיות ומעשיהן השפיעו למעשה על העולם כולו היא בונוס נפלא.

המרקורי שלי בנסיגה

noreply@blogger.com (dana z) — Sun, 13 Dec 2009 08:52:00 +0000

יש לי סיבות רבות למה לא לקבל עבודות עריכה. לרוב זה המחיר (מתי מישהו כבר יתבע לשלם *יותר* ממה שדרשתי?). לפעמים הגישה (יש טיפוסים שאף סכום כסף לא שווה את העבודה איתם). יש פעמים שחילוקי הדעות גדולים מדי, אי אפשר לגשר על פערים ואני לא רוצה להיות חתומה על טקסט שלא נראה נכון לדעתי המקצועית. במקרים אחרים הזמנים לא מסתדרים, המרחקים מעיקים ויש גם דברים עקרוניים - למשל לא ארצה לערוך טקסט פוגעני בנשים. לא רציתי לערוך ספר של מתקשרת שסיפרה על ישויות שפגשה והמסרים שהעבירו, כי אני לא מאמינה בזה. לא רציתי לערוך טקסט של אדם שתיעד את כל רגעי הערות שלו. ואני מתכוונת כל רגע של ערות. וגם כמה של שינה. (פה לא היה עיקרון, אלא אם שעמום קיצוני וסבל מייסר הם עיקרון).
אבל את העבודה האחרונה לא קיבלתי בגלל המזל שלי. או השם. אסטרולוגית שרצתה לערוך את ספרה פנתה אליי. באמתלה שהיא רוצה להראות את החומר שלה "על סמך נתוני אמת" ביקשה פרטים כמו שם ומזל ותאריך לידה. ונעלמה. לא נותר לי אלא להאמין שמסלולי הכוכבים שלנו היו בהתנגשות, שמרקורי שלי נסוג ושבשבוע הבא אפגוש אנשים מעניינים.

איפה שמתי את הספר הזה? אה, באיידהו

noreply@blogger.com (dana z) — Fri, 11 Dec 2009 09:18:00 +0000

כוננית ספרים למי שמסוגל להניח את הספרים במין בלגן מסודר כזה.

אחת העבודות הנפלאות של המעצב הישראלי רון ארד.

ניפגש בספרייה

noreply@blogger.com (dana z) — Thu, 03 Dec 2009 09:50:00 +0000

למרכז ההדרכה לספריות בישראל יש ניוזלטר מעניין ועדכני לאוהבי ספר באשר הם. באחרון הופיע התצלום הבא, של הספרייה העירונית במיזורי, קנזס:

לא הייתם רוצים ללכת למקום כזה לשאול ספר או להכין עבודה לבית ספר? שמות הספרים אינם אקראיים - הם נבחרו במשאל בין תושבי העיר, שבחרו את הספרים המשפיעים והאהובים עליהם, להתנוסס מולם דרך קבע ובגודל עצום.

יש עוד 49 בניינים מיוחדים ומרהיבים כאלו שכדאי לראות, בבלוג another title.