אנו גאים להציג את הלהיט הגדול מיוטיוב בכיכובו של פרופ' הלל שוקן – "אגדת דשא". הסרט מגולל את סיפורה העגום של העירוניות בישראל ומציע כמה פתרונות אפשריים. על ההפקה אמונים מרחב, המשרד להגנת הסביבה ועיריית בת-ים. ההנאה מובטחת:

פוסט מאת יובל כהן.

בפגישתנו הקודמת דנו על הצירים הראשיים ורשת הרחובות שתחבר בינם. במהלך הפגישה הנוכחים התחלקו לשלוש קבוצות קטנות יותר ולאחר חצי שעת עבודה כל קבוצה הציגה את מסקנותיה בעיקר לתווי הצירים הראשיים והדרך ליצור חיבור בין תל אביב ויפו. בניגוד לתוכניות המקובלות כיום, כל ההצעות קבלו על הדרך בה רשת הרחובות כיום יוצרת ניתוק בין המרקמים המפוזרים וביקשו לאחות את הקרע בין תל אביב ליפו. מעניין היה שבשלושתן, על אף השוני בינן, היה הרבה מן המשותף. בתום הפגישה, נקבע שצוות מצומצם יאחד את שלושת ההצעות לסקיצה ראשונית ויציגה במפגש הבא.

אם כך, אם אתם מעוניינים לקחת חלק בסיום תכנון רשת הרחובות המוצעת, בואו להאיר ולהעיר על הסקיצה המצורפת ולהציג שינוים מנומקים. במפגש הבא נשאף לסיים את שלב זה של התכנון ונתחיל בתהליך יצרת קוד תכנון מפורט לרחובות הספציפים, קביעת גובה, אחוזי בניה, חזית רחוב, שימושים מעורבים ומתחלפים ועוד. כמו כן, יצרת מרחבים הולמים להולכי הרגל, לרוכבי האופניים, לתחבורה הציבורית ושילוב התחבורה הכללית (ובפרוש בסדר הנ"ל).

השלב הבא הוא הקריטי ביותר ונשמח לשמוע דעות, ממגוון רב של מקצועות, הנוגעות למרחב העירוני. גם אם אינכם רואים את עצמכם כחלק מעולם התכנון הוא משפיע עליכם. אם אתם רוצים לעשות שינוי בתהליך התכנון אנא הצטרפו אלינו ביום חמישי הקרוב, ב-9 בינואר, בשעה 18:30 במשרדי עמותת מרחב, בשדרות יהודית 33 בתל-אביב, ליצירת תב"ע עירונית מתקדמת לאזור בו שכנה פעם שכונת מנשיה.

ואתם גם מוזמנים להצטרף לקבוצה שלנו בפייסבוק לשלל עדכונים בנושא.

סקיצה לקראת רשת רחובות עירונית במקום בו שכנה פעם מנשיה

ביום חמישי הקרוב, ב-26 בינואר, בשעה 18:30 קבוצת תב"ע א' תיפגש שוב במשרדי מרחב (שדרות יהודית 33, תל-אביב) להמשך תכנון ופיתוח הצעה לעירוניות חדשה בישראל במקום שבו עמדה פעם שכונת מנשיה.  הפגישה פתוחה לכל מי שמעוניין – אדריכלים וגם לא אדריכלים. יובל כהן מסכם את הפגישה השלישית בנושא שהתקיימה לפני כשבוע וחצי ומתווה את הדיון הקרוב:

בתחילת הפגישה הקודמת נדונה מחדש ההחלטה על "הקו הכחול" (גבולות העבודה) משום שהועלתה הטענה שעליו להיות תואם לגבולותיהם של הגושים והחלקות המסומנים. בעקבות זאת נעשו שינויים מינורים אך לבסוף השטח שסומן כולל רק את גבולותיה ההיסטוריים של מנשייה עד רחוב תרמ"ב בצפון ורחוב אילת בדרום. לאחר מכן, ובהתאם לנושא הפגישה, נידונו הצירים המרכזים שחיברו, מחברים ויחברו את תל אביב ויפו. בצוות ישנה תמימות דעים באשר לתפקידם של הצירים ההיסטוריים (לדוגמת המרד ושבזי), לאלו הקיימים (רחוב אילת ובמידה מסוימת רחוב קויפמן) ולאלו החדשים (רחובות קלישר, יעבץ ואלחנן, ורחוב אליפלט הקשור ל"ציר שלבים"). כמו כן, הצוות מצא לנכון שכרגע הצירים הקיימים ואלו החדשים המתוכננים אינם הולמים את קנה המידה האנושי ומוטים לשימושו של הרכב הממונע. כתוצאה מכך, ובשל קוצר הזמן, לא הושלמה המשימה להתוויתם של הצירים, ובעיקר אלו החדשים. הקושיה, כיצד לסרטט תווי שיהלום את קנה המידה האנושי בראש ובראשונה, יצרה דיון מעניין אך לא הוכרעה בפגישה האחרונה. ולכן, גם בשבוע זה נדון על הצירים הראשיים ובנוסף נדון על מערכת הרחובות והצירים המשניים.

ניתן למצוא עוד פרטים גם כאן בדף הארוע בפייסבוק.

קולאז' של שכונת מנשיה עם הבינוי החדש המגלומני והמופרך של אזור המלונות ובית הטקסטיל. באדיבות יובל כהן

לפני כחודש בכנס מרחב באשקלון על העיר כמנוע לצמיחה כלכלית , פרופ' הלל שוקן נשא דברים בפאנל על ההבדל בין פיתוח עירוני תוסס לפרבריות ועל הקשר בין רצפיפות הבינוי לנוכחות של אנשים ברחובות העיר. אנו מתכבדים להביא כאן את המצגת אשר מתמקדת בשתי ערים אמריקאיות בעלות גודל דומה – פורטלנד, אורגון מול סנט לואיס, מיזורי. בשנות ה-70 שתי הערים היו בערך בעלות אותו גודל, ומאז אחת עולה ואחת יורדת. בעוד שסנט לואיס ידועה אולי יותר מכל בפרויקט Pruitt-Igoe שפוצץ (שקפים 4-5), פורטלנד השקיעה מאמץ רב במרכז שלה בעשרות השנים האחרונות (שקף 6).  שקפים 7-11 מראים  את ההבדל בין שתי הערים מהאוויר וגם מגובה הקרקע – פורטלנד מכילה אנשים וסנט לואיס די ריקה.

ערינו הישראליות, ובעיקר החדשות שבהן מאווררות וריקות מאוד ודומות במהותן לסנט לואיס (שקפים 12-16), לעומת האורבניזם הישראלי המבונה והרציף של תל-אביב (שקפים 17-18).

Portland vs. Saint Louis

פוסט מאת מורין בירן ויובל כהן.

קבוצה תב"ע א' נפגשה לפני שבועיים לדיון ראשוני על תכנון עירוניות חדשה בישראל על הקרקע שבעבר שכנה עליה שכונת מנשיה. אחרי שעירית סולסי (יו"ר עמותת מרחב, בין השאר) הציגה את עשרת הכלים לעירוניות בתור נקודת פתיחה, יובל כהן הציג קצת מתולדות מנשיה וכך מסופר.

ב-1879 מוקמת מנשייה בשטח הצפוני לעיר העתיקה. ב-1887 מתחילה ההתיישבות היהודית מחוץ לחומות, נווה צדק, אשר מתפשטת סביב מנשייה עד אשר מנשייה נחסמת עם הקמת אחוזת בית ב-1909. שטח השכונה הוא מרחוב "אילת" של היום עד רחובות השומר-רבי מאיר (מה שמכליל בתוכו את רוב "הכרם" כמו שאנו רואים אותה היום) מרחובות הכרמל-המרד עד הכובשים-קויפמן.

מנשיה וגבולותיה בשלב בו היא עדיין הייתה קיימת. רשת רחובות צפופה ואינטנסיבית המאפשרת חיים אורבניים תוססים.

בדו"ח משטרתי מ-1944 תועדו הדברים הבאים:

- 100 דונם

- 12 אלף פלסטינים

- 1,000 יהודים

- 12 מאפיות

- 20 בתי קפה

- 14 נגריות

- 3 חנויות אופניים

- 5 רופאים

- 7 מפעלים

- 7 סדנאות תכשיטים

- 6 בתי מלון

- 10 מכבסות

- 3 בתי מרקחת

- 3 בתי דפוס

- 6 מסעדות

- 2 מסגדים

- 4 בתי ספר

- 2 תנועות נוער

דו"ח זה מהווה עדות למגוון הפעילויות והחיות העירונית הענפה שצמחה בשכונה תוך ששה עשורים. רוב הפעילות המסחרית התרכזה לאורך הרחובות התחנה, שוק היהודים,רחוב אלעלם ורחוב חסן בק. הפעילות הציבורית מוקמה ברחובות המקבילים למה שהיום רחוב "המרד".

בשנים 1947-48 השכונה מהווה שדה קרב בין יהודים וערבים ולבסוף מתפנה מתושביה. באופן מיידי מיושבים מהגרים (עולים) בהריסות השכונה. מצבה ומצב השכונות סביבה (נווה-צדק, כרם ישראל וכרם התימניים) אינו הולם את התפיסה האדריכלית המודרנית וכתוצאה מכך הוחלט ב-1963 להרוס את כולן ולהקים במקומן את המע"ר חדש (הרחבה רבה בנושא ניתן למצוא בספרו של נתי מרום – "עיר עם קונספציה – מתכננים את תל אביב").

התוכנית המודרניסטית שהחליפה את מנשיה – בלוקים ארוכים, בינוי שאינו קשור לכלום ואפס בעירוניות. חלק מסויים הספיק להיבנות.

ב-1973 מושלם פינוי תושבי השכונה (עד רחוב דניאל ועד רחוב המרד) והריסת מבני השכונה למעט בניינים אחדים. את ההריסות מפנים לחוף הים ועליו נבנה ב-1974 פארק עירוני (פארק צ'ארלס קלור). ב-1975 מתחילות העבודות לבניית המע"ר וב-1978 נפתח גורד השחקים הראשון בה (בית גיבור). עם השנים משוקם ומוחזר לוואקף מסגד חסן בק ובפאתי השכונה משומר אחד המבנים והופך למוזיאון האצ"ל. בשנת 2010 נפתח "מתחם" (קניון) התחנה.

בפגישה הקרובה, ביום חמישי, ב – 29.12.2011, בשעה 18:00 נפגש שוב להמשיך בעבודה במשרדי מרחב – שד' יהודית 33, ת"א. בפגישה זו נתחיל לחשוב על אופיה הרצוי של השכונה אותה אנו מתכננים: נדבר על התקנים הקיימים, הרצויים ואיך מיישבים את ההבדלים ביניהם, נקבע סופית את הקו הכחול של הפרוייקט, ואם יהיה זמן נתחיל לבנות את הפרוגרמה שלנו ביחס למקום ולשכונות שמסביבו. יהיה מעניין.

אנו מתכבדים לפרסם כאן את עשרת הכלים לעירוניות טובה כפי שנוסחו ע"י חברי עמותת מרחב ואנו מקווים שיאומצו בחלקם או ברובם במקומות רבים בארץ ליצירה של ערים אנושיות מורכבות ומשובחות.

1. רחובות לאנשים. אנשים נמשכים אל העיר בשל יכולתה לשמש מאגר גדול לקשרים עם אנשים אחרים. קשרים אלה מהווים מקור להזדמנויות חברתיות, עסקיות ותרבותיות. קשרים רבים נוצרים במרחב הציבורי והרחוב הוא המרחב הציבורי הנפוץ והמרכיב היסודי של העיר. אנשים רבים יותר יבחרו לעבור ברחוב בו הם ירגישו נוח, בטוח ומעניין, וכך יגבירו את סיכוייהם למפגשים אקראיים והזדמנויות חדשות.

2. שימושים מעורבים מבטיחים נוכחות של אנשים שונים, בזמנים שונים, למטרות שונות ברחובות העיר. נוכחותם של אנשים רבים ושונים ברחוב ברוב שעות היממה מגבירה את הבטחון האישי. שימושים מעורבים מאפשרים הקטנת כמות הנסיעות וצמצום התלות ברכב. לכן, יש להימנע מלחלק את העיר לאזורים בעלי מאפיינים אחידים כגון: אזור תעשיה או קריית חינוך.

3. נגישות מירבית. רשת רציפה וצפופה של רחובות, כאשר המרחק הממוצע בין צמתים הוא 60-150 מ', מאפשרת מגוון אפשרויות תנועה רבות ויוצרת חשיפה גדולה של העסקים והזדמנויות לאנשים. רשת זאת הופכת את העיר להליכתית, מקטינה את גודש התחבורה ברחובות הראשיים, תורמת לבטיחות בדרכים וכך יוצרת נגישות נוחה לכולם. בשום מקרה לא ראוי לתכנן רשת רחובות הירארכית ומרחקים גדולים בין צמתים באיזור עירוני.

4. צפיפות ושימוש יעיל בקרקע. צפיפות עירונית (מספר התושבים של העיר יחסית לשטחה הכולל) היא מרכיב הכרחי של עירוניות טובה. מתחת לצפיפות מינימאלית לא יכולה להתקיים עיר. יש להימנע מהפיתוי של הרחבת העיר כדי לתת מענה לביקושים למגורים ותעסוקה ולמצוא דרכים לנצל קרקע קיימת שאיננה בשימוש יעיל בתוך העיר. צפיפות ציבורית (מספר התושבים ביחס לשטח הציבורי) משפיעה אף יותר על איכות המרחב הציבורי: עדיף לתכנן את מימדיו של כל מרחב ציבורי בהתאם למספר האנשים העשויים לעבור בו במקרה.

5. עירוב אוכלוסיות. הגיוון האנושי הוא חלק מעוצמתה של העיר. כל מתחם בעיר יתוכנן כך שיתאים לכולם – דיור מגוון מאוד באופני בינוי, באדריכלות ובגודל הדירות הינו הכרחי למשיכת אוכלוסיה מגוונת. דיור בר-השגה צריך להיות חלק אינטגרלי מכל אזור בעיר. מתחמים לאוכלוסיות הומוגניות לא מאפשרים את מגוון ההזדמנויות ההכרחי לקיומה של עיר טובה. מתחמים הומוגניים המוקמים בבת אחת מזדקנים ומתנוונים בבת אחת.

6. מגוון אפשרויות של תחבורה. נגישות לשירותים ותעסוקה היא מרכיב חיוני ברווחתו של הפרט. העיר צריכה לאפשר מבחר של אמצעי תחבורה זמינים ונוחים. תכנון מוקדים עירוניים סביב תחבורה ציבורית היא דרך טובה לשיפור הנגישות להולכי רגל, רוכבי אופניים ומשתמשי התחבורה הציבורית. יש להימנע מעידוד השימוש ברכב הפרטי בין השאר על ידי ניהול מדיניות חניה נבונה המתמחרת את החניה לא לפי עלות מקום חניה, אלא לפי הביקוש לו.

7. מבני ציבור, פארקים וגנים בוני עיר. מבני הציבור והשטחים הפתוחים מהוים חלק חשוב מהעיר ומהרחוב וראויים לתכנון איכותי ומובלט. מקומות אלו מוקפים במספר רב של תושבים הנמצאים במרחק הליכה מהם ונהנים משרותיהם. בנוגע למבני הציבור והשטחים הפתוחים יש לעודד אדריכלות המתיחסת לקנה המידה האנושי ולרגישות האנושית לחלוקה קטנה, לצמחיה ולצבעוניות אשר ביחד יכולים להעניק את הרגעים המיוחדים של יופי בעיר. שפע של שטחי ציבור המרוחקים ממגורים מהוים בזבוז במשאבים לתחזוקה ומהווים פגיעה אקולוגית.

8. תהליכי תכנון משתפים. יש לעודד שיתוף פעולה של הקהילה ובעלי עניין בהחלטות לפיתוח הישוב בכדי ליצור מעורבות ואחריות ציבורית המאפשרים ביצוע בפועל, וכך להפסיק להתייחס לציבור כגורם מפריע. שיתוף הציבור ובעלי העניין עשוי לתרום לפרוייקטים המתאימים יותר לצרכים של המשתמשים בהם, ולזרז את קידומם.

9. חיזוק מרכז העיר. טיפוח הקהילה המקומית יוצר תחושה חזקה של גאווה מקומית. שיקום וחיזוק מרכז העיר הוא המפתח והתמריץ להעצמת העיר כולה. חיזוק המרכז תורם לחיי כל תושבי העיר וסביבתה. קל יותר להגשים את עקרונות התכנון הנ"ל במרכז העיר הותיק.

10. מורשת וזהות מקומית. המורשת הטבעית והבנויה של העיר היא נכס יקר. יש להגדיר את אותם  שטחים פתוחים, מרקמים בנויים, שכונות ותיקות ומבנים מיוחדים המהווים חלק מסיפורו של הישוב, לשמור עליהם ולטפחם. רצוי לתכנן כל פרוייקט חדש כך שהוא יתרום לזהות היחודית ולמיצובה של העיר.

פוסט מאת אדר' מורין בירן.

לפני כמה שנים, כשהתחלתי להחשף לשיח האורבניסטי, אלו היו רעיונות רדיקליים. הימים היו ימי טרום המשבר הכלכלי העולמי, טרום בועת הנדל"ן ובטח שטרום תנועת המחאה העולמית. עמותת מרחב הקדישה את מירב מאמציה לפרסום והטמעת השיח בקרב המתכננים ובעלי ההשפעה ונראה שהמאמץ השתלם: בזמן האחרון, בייחוד מאז המחאה, יש אינפלציה של הרצאות וכנסים. כמעט בכל יום אנשים נפגשים במסגרת כזו או אחרת לדבר על אחד הנושאים הבוערים. נושא התכנון והתכנון העירוני עולה לא פעם, בפני עצמו או תחת נושאי התחבורה או הדיור. מהשתתפות במפגשים האלו (וזה בלט במיוחד בכנס מרחב שהתקיים לאחרונה) נראה שרבים מהמתכננים והמתעניינים מבינים ומסכימים עם תפיסת העולם האורבניסטית ושבמקרים רבים זהו שיח של משוכנעים.

ולמרות זאת, ביציאה מאולמות הכנס, מה שרואים בפרסומות של חברות הנדל"ן (וגם כאן) והערים השונות זה עוד ועוד מאותו הדבר. עוד הפרדות שימושים, עוד שכונות שלמות שנבנות ע"י קבלן יחיד בסיגנון אחיד (מגדלים בפארק) ועוד "פארקי תעשיה". עוד כבישים ועוד בניה על שטחים בתוליים. ממש כאילו בפנים לא דיברו אנשים ממשרדי הממשלה, עיריות וראשי ערים, יזמים ומשרדי התכנון על עיבוי שכונות קיימות, עירוב שימושים וכלכלה מקומית, ותחבורה בת קיימא.

אז מה קורה? איך זה שרבים וטובים רוצים ליצור שינוי אבל שום דבר לא קורה בשטח? מהם החסמים ליצירת אורבניות משגשגת בארץ? את כל אלו אנו רוצים להעלות בקבוצה הצעירה החדשה שאנו פותחים: תב"ע א' – קבוצת תכנון אלטרנטיבית. זו תהיה קבוצה שתפסיק לדבר ותתחיל לעשות. מטרתנו היא לבחור בכל פעם מקום אחר וליצור לו תכנון אלטרנטיבי המתחשב בקיים אך מציע פעולות להפיכת המקום לאורבני ומקיים. המטרה היא להגיש למוסדות התכנון תב"עות אורבניות ולראות איך המוסדות מגיבים לכך. כך נוכל להציב בפניהם מראה שתשקף להם, לנו ולציבור איך הגענו למצב התכנון הבעייתי הנוכחי ומה צריך לעשות כדי לשנות את זה.

הפרוייקט הראשון שנוביל הוא תשובתנו לתכנון המוצע ע"י עיריית ת"א לחורבות שכונת מנשיה. השכונה, שחיברה בעבר בין יפו לתל-אביב, נהרסה ע"י מוסדות התכנון, שתכננו ופעלו באופן מודרניסטי, ונבנו במקומה רק כמה מגדלים בודדים (בית הטקסטיל וכד'). לאחרונה עיריית ת"א מקדמת תוכנית מודרניסטית לשאר השטח: מגדלי יוקרה, כבישים מהירים ושממה אורבנית מסביבם.

אין לנו כל דרך לדעת אם הניסיון יצליח, אבל אנו, הדור הצעיר, לא נשתוק כאשר ממשיכים לתכנן טעויות מודרניסטיות ברוח לה קורבוזיה בשנות האלפיים.

ביום חמישי הקרוב, ב-15 בדצמבר, בשעה 18:30 ניפגש במשרדי מרחב (שדרות יהודית 33, תל-אביב) להתנעת התהליך. הכניסה חופשית (ומומלצת) וכאן יש לינק לאירוע בפייסבוק.

מורין בירן היא אדריכלית ומעצבת פנים, שבין השאר השתתפה בפרויקט המעבדה להעצמה עירונית.

פורום מרחב לתכנון חוזר ובגדול (כך אנו מקווים לפחות). ביום חמישי הקרוב, ב-8 בדצמבר, בשעה 18:30, ניפגש במשרדי העמותה בשדרות יהודית 33 (תל-אביב). נארח את "תחבורה בדרך שלנו", ארגון משתמשי התחבורה הציבורית, לדיון על פעילותם בנושא ובכלל ל תחבורה ציבורית בישראל. הכניסה חופשית ומומלצת.

לינק לארוע בפייסבוק

ביום שלישי ורביעי השבוע ניפגש באשקלון לכנס על העיר כמנוע לצמיחה כלכלית. התוכנייה המלאה והמעודכנת של הכנס ניתנת לצפייה כאן.

אם אתם שוקלים למה כדאי לבוא, אפשר להמליץ לכם על הסדנה של יודן רופא ודני גת על תכנון פיתוח מסביב לתחנות רכבת וגם על הפאנל ביום השני של הכנס בשעה 10:30 שיעסוק בחלקם של המתכננים במשבר הדיור וישתתף בו גם שר השיכון והבינוי, אריאל אטיאס. וכפי שכותב הלל שוקן:

"זרעי מחאת הדיור הנוכחיים נזרעו לפני זמן רב מאוד, הרבה לפני מדיניות ההפרטה של שני העשורים האחרונים. את הזרעים הללו זרעו ממשלות "חברתיות" בהרבה. משרד הבינוי והשיכון לא רק נקרא כך אלא ובעיקר עסק בכך. ישראל בנתה בשנות החמישים והשישים "דיור בר השגה" בכמויות שלא היו מביישות שום מדינה בסקנדינביה. מה הן ערים כקריית גת, ערד, דימונה, נצרת עילית, עפולה עילית, קריית שמונה, מצפה רמון וכרמיאל אם לא פרוייקטי בנייה מסיביים של דיור בר השגה? מהם שכונות ירושלים שנבנו אחרי מלחמת ששת הימים אם לא דיור בר השגה? מהי מעלה אדומים ומהי מודיעין עם לא דיור בר השגה?

אז בנינו דיור בר השגה ומה השגנו? זרענו את זרעי הפורענות הנוכחיים בדמותה של נטישת ערים אלו על ידי אוכלוסייתן הצעירה הנמשכת למקור ההזדמנויות האנושיות היחידי בארץ – תל אביב. מי נשאר מאחור? האוכלוסייה החלשה. כך, במשך שנים, למרות מדיניות שיכון חברתית יצרנו בעיה חברתית הולכת ומתעצמת שהגיעה לרתיחה עכשיו, במחאה הנוכחית."

זה מה שיש בכתבה ארוכה ומקיפה של נתי יפת בכלכליסט. ציטוט קצר של נחמן שלף מתוך הכתבה:

"בעולם הבינו באמצע ובסוף שנות התשעים שפיתוח כלכלי חייב להיעשות ברמה המקומית, ברמת העיר, אבל בכנסים על פיתוח כלכלי בישראל מדברים על כלכלה כאילו אין לה קשר למיקום."

על זה בדיוק נדוש בכנס באשקלון ב-29 וב-30 בחודש. אחרי הכנס, אולי נדבר על כלכלה בישראל בצורה אחרת – עירונית (ומטרופולינית) בבסיסה.

לינק לכתבה בכלכליסט.