‫בישולוג - בישול עם הגיון‬

‫יש לי במיה על האש‬

‫יערה‬ — Fri, 30 Jul 2010 09:02:02 +0000

בכל שבוע מגיעים אליי ירקות טריים. אין לי שליטה על סוג הירקות שיגיעו- הדבר תלוי בעונה, בבשלותם ובסוג שאותו בחרו המגדלים לגדל. ירק חדש ה’נוחת’ על מפתן דלתי מחייב אותי להתעמת עם אחד מפחדיי הכמוסים ביותר: שמשהו שבישלתי לא יצליח. וכך, גם אם מעולם לא הכנתי כרוב ניצנים, שעועית תאילאנדית, או דלעת ערמונים, אין לי ברירה- זה בסל, זה טרי, ולכן אני אכין את זה- ויהי מה.

מניסיון עבר אני יודעת שבמקרים האלה אסור לבזבז זמן. כל השהיה תגרום ליותר חרדה והימנעות והעניין יתנפח למימדים של משהו אימתני, בלתי אפשרי ובלתי מושג כשבסך הכל מדובר בבישול ירק (!) , והפיתרון הוא פשוט לקפוץ למים ולהזכיר לעצמי שכשמנסים לבשל משהו לראשונה והוא מצליח- אין הרגשה טובה מזו..

לא האמנתי שאכין במיה, שבכל פעם שנתקלתי בשמה שקשקתי ועשיתי פרצוף (על לא עוול בכפה), במיה ששמה הרע (כל כך לא הוגן!) הלך לפניה- מבלי שאי פעם נתקלתי בה פנים מול פנים- ומבלי שאנסה לבשל אותה אפילו לא פעם אחת.

החלטתי לנסות את המתכון הראשון שבו נתקלתי, מה גם שכל הרכיבים היו בהישג ידי. התכנון היה לחלוק את התבשיל עם בעלי היקר- אבל אני חייבת לציין שלא הייתה לו הזדמנות.

במיה, אהובתי, איפה היית כל השנים?

קרא את המשך המאמר : יש לי במיה על האש

‫5 דברים להתגעגע אליהם באלונדה‬

‫יערה‬ — Sun, 18 Jul 2010 11:25:22 +0000

אלונדה (Elounda) זוהי עיירת דייגים בצפון כרתים. הגענו אליה במקרה לפני 7 שנים ואנחנו מאוהבים בה מעל הראש.

לכל אחד ואחת מאיתנו יש את יעד החופשה המועדף, מקום שמרגיע את הנפש ועליו חולמים בהקיץ בשאר ימות השנה. אצלינו זו תמיד הייתה ותהיה אלונדה. יצאנו לחופשות רבות אך אפשר לומר שאף אחת לא נחרטה לנו בזיכרון ובלב כמו החופשה ההיא. לא יודעת אם זה היה האקלים, הנוף המדהים או הפעם הראשונה שלנו בחו”ל יחד – אבל נשבענו לשוב אליה בהזדמנות הראשונה והנה, הבשילו התנאים וזה סוף סוף קרה.

לא אלאה אתכם בנסיבות לכך, אך המושג ‘לחזור לאלונדה’ היה מבחינתנו כמעט מיתולוגי. אבל אלונדה שלנו, חזרנו אלייך- והנה חמישה דברים אליהם אתגעגע, עד הפעם הבאה:

קרא את המשך המאמר : 5 דברים להתגעגע אליהם באלונדה

‫לחם טרי‬

‫יערה‬ — Mon, 07 Jun 2010 19:25:00 +0000

למשך שבוע אחד בשנה, רשתות הספרים הגדולות מוציאות למדרכות שולחן מתקפל וכמה שמשיות ומשזפות את הספרים בשמש. כולנו משוטטים, מצטופפים ונדחקים זה לזה, ולפעמים רוכשים ספר אחד או שניים. זה המוני, זה דביק, וזה בא רק פעם בשנה. השם הרשמי הוא 'שבוע הספר'.

קיבלתי השנה שלושה ספרי בישול חדשים במתנה, כולם נראים מבטיחים. לכבוד שבוע הספר (שמעתה ייקרא 'שבוע הספר ושיא אחוזי הלחות'), חשבתי לחוות דעתי על שלושתם, אך מאחר ולא ניסיתי מהם אף לא מתכון אחד, חזרתי בי והחלטתי לעשות את המעשה ההוגן ביותר: לספר לכם על ספר הבישול הכי משומש במטבח שלי.

קרא את המשך המאמר : לחם טרי

‫לחם בצל שטוח עם רכיב סודי‬

‫יערה‬ — Sun, 16 May 2010 09:28:30 +0000

היום הוא יום חג. לא רק בגלל שבועות המתקרב- אלא כיוון שסוף סוף סיימתי לערוך את הרשומה על הלחם הכי טעים שאכלתי עד כה – והמתכון כולו שלכם.

את המתכון הזה רציתי לחלוק איתכם לפני יובלות – עוד כשהתקיים מפגש החברים שהחמצתי, וכל יום שעבר בו לא עשיתי זאת חשתי החמצה שהמתכון יושב לו לבד בחושך- ואף אחד לא מכין אותו חוץ ממני.

אומר לפני כן בגילוי לב שאם מישהו היה מספר על על מתכון הלחם ‘הכי טעים’ שלו ומגלה שהרכיב הסודי בו הוא סובין שיבולת שועל, אותה נסורת שאמורה להיות בריאה בשבילנו- הייתי בוודאי אומרת: “כן.. זה נשמע נחמד.. יש לך אולי מתכונים אחרים, פחות מוזרים?”

יחד אם זאת, אני מפצירה בכם להניח את המוזרות בצד ולא להירתע כי בסך הכל מדובר במתכון לחם פשוט, אפילו ללא לישה (!) שבסך הכל משתמש ברכיב שאפשר לקנות היום בכל סופר.

אז למה להכין דווקא את הלחם הזה כשיש מאות מתכוני לחם אחרים פחות משונים?

יופי ששאלתם, שתי סיבות עיקריות- הטעם והמרקם. הטעם עשיר עם רמז לתיבול בצלי ומליחות מדוייקת, והמרקם שמתקבל הוא הכלאה בין לחוח לפוקאצ’ה- מעולה להטבעה ברטבים עשירים, צזיקי ושאר גבינות- וכלל לא רע בפני עצמו.

צילמתי (כמעט) את כל שלבי הכנה כדי להמחיש, לשכנע ולהדגים ובעיקר להראות לכם שאפשרי להגיע מזה:

לזה:

קרא את המשך המאמר : לחם בצל שטוח עם רכיב סודי