יש מה לעשות !
סיכום הרצאה לאמנים שהתקיימה ב- 1/7/2010 בגלריה הוראס ריכטר

שלום לכולכם, אמנים ויוצרים ,
אלה שהשתתפו במפגש במסגרת הלילה הלבן, וגם אלה שלא הצליחו להגיע וביקשו להתעדכן. הבטחתי סיכום ההרצאה והנה הוא סוף סוף לפניכם גם בבלוג.

במפגש עסקנו בשני נושאים עיקריים:
א- מיתוסים לגבי אמנים ועולם האמנות ושבירתם
ב- יש מה לעשות! מודל 4 רגלי השולחן לבניית קריירה אמנותית מאוזנת

א'- שבירת מיתוסים לגבי אמנים והצלחה בעולם האמנות

תחום האמנות רווי במיתוסים ואמונות: האמן הסובל, האמן הרעב, האמן הבודד וכו'.
אך האם המיתוסים האלה אכן משקפים את העידן בו אנו חיים: המודרני, הגלובלי, הפתוח לכל אדם ומקשר בקלות בין אנשים בכל מקום? לא בטוח.

הבעיה העיקרית עם מיתוסים ואמונות היא שהן מקבעות ומשתקות מחשבה חופשית ועצמאית ומעודדות פסיביות. אם אנו נאחזים במיתוס או באמונה, אנו גורעים מתחושת ההשפעה שלנו ומרגישים חסרי אונים, תחושת "מה הטעם?"
אדם מוכשר המאמין במיתוסים כמו "אי אפשר להתפרנס מאמנות", עלול לוותר על מימוש כישרונו. כן, אולי הוא ימשיך ליצור לעצמו, אך לא ייקח על עצמו את המחויבות הנדרשת לשכלול כלי ההבעה שלו, להבאת עבודתו לידיעת אוהבי אמנות וכו'.
מעניין לשים לב שתכונה אנושית נפוצה , היא ההתמדה שלנו באיסוף הוכחות לכך שהמיתוס אכן נכון, תוך התעלמות ממידע הסותר את המיתוס, כאשר ההיגיון אומר שאם יש מקרה אחד לפחות שסותר את המיתוס או את האמונה - ייתכן שיש עוד מקרים - ואין סיבה שלא נוותר על האמונה הישנה.
כאשר אנו מוותרים על המיתוס השלילי ומסתכלים על המציאות, אנו יכולים למצוא סיפורי הצלחה שיכולים לעורר בנו השראה, לתת לנו כוח וכלים לפעולה.
לדוגמא: במקום לאסוף מידע על אמנים שאינם יכולים להתפרנס, נוכל לאסוף מידע על כל אותם אמנים (ואפילו נרחיק לכת לאמנים ישראליים) שכן מתפרנסים מכישרונם ואף מתעשרים (דוגמא מהכתבה ב הארץ - http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1022069.html ).
בתחום המוסיקה לדוגמא נכתבו כתבות רבות על אמנים ישראליים שמתפרנסים יפה ממוסיקה: פיטר רוט ועידן רייכל שמצליח ברמה בינלאומית, עושה כסף ממוסיקה, מפרנס להקה של 9 אמנים וצוות טכני. (רוב הכתבות יצאו בדפוס - הנה דוגמא מהירה אונליין http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=611865 )

במפגש ניסינו לבחון את אמיתות המיתוס "אמן חייב לגור בתל אביב כדי להצליח" , מתוכו נגזר המיתוס "בעלי גלריות לא מגיעים לפריפריה".
מצאנו לפחות 2 דוגמאות של אמנים מתוך קהל המשתתפים בהרצאה והמעגל הקרוב שלהם לגבי אמנים החיים בפריפריה ומצליחים (מציגים בתערוכות ומוכרים ובעלי גלריות אף מגיעים אליהם), גם כנרת אביבי, מנהלת הגלריה המארחת, העידה שהיא נוסעת בכל הארץ ומבקרת בסטודיו של אמנים בפריפריות. מצאנו גם דוגמאות של אמנים בתחום המוסיקה שיוצרים, מופיעים ואף מתפרנסים בדרך המתאימה להם , בביתם שבצפון (מיקה קרני ומיקי שביב).

ולסיום פרק זה שמענו את סיפורה של ורדה כרמלי, אמנית , צלמת ובעלת גלריה סטודיו 20 ,
אשר גילתה את החיבור שלה לאמנות בגיל מאוחר, מחזיקה סטודיו ביפו, מציגה בכל העולם ומכניסה כסף ממכירת אמנות.

ברגע שאנו מוותרים על מיתוס - אנו מתחילים לשאול את השאלות הנכונות, שאלות מקדמות: "מה הם עשו כדי להצליח?" "כיצד אני יכול/ה להגיע לשם?" כאן מתאפשר מרחב למידה ועשייה אינסופי ויצירת מציאות שאנו רוצים עבורנו.
נכון, ייתכן שהדרך לא תהיה קלה, יהיו אתגרים, אבל בטוח נתקדם יותר כך, מאשר אם נשב בחיבוק ידיים ונאנח בצוותא (או לבד) על "המצב הקשה".

* * *

חלק ב' יש מה לעשות!

ומה קורה לאחר ששוברים את המיתוסים?
מתאפשר מרחב של השפעת האמן על חייו, יצירתו, והצלחתו.
קריירה באמנות דורשת מחויבות והשקעה, לעתים של שנים רבות יותר מאשר נדרש בתחומים אחרים וזה יכול להיות קצת מפחיד - מה יקרה אם אשקיע הרבה זמן וכסף - ואכשל?

אך אולי שאלה טובה יותר היא: מה יקרה אם אתן לפחד להתגבר עלי ולא אנסה לעולם? מה יותר מפחיד?

באתר שלי מצוטט משפט אהוב עלי מאד: "המקומות העצובים ביותר בעולם הם בתי הקברות. לא בגלל שאנשים קבורים שם, אלא בגלל שחלומות, כשרונות וייעודים שמעולם לא הוגשמו קבורים שם. בתי הקברות מלאים בספרים שמעולם לא נכתבו, שירים שמעולם לא הושרו, מילים שמעולם לא נאמרו, דברים שמעולם לא נעשו" (מארק ויקטור הנסן, מחבר הספר מרק עוף לנפש)
אם יש לכם מחויבות לממש את עצמכם, צעד חשוב ראשון יכול להיות להסכים לשחרר את המיתוסים והאמונות שמונעים מכם זאת - וקדימה לעבודה.

העולם שלנו משתנה בקצב מהיר, מהפכת שיתוף המידע והשקיפות שעורר האינטרנט מחזיר את כוח ההשפעה לפרט וכך גם בעולם האמנות. הכלים החדשים מאפשרים לאמנים להגיע בקלות רבה יותר, במהירות רבה יותר ובזול לקהל היעד המדויק שלהם בכל מקום בעולם.

מה עושים?

קודם כל לומדים את המציאות של התחום בו אתם פועלים, לקרוא באינטרנט בספרים (באנגלית יש הרבה ספרי מידע ועזרה עצמית לאמנים), אפשר לשאול אנשים שמצליחים בתחום - איך הם עשו את זה. תתפלאו לגלות שכמה מהם ישמחו לעזור.
אתם יכולים למצוא את הדרך שלכם ע"י למידה ומחקר עצמאי.

אני מציעה כאן נקודות מבט חדשות וכלים מעשיים לבניית קריירה אמנותית מאוזנת, בה היצירה, השיווק, המכירות ובניית היחסים הבינאישיים תומכים אחד בשני ומאפשרים מימוש מלא יותר של כישרונו ואמירתו הייחודית של האמן.

מודל 4 רגלי השולחן לבניית קריירה אמנותית מאוזנת

קריירה אמנותית מאוזנת הינה מציאות בה היצירה האמנותית, שיווקה, המכירה שלה ובניית היחסים הבינאישיים, תומכים אחד בשני ומאפשרים מימוש מלא יותר של כישרונו ואמירתו הייחודית של האמן.

משטח השולחן מסמל את האמן ומהות האמירה האמנותית האישית והייחודית שלו.
בכדי שיצירה תהיה בעלת ערך רחב מעבר לתרפיה האישית של היוצר, צריכה לאמן להיות איזו אמירה אישית, מהות שהוא רוצה לבטא.
ללא בהירות לגבי המהות והחיבור של האמן למהות העמוקה, קשה ליצור משהו משמעותי שניתן יהיה לשווק, למכור, או לתקשר לגביו או באמצעותו.

ארבעת רגלי השולחן המאפשרות למשטח השולחן
לעמוד בצורה יציבה הן:

• מקצועיות
• שיווק ופרסום
• עסקי / כלכלי
• יחסים בינאישיים

חוסר איזון בין רגלי השולחן עלול לגרום לקריירה מתנדנדת, חוסר מימוש או מימוש חלקי בלבד של הכישרון האמנותי.
כך נוכל לראות לדוגמא, אמן או יוצר בעל עבודות נפלאות (רגל מקצועית חזקה), שאינן מוצגות ואינן ידועות לאיש, או אמן מפורסם שאינו מתפרנס מאמנותו. או אמן עם קשרים מצוינים, אך עבודות שאינן מספיק טובות.

לעומת זאת איזון בין רגלי השולחן יוצר מערכת המזינה את עצמה:
המקצועיות מאפשרת שיווק ומכירה (כלכלי)
השיווק מאפשר מכירה (עסקי-כלכלי) וכן יצירת קשרים והזדמנויות המחזקות את המקצועיות (נסיון, שיתופי פעולה, חניכה)
העסקי-כלכלי - מחזק את השיווק ואת היכולת להתפתח מקצועית (דוגמא - אורי גרשט יכול היה, לאחר מכירת העבודות הראשונות לממן פרויקטים גדולים יותר, מושקעים יותר, הדורשים משאבים)
היחסים הבינאשיים - משפיעים על השיווק, העסקי כלכלי (מכירות) והמקצועיות.

ניתן לאתר חוזקות וחולשות בכל אחת מרגלי השולחן ולחזק את החולשות לפי הצורך. (במייל הבא אשלח לכם רשימת מטרות ופעולות אפשריות לחיזוק כל אחת מהרגליים)

בתחתית השולחן תומכת ה"רצפה" או ה"שטיח" הנדרשים לפיתוח וחיזוק כל הרגליים, והם כוללים בין השאר: ניהול זמן, ניהול עצמי, סדר עדיפויות, קבלת החלטות, פניות רגשית ועוד.

הרגל המקצועית
חיזוק רגל זו מתבטאת בהרחבת הידע, המיומנויות והיכולות, המאפשרים לאמן לבטא את המהות הייחודית שלו בצורה מדויקת. חיזוק הרגל מאפשר יצירת אמנות איכותית, בניית סגנון ייחודי הניתן לזיהוי, יצירת כמות (אם יש צורך בכך לצורך ביטוי שלם ומלא), גיוון ועומק ביצירה, ואם יש צורך בכך - יצירה תוך עמידה בזמנים (לדוגמא, כאשר יש מחויבות לתערוכה, תחרות וכו').
בד"כ רגל זו מחוזקת ביותר במסגרות ללימוד אמנות, והאמן (בין אם למד אמנות ובין אם לאו) צריך למצוא דרכים להמשיך ולחזק את הרגל הזו עצמאית, לאפשר לעצמו מסגרת להתפתחות מקצועית: מרחב עבודה (מקום פיזי), זמן לעבודה, ציוד וחומרים, לימוד טכניקות וכלים, העשרת הידע, איסוף מקורות השראה, התנסות, אימון ועוד.

הרגל השיווקית / פרסומית
חיזוק רגל זו מתבטא בהבנה ומודעות למנגנוני וערוצי שיווק, ניצול נכון שלהם ומניעת טעויות העלולות לגרום נזק לתדמית האמן. אמן בתחילת דרכו נדרש פעמים רבות לבצע את פעולות השיווק בעצמו, גם אם מהר מאד הוא מצליח ובונה סביבו מנגנונים לשיווק ופרסום, הבנה שלו בתחומים אלה מאפשרת לו מימוש מלא יותר והוא ידע מה לבקש, כיצד לסייע ולתמוך בפעולות השיווק ולא פחות חשוב- כיצד לא להרוס.
זוהי רגל שאמנים רבים מרגישים בה חולשה ("אני לא יודע לשווק את עצמי") פתיחות ומודעות לתחום זה יכולה לעשות פלאים בקריירה של אמן. ולמעשה, אף אדם אינו יכול לשווק את עצמו טוב יותר ומדויק יותר מאשר האמן עצמו. בסופו של דבר , משרד יחסי ציבור יכול לארגן ראיון לעיתון, אך אינו יכול להתראיין עבור האמן. אמן יכול וצריך לקחת אחריות ולחפש את הדרך הנכונה לו לשווק את עצמו, וככל שיבין יותר בתחום, יוכל לבחור את האנשים הנכונים שיסייעו לו בכך, לחסוך כסף רב ולקבל את האפקט המשרת אותו ואת אמנותו בצורה הטובה ביותר.
תחום השיווק והפרסום הינו דינמי , מתפתח ומשתנה כל הזמן וגם הופך לזול וזמין יותר עם האינטרנט, המיילים, הרשתות החברתיות, אתרים ייעודיים רבים לאמנים (חלק גדול מהם בחינם) ועוד.

חשוב שאמן יתעניין ויתפתח בתחום השיווק וגם אם לא ידע או לא ירצה לבצע את הכל בעצמו, ידע מה הסטנדרט שעליו לעמוד בו , וישכור אנשים שיסייעו לו בתחומים בהם הוא חלש: החל מיכולת התבטאות בהירה בכתב (הצהרת אמן, קורות חיים, אתר אינטרנט) ובעל פה (ראיונות, שיח גלריה, פתיחות של תערוכות), מודעות לאזכור נכון ואפקטיבי בכל אירוע בו הוא משתתף, ייזום והענות לפרויקטים המאפשרים חשיפה לקהל רחב , נוכחות ושימוש נכון באינטרנט (רשתות חברתיות, רשימות תפוצה ועוד).

הרגל העסקית-כלכלית
חיזוק רגל זו מתבטאת בנכונות וביכולת של האמן לבחון את ההתנהלות שלו כעסק - הוצאות מול הכנסות, שאיפה להרוויח יותר כסף מאשר הוא מוציא ומודעות לגורמים המשפיעים על מכירות ורווחים.
פסיביות בתחום זה יכולה למשוך ניצול לרעה של האמן ע"י גורמים שונים: חוזים עם תנאים גרועים, אי עמידה בחוזים, ואפילו מעילה. כל אלה תורמים לתחושת תסכול, חוסר אמון ומרמור מצד האמן.
גם אמן העוסק באמנות שקשה למוכרה (לדוגמא: מיצבים, וידאו -ארט) , יכול להיתרם רבות מנקדות מבט עסקית - כלכלית, הוא יכול למצוא תמיכה מגופים התומכים באמנות, למצוא ספונסרים, או לאזן בין יצירת אמנות "מכירה" ו"לא מכירה".
לעתים הדגש יהיה על הכנסת כסף (תמחור נכון, גבייה, השגת מלגות ופרסים) ולעתים על חסכון בהוצאות: קניית חומרים , ציוד ושירותים זולים יותר או בתנאים טובים יותר, או פיזור נכון של ההוצאות לאורך השנה / שנים (תזרים מזומנים בשפה העסקית).

דוגמא לאמן יצירתי בתחום הכלכלי עסקי הוא דוד גרשטיין www.davidgerstein.com , המגייס מתורמים תקציב להצבת פסליו במוסדות להשכלה גבוהה (תוך ציון שם התורם למרגלות הפסל).

רגל היחסים הבינאישיים והקשרים
חיזוק רגל זו מתבטא בהבנת החשיבות של תקשורת ברורה, נכונה, אסרטיבית ועם זאת אדיבה ונדיבה, ובחשיבות של בנייה ושמירה על קשרים טובים לטווח ארוך עם עמיתים, בעלי סמכות וקהל, ככלי תומך לכל אחת מהרגליים והשולחן כולו.
זוהי רגל חשובה מאד, לאחרונה קראתי תשובתה של בעלת גלריה על השאלה מה הם השיקולים שלה בבחירת אמנים לייצוג, והיא הסבירה שמעבר לשיקולים המקצועיים, במקום חשוב נמצא הקשר האנושי : "אני עובדת רק עם אמנים שנעים לי לעבוד איתם". כיום יש פחות ופחות סבלנות לקפריזות של אמן.
בעולם המהיר וה"תכלסי" בו אנו חיים, ישנה חשיבות גדלה והולכת לתקשורת טובה וחיובית, זה פשוט חוסך זמן ואנרגיה.
השקעה במודעות ואימון בתחום היחסים הבינאישיים יכולה להקל על אמן ולתמוך בכל מטרה מקצועית, שיווקית או עסקית שהוא מעמיד לעצמו.
וכאן, בניגוד לתחומי השיווק והמכירות , אף אחד לא יכול לעשות את העבודה עבור האמן, וכל נזק שיעשה - יגבה מחיר. היכולת לבקש ולקבל ביקורת בנינוחות ללא שמירת טינה, היכולת להודות בטעות, לבקש סליחה, לעמוד בהבטחות, התייחסות מכבדת לכל אדם, אם הוא עמית, בעל סמכות או קהל, פרגון לעמיתים ובעלי סמכות והתעניינות כנה (לא - זו לא חנופה, ואין בכך משום הפחתת כבוד…), היכולת לקבל "לא" ולומר "לא" בנינוחות, היכולת להבהיר ציפיות מראש ולתאם ציפיות, תוך שאיפה למצב של WIN-WIN, נכונות לעזור, נדיבות, ויתור על "דעות קדומות" וטינות כלפי עמיתים, בעלי סמכות וקהל - כל אלה ועוד, הינם בעלי ערך רב ותרומה משמעותית לצמיחת הקריירה של האמן.

לסיכום:
כאשר אנו מוותרים על אמונות ומיתוסים מגבילים, אנו נפתחים לעולם חדש של אפשרויות ויכולים לצאת מקיפאון ופסיביות ולתקווה ואקטיביות.
ובעצם, כאנשים יצירתיים, תוכלו להביא את החשיבה האחרת, היצירתית, גם לתחומים שנראים לכם כיום מאיימים או משעממים ואז השמיים הם הגבול.

במייל הבא אשלח לכם רשימת מדדים ופעולות לביצוע לחיזוק כל אחת מהרגליים. בינתיים תוכלו לבחון את עצמכם ב- 3 מהרגליים באמצעות שאלונים המצויים באתר שלי: כאן >>

אני מאחלת לכם הצלחה במימוש כישרונכם המיוחד.
אתם מוזמנים לשתף אותי במייל taly@coach-art.com  אם וכיצד ההרצאה עזרה לכם בכך ואלו שאלות עלו אצלכם בעקבות המפגש .

שלכם,

טלי נוי-מאיר
מאמנת קריירה ועסקים לאמנים, יוצרים ומעצבים.

אתם מוזמנים לעקוב אחר מאמרים ומידע באתר שלי www.coach-art.com
ובפייסבוק: http://www.facebook.com/taly.coachart

תודות:

לכנרת אביבי - מנהלת ואוצרת גלריה הוראס ריכטר ולצוות על האירוח הנפלא
לאמני התערוכה "טבע הדבר" אמציה ויזל ויפה וינר
לורדה כרמלי מסטודיו 20 - על השיתוף בסיפור האישי שלה
ליעל לוטן ולצוות לוטן תדמיות (קרן, וגיא) על ייזום האירוע
תודה לכל האמנים שהגיעו ולכל האמנים ששיתפו בידע, בדעות, בניסיון ובדילמות.

בקרוב תוכלו ליהנות גם מקטעים נבחרים מתוך ההרצאה בוידאו.תודה לאיתן ריקליס על צילום הסטילס והוידאו, שמוליק כהן-לוז על עריכת הוידאו.

© טלי נוי-מאיר - אימון קריירה ועסקים לאמנים ויוצרים

www.coach-art.com | www.coach-art.co.il

אני שמחה תמיד לראות מיזמים פשוטים וחכמים, הנותנים מקום וביטוי לאמנות, בעיקר אמנות ישראלית, ואין כלי פשוט, חכם ונגיש יותר מהאינטרנט.

הנה מיזם אינטרנטי ישראלי חדש בתחום הצילום:
View finder, הינו מיזם חדש המהווה מרחב וירטואלי לדיון בצילום בכלל ובצילום ישראלי בפרט, אותו יסדו הצלמת אליסיה שחף וד"ר יוחאי רוזן מהחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת חיפה.
האתר כולל גלריה וירטואלית ובה תערוכות מתחלפות, ומדור קבוע המתמקד כל פעם בצלם, צלמת או קבוצת צלמים מקומיים. מרכיב מרכזי באתר מהווה בלוג ובו התרשמויות מתערוכות ואירועי צילום אחרים. האתר כולל גם מדור העוסק בספרות על צילום מקומי ומדור ובו מאמרים על צילום ישראלי.

ארוע ההשקה של האתר יתקיים ב- 29 לאפריל 2010
בתכנית:
הרצאה: "סוף הקונצנזוס: האמנות, התקשורת וקו-פרשת המים של הצילום הישראלי
בשנות ה-80″, ד"ר יוחאי רוזן
הצגת האתר, אליסיה שחף
לפרטים על ארוע ההשקה

אודות מקימי האתר:
אליסיה שחף: ילידת בואנוס איירס, ארגנטינה, מתגוררת ועובדת בישראל משנת 1980, בוגרת ביה"ס לאמנות קמרה אובסקורה, מגמת צילום (1995) והסמינר החדש לאוצרות, ביקורת ותרבות, ביה"ס לאמנות קמרה אובסקורה (2003)
ד"ר יוחאי רוזן : מרצה וחוקר בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת חיפה. הוא מתמחה באמנות הולנדית ופלמית בראשית העת החדשה ובצילום ישראלי. סיים דוקטורט בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים. מזה תשע שנים הוא מלמד תולדות הצילום במסגרת לימודי תולדות האמנות, ומזה כשלוש שנים מלמד באותה מסגרת גם את תולדות הצילום הישראלי.
אליסיה ויוחאי נפגשו בשנה הראשונה ללימודי צילום בקמרה אובסקורה. לאחר שנה וכמה חודשים, יוחאי החליט להמשיך ללימודי תולדות האמנות, ופנה לאקדמיה. אליסיה סיימה חמש שנות לימוד בקמרה, והיא עוסקת בצילום כדרך ביטוי אמנותי וכדרך חיים.
תקוותם היא, שיחד עם הקוראים יצליחו להפוך את המרחב הזה למקום משמעותי לדיון בצילום.

אני מאחלת להם בהצלחה, ומקווה שיתנו במה רחבה ומאפשרת לצלמים ישראליים.

תעשיית המוסיקה בעולם וכמובן גם בארץ, עוברת שינוי גדול בשנים האחרונות.
חברות התקליטים הגדולות מתמוטטות, מאבדות את עוצמתן הכלכלית ואת יכולתן להשקיע בזמרים , להקות ומוסיקאים. אין ספק שאחת הסיבות לכך היא התפתחות הטכנולוגיה, הורדת השירים באינטרנט והירידה באחוזי מכירות דיסקים (המתבטאת גם בסגירה של עשרות רשתות וחנויות למכירת דיסקים בעולם כולו).
כמו חברות התקליטים, גם חברות הפקה, מנהלים אישיים ואמרגנים, אינם מסתפקים יותר בנתח רווחים ממכירת דיסקים והופעות, אלא דורשים מהאמן אחוזים גבוהים יותר ויותר מהתמלוגים על השמעות ושימוש במוסיקה.
יותר ויותר אמנים מבינים, שחברת התקליטים אינה אטרקטיבית עבורם, כיוון שבמקרים רבים החוזים מולה גרועים יותר מאשר לקיחת הלוואה בבנק, ומחליטים להפיק את עצמם, לשכור מעבדים מוסיקליים, נגנים, אנשי יחסי ציבור או לשווק את עצמם באמצעות הפלטפורמות האינטרנטיות הרבות, למכור את המוזיקה שלהם ישירות לקהל היעד, בהופעות ובאינטרנט וכך להרוויח פי 10 מאשר אם היו עושים זאת באמצעות חברת תקליטים.
תהליך שינוי זה אולי אינו נוח לאמנים, שכן הם נדרשים להבין בתחומים רבים שאינם קשורים ליצירת המוסיקה עצמה: שיווק, הפצה, מכירות, עסקים, יחסי ציבור וקשר עם מעריצים, הם צריכים לוותר על הפנטזיה של "חברת תקליטים תגלה אותי, תחתים אותי , תהפוך אותי לאמן מצליח, ואני אשב בבית ואכתוב מוזיקה, והכסף יזרום"… אך בעיני שינוי זה הוא מבורך,  שכן הוא מחזיר את ההיגיון והצדק לעסקי המוזיקה ואת הכוח, ההשפעה, החופש והעצמאות האמנותית והכלכלית לאמנים עצמם.
כך אולי נפסיק לשמוע על אמנים שתובעים את חברות התקליטים והאמרגנים שמעלו באמונם העיוור, ונתחיל לשמוע על אמנים המנהלים את בחירותיהם העסקיות והאמנותיות, ונהנים מפרי כישרונם.

לאחרונה, התוודעתי לג'ון הרטמן John Hartmann,אמרגן ומפיק ותיק בעסקי המוסיקה בארה"ב (50 שנה בתחום),  אשר היה מעורב בפיתוח קריירות של אמנים רבים וטובים כמו: סוני ושר, ניל יאנג, ג'וני מיטשל, האיגלס, קרוסבי סטילס ונאש, ג'קסון בראון, להקת אמריקה ועוד…

בשנת 2008 הקים הרטמן מיזם אינטרנטי חדשני בשם The Holodigm, www.holodigmmusic.com , המהווה את הביטוי לחזון שלו והבנתו את עסקי המוסיקה החדשים, או כפי שהוא קורא להם: הרנסנס של עסקי המוסיקה , העידן שאחרי נפילת חברות התקליטים.
הרטמן אגב, אינו מדבר על קריסת ,תעשיית המוסיקה, אלא רק על קריסת תעשיית חברות התקליטים, שכן עסקי המוסיקה כוללים ענפים שלא נפגעו, הופעות, מכירת מוצרים מסחריים (merchandise) , מכירת זכויות שימוש במוסיקה לסרטים ופרסומות ותמלוגים על השמעת מוסיקה.
מטרת ה- Holodigm , להוות מקלט אמנותי ועסקי מקוון, למוסיקאים והאמרגנים שלהם. החלק הראשון של המיזם - האקדמיה, כבר פעיל, ובו עשרות הרצאות וידאו של ג'ון הרטמן עצמו והרצאות אורח, ההרצאות מסבירות בבהירות את עולם עסקי המוזיקה בעבר והיום ונותנות ידע, הבנה וכלים לכל מוזיקאי ואמרגן. חלק מההרצאות הינן לצפייה ללא תשלום וחלקן למנויים בלבד (בעלות חד פעמית של 49.99 דולר) לדוגמא: הרצאות המסבירות את התפקידים השונים בעסקי המוסיקה: האמן, הסוכן, האמרגן, המפיק, עורך הדין, איש יחסי הציבור ועוד. אמנם חלק מהתוכן רלוונטי יותר לעסקי המוסיקה בארה"ב, אך מידע רב מתאים למוסיקאים הפועלים בכל מקום בעולם, ומלבד זאת, יותר ויותר אמנים ישראליים מבינים שבעולם החדש, אין טעם להיצמד לשוק הישראלי המצומצם והיום יותר מתמיד יש באפשרותם לפנות לקהל הרחב של העולם כולו ולכן המידע על מבנה השוק בחו"ל רלוונטי ביותר.
כל ההרצאות מרתקות ומלמדות, אישית, אני ממליצה במיוחד על 3 הרצאות חשובות בנושא השימוש ברשת האינטרנט לשיווק והפצה של מוסיקה מוקלטת והופעות.

החלק השני במיזם הינו קהילה , שכרגע כוללת פורום ובלוג, באמצעותם ניתן להתעדכן המתרחש בעולם המוסיקה החדש, לשאול את הרטמן שאלות ולהחליף מידע עם מוסיקאים ואמרגנים.
בעתיד הקהילה תכיל גם מבצעים והנחות, פלטפורמה לרישות עסקי ועוד.
החלקים הנוספים במיזם הנמצאים בתהליך של גיוס כספים ופיתוח הם:
MEDIA - ערוצי שיווק והפצה
SongWorks - שרות אונליין לייעוץ והכוונה באומנות כתיבת והפקת שירים ע"י מומחים מהשורה הראשונה.
Coaches - שירותי אימון וייעוץ אונליין למוסיקאים.
פרטים נוספים בבלוג של ג'ון הרטמן

בימים אלה, אני נמצאת במגעים עם ג'ון הרטמן להביאו להרצות בארץ, המעוניינים מוזמנים להיות איתי בקשר אישי במייל: taly@coach-art.com

ולסיום:
בספרו האוטוביוגרפי ( Clapton: The Autobiography. 2007), מסיים אריק קלפטון (מגדולי הגיטריסטים, זמר, כותב ומלחין רוק ובלוז) בפסקה הנפלאה הבאה:

"סצינת המוסיקה, כפי שאני רואה אותה היום, היא מעט שונה משהיתה בנעורי. האחוזים הם בערך אותם אחוזים - 95 אחוז זבל 5 אחוז מוסיקה טהורה. עם זאת, שיטות השיווק וההפצה הינן באמצעו של שינוי ענקי, ובתום העשור הזה, אני חושב שזה לא סביר שחברות התקליטים הקיימות כיום יהיו עדיין בעסקי המוזיקה. עם הכבוד הגדול לכל המעורבים, זו לא תהיה אבידה גדולה. מוזיקה תמיד תמצא את דרכה אלינו, עם או בלי עסקים, פוליטיקה, דת או כל בולשיט אחר המקושר אליה. מוסיקה שורדת הכל, וכמו אלוהים, היא תמיד נוכחת. היא לא זקוקה לעזרה, ואינה סובלת ממעצורים. היא תמיד מצאה אותי, ובברכת ואישור האל, היא תמיד תמשיך."

(תרגום חופשי - טלי ברדוש נוי-מאיר)

ואני מצטרפת ואומרת בשם ולמען יוצרי וצורכי המוסיקה - אמן! עכשיו זה בידינו.

נוסף באיחור:
גם בי"ס ברקלי מזהה את הפוטנציאל החדש ומציע קורסים אונליין בנושא תעשיית המוסיקה החדשה :

כאן יש ספר בחינם בנושא -

http://www.berkleemusic.com/welcome/music-business-handbook

ו כאן ראיונות וידאו בנושא

© כל הזכויות שמורות טלי ברדוש נוי מאיר

אימון קריירה לאמנים, יוצרים ומעצבים
www.coach-art.co.il

קישור לכתבה בנושא עתיד תעשיית המוזיקה במיוזיק בלוג

היום נזכרתי כמה קל להרגיש טוב מתוך מקום של נתינה.
רציתי לפנות צעצועים ישנים של בני (ולא חסר, חלקם נראים כמו חדשים)
נזכרתי בתקופת עבודתי בעמותת ילדים בסיכוי ,הפועלת למען ילדים החיים בפנימיות
(ילדים אלה הוצאו מהבית בשל אלימות או הזנחה במשפחתם)
ידעתי שיש משפחתון של ילדים צעירים בעיר מגורי.
ביררתי את הטלפון - קפצתי לשם ונתקבלתי בהתרגשות גדולה.
במשפחתון חיים ילדים מגיל 3 שלא יכולים לגור עם משפחותיהם - כמעט בלתי נתפש
הצוות הנפלא עושה עבודת קודש, אבל תקציבי הרווחה לא מספיקים כדי לתת לילדים כאלה רבע ממה שיש לילדים שלנו, חומרית ואנושית
אז אם אתם רוצים להרגיש נפלא - צרו קשר עם ילדים בסיכוי, www.yeladim.org.il

בררו אם יש פנימייה בעירכם וחשבו כיצד אפשר לתרום, ספרים, צעצועים, ריהוט, מסיבת יומולדת, הפעלה חווייתית, חונכות אישית, משפחה מארחת - יש כל כך הרבה מקום לתת וכמה שזה מרגיש טוב !

לבקשתו הדחופה של רעי דישון, אמן סודי, התגייסתי בשמחה, לארח את עבודתה של המעצבת בחומר, יונינה פדני, "סוס מוסטנג", שתוצג ותוצע למכירה (כתרומה) בתערוכת אמנות למען הוועד למלחמה באיידס - imagination 2010

שימו לב - התערוכה תפתח לקהל הרחב ביום שבת ה-6.2.2010 בין השעות 19:00-23:00 בבניין ההנהלה של בנק הפועלים, רח' יהודה הלוי 63, תל-אביב (קישור למפת הגעה)
זהו הקישור לדף האירוע וההזמנה בפייסבוק

בשיחתי עם יונינה פדני, מעצבת בחומר, לקראת פרסום הפוסט הזה, גיליתי שוב, עד כמה אין מקריות בחיים, "במקרה" חיברו אותי לאמנית תושבת הרצליה, העיר בה אני מתגוררת מזה 12 שנים, "במקרה" האהבה הגדולה שלה היא ליצירת סוסים בחמר, והרי סוס הוא בעל החיים האהוב עלי ביותר. מגיל צעיר רכבתי על סוסים (באוסטרליה) , ובנעורי אף הדרכתי רכיבה , עסקתי בטיפול ואילוף סוסים (בכפר כורזים שבגליל). "במקרה" היא שואבת השראה ממשפט האהוב עלי ביותר, מפיו של מיכלאנג'לו.
לאחר השיחה עם יונינה, אין לי ספק שבשבועות הקרובים אני קופצת לסטודיו שלה לביקור, כדי לראות את "חוות הסוסים" שיצרה בחומר.

מכיוון שאינני עוסקת בביקורת אמנות, אני מבקשת מהאמנים המתארחים בבלוג שלי לספר על הדבר המעניין אותי ביותר: תהליך היצירה, בחירת הנושא, חוויית היצירה האישית שלהם.
ביקשתי מיונינה לספר במילותיה על היצירה שלה ועל ההשתתפות בתערוכה. והנה הן:

יונינה פדני -מעצבת בחומר

מזה עשרים שנים אני עוסקת בעיצוב בחומר. תוך כדי לימודי צילום בקמרה אובסקורה, לימודי תואר ראשון (במרכז הבינתחומי) ותואר שני (באוניברסיטת ת"א), לא הפסקתי ביצירה ובעשייה של כלים שימושיים ועבודות דקורטיביות (מסכות, פסלים, איילים, פילים, שמלות, פרצופים ובעיקר - סוסים).
מיכלאנג'לו, גדול פסלי הרנסנס, טען שבכל גוש אבן היצירה כבר נמצאת והיא רק מחכה להיחשף.
כך אני מרגישה כשמולי גוש החמר הלבן, האפור, השחור, החום, הצהוב וכו'.
תהליך היצירה מרגש, חווייתי, ובצד התכנון, יש גם הרבה הפתעות. העבודה בחומר מאפשרת שילוב סוגי חימר שונים, שימוש בטכניקות שונות, כמו רידוד ב- slab roller (כשתחרות מתקופת הסבתא, חותמות ומכשירים שונים , יוצרים דברים מיוחדים).
העבודה בחימר היא חווייתית ומהווה תהליך מרתק הן בשלב היצירה והעיצוב בחומר והן בשלב הצביעה, הציור והמשחק בגלזורות, שמביאים לאפקטים מדהימים.
היצירה הראשונה שלי, כשהתחלתי לעבוד בחימר (במתנ"ס השכונתי) , היה ראש גדול, די ראליסטי, של סוס. בהמשך, למדתי מספר שנים אצל יעל פסטרנק, מהקרמיקאיות המובילות בישראל. אצלה, על אחד המדפים, תפס את תשומת לבי סוס קטן מאד, בעיצוב מאד פרימיטיבי וראשוני. ניסיתי להעתיק אותו עם "טויסט" קטן משלי, בצביעתו.
עד היום, הסוס המוזר הזה מיוחד מאד בשבילי, שכן הוא היה הבסיס לעיסוק שלי בעיצוב סוסים, שגדלו והתפתחו מאז (לגודל של 40X45 ס"מ בערך), שינו סוגי חימר וקבלו צביעה מגוונת ומשחק בגלזורות ורעמות פשתן.
בצד בעיצוב המגוון של מסכות, בעלי חיים, פסלים, תבליטים ועוד, ההנאה הגדולה ביותר שלי היא יצירת ועיצוב הסוסים. הסוס מסמל עבורי את היופי, האצילות, המהירות, הנאמנות, הראשוניות והאנושיות שבחיה, וכן את החופש והמרחבים.

מאז החל רני רהב בארגון התערוכות, שכל העבודות בהן נתרמו למטרה כל-כך נעלה וחשובה, שמחתי לתרום מעבודותי, ובעיקר את הסוסים.

לפני שומנה חודשים פתחתי בביתי שבהרצליה, סטודיו וגלריה של כלים שימושיים ועבודות דקורטיביות. בצד מימוש חוויית היצירה שלי, משמש הסטודיו גם ללימוד נשים (ופה ושם גם גברים) לעיצוב בחומר. העבודות הנעשות בסטודיו מדהימות בדמיון, ביצירתיות ובגיוון.
אני תקווה להמשיך "לדהור קדימה" עם סוסים בפרט ויצירה בכלל, שלי ושל תלמידי.
יונינה פדני , הרצליה
054-4878585

כאמור, את הסוס המקסים שבתמונה תוכלו לראות ולרכוש בתערוכת אמנות למען הוועד למלחמה באיידס - imagination 2010
כל ההכנסות ממכירת האמנות מושקעות בקידום המאבק באיידס בישראל.
רכישת היצירות היא תרומה מוכרת לצרכי מס לפי סעיף 46 א' לפקודת מס הכנסה.
אתר האינטרנט של התערוכה יעלה לאוויר בשבוע שלאחר התערוכה ובו גם ניתן יהיה לרכוש עבודה בחודש הקרוב  

כאן יש טקסט אינפורמטיבי אודות הוועד ופה יש טקסט אודות התערוכה שהתקיימה ב- 2009

אני שמחה לציין כאן את עמיתי הבלוגרים, שמארחים חלק מהאמנים המשתתפים בתערוכה ושתרמו את יצירותיהם עבורה 
הבלוג של סמי די
המערבב 
הבלוג: זה לא אני זה המצב
נאמנות ותשוקה
אמנות וכל השאר
פרספקטיבות משונות ככל שיהיו
הבלוג של אמן סודי
ארכיבלנדר

טלי ברדוש נוי מאיר
אימון קריירה לאמנים, יוצרים ומעצבים
www.coach-art.co.il

לאחרונה, בעת ליווי אמנים ויוצרים בתהליכי מכירת יצירתם, נתקלתי במקרים שהזכירו לי מונח מתחום המכירות: "ביסוס המכירה".התוודעתי למונח זה בהרצאת מכירות בה השתתפתי והבנתי שהוא רלוונטי מאד גם לאמנים ויוצרים המוכרים את יצירתם.
הטענה של מומחים בתחום המכירות היא, שתהליך המכירה אינו מסתיים בהזמנת המוצר, או אפילו בהעברת התשלום עבור המוצר.

חשבו על כך: האם קרה לכם פעם שהתלהבתם ממשהו, קניתם אותו, אך כאשר הגעתם הביתה, תקפו אתכם ספקות: "אולי הייתי צריך לקנות את המוצר השני?", "אולי הייתי צריכה לחפש בעוד מקומות, לראות עוד דברים?" "אולי אני בכלל לא צריך את זה?", "אולי הייתי צריכה להשוות מחירים?" "אני בכלל לא יכול/ה להרשות את זה לעצמי"
זה קורה לכולנו! ולפעמים רגשי החרטה והאשמה כל-כך גדולים, עד שנתקשר לבטל את ההזמנה, או נגיע לחנות בבקשה להחזיר את המוצר.
אנשי מכירות מנוסים בעלי הכשרה, מודעים לתופעה טבעית זו , של ספקות וחרטה לאחר קנייה, ולכן משתמשים בביסוס מכירה.
לאחר העברת התשלום או חתימת הלקוח על ההזמנה המחייבת, הם אומרים משפט מעודד כגון: "בחרת את המוצר הכי טוב" "יש לי אחד כזה בבית, אני מאד מרוצה", או "יצא לך מחיר ממש משתלם". לכאורה אין טעם להגיד את הדברים הללו עכשיו, אחרי שהלקוח כבר התחייב, אך למעשה משפט מחזק קטן לאחר המכירה נשמע אמין יותר בשלב זה , מאשר בשלב השכנוע לפני הקנייה.

במכירת יצירת אמנות, פריט מעוצב, או במקרים מסוימים אפילו בעת רכישת שרותי עיצוב, הסיכון לחרטה גדול מהרגיל, משתי סיבות:
1.אמנות נחשבת "מותרות" , לא חייבים לקנות אמנות.
2.קשה לקבוע את הערך של האמנות ולקבוע את איכותה במדדים ברורים כמו במוצרים אחרים. לדוגמא: אם קונים מכשיר טלפון נייד, אפשר לבחון את הפונקציות שיש בו, את השימושיות שלו, המשקל שלו, ניצול האנרגיה שלו וכו' - ניתן להשוותו למוצרים דומים וכך לדעת אם הוא "טוב" יותר או פחות. לעומת זאת, לא ניתן לבחון ציור, פסל, קטע מוזיקלי, איור, או אפילו עיצוב גראפי במדדים ברורים וחד משמעיים וקשה עוד יותר להעריך את ערכו האמיתי בכסף.

לכן חשוב מאד שאמן או מעצב, יחזק את הקנייה במשפט מתאים כגון: "אני מאד אוהב/ת את הציור שקנית", "זה באמת אחד מהיפים, בחרת טוב", "הרבה אנשים התעניינו בפסל הזה" , "קשה לי להפרד ממנו", "עשיתי לך מחיר מיוחד, לאחרונה הפריט הוערך במחיר של….(גבוה יותר ממחיר הקנייה).

כלל חשוב - המשפט חייב להיות אמיתי, אל תשקרו ואל תגידו דברים שאינכם מאמינים בהם, הלקוח ירגיש במבוכה שלכם, והאמת תמיד מתבררת בסופו של דבר.
בעיקר, אל תישארו אדישים לאחר סגירת המכירה. ישנם אמנים החושבים שכך הם נראים "אנשי עסקים" טובים יותר, כשאינם מביעים רגש, כשהם cool לאחר המכירה, אך אם אתם רוצים שהלקוח (אספן / שוחר אמנות) יקנה אצלכם שוב, ובעיקר - לא יתחרט - תנו לו משהו להאחז בו, תנו לו או לה ביסוס לכך שעשו עסקה טובה.

בהצלחה במכירה הבאה!
טלי ברדוש נוי מאיר
אימון קריירה לאמנים, יוצרים ומעצבים
www.coach-art.co.il

אמנים רבים , ציירים, פסלים, צלמים, בכל העולם מחפשים דרכי חשיפה, להגיע לקהל היעד, להציג ולמכור את האמנות שלהם בארצם ובעולם.
כמובן שהחוכמה בשיווק ופרסום היא להוציא כמה שפחות מאמץ / זמן / כסף ולהגיע לחשיפה הגדולה ביותר.

אמני דבון שבאנגליה, מצאו דרך חכמה שכזו.
ראשית, הם התאגדו והקימו אתר אינטרנט משותף. התאגדות אמנים מאפשרת ליצור חשיפה גדולה יותר בתקציב קטן מאד לכל אמן.
אבל זה לא מספיק. היום לאמנים רבים בכל העולם יש אתרי אינטרנט והם מתחרים גם מול אתרי ענק של אמנות, גלריות, מוזיאונים, מכירות פומביות ועוד. פרסום באינטרנט (בגוגל) במילים תחרותיות הוא דבר יקר, אז איך בכל זאת מגיעים לקהל רחב? איך מגיעים אמני דבון אפילו לתודעה של הישראלים?

כנראה שמספיקות קצת מקוריות ומודעות למה אוהבים אנשים.
הם הקימו באתר גלריית תמונות ב"פלאש" - עם אפקט של תנועת מים במעבר עכבר על התמונה. (לא סיפור יקר במיוחד).
כמה מיילים לרשימות התפוצה של האמנים (יתרון נוסף להתאגדות) ושרשרת ההפצה האנושית (החינמית) החלה לפעול.
לא מזמן קיבלתי מייל (שכבר תורגם לעברית) עם לינק לגלריית התמונות http://www.artistsindevon.com/water/water_1.htm  , מתובל במילה "מדהים", לחצתי על הלינק ומצאתי את עצמי משחקת עם העכבר מעל התמונות וכמובן שולחת את המייל לכמה חברים וגם כותבת בבלוג שלי על היוזמה הנחמדה.

וכך בלי ששילמו לי שקל (או לירה שטרלינג), הפכתי להיות אשת שיווק של אמני דבון, ואיתי אלפי אנשים בכל העולם מן הסתם.
אז כשאתם מתכננים את שיווק ופרסום האמנות שלכם חישבו:
עם מי אוכל לשתף פעולה ולהתאגד ?
מה אנשים אוהבים וכיצד אוכל לגרום להם להיות השגרירים שלי, ללא השקעת מאמץ מתמשך מצדי ?
היו מקוריים (אם כולם יקימו עכשיו גלריות עם אפקט תנועת המים - לאנשים ימאס ולא השגתם כלום)
ותהנו.

בהצלחה
טלי ברדוש נוי מאיר
אימון קריירה לאמנים ויוצרים
www.coach-art.co.il

לעתים במהלך תהליך אימון אישי, משימה שנועדה לפתור נושא אישי מאד, הופכת להיות בעלת ערך רחב יותר, אפילו אוניברסלי, ממש כמו באמנות.

באישורה של לקוחה נפלאה שלי (שמה שמור אצלי) אני מציגה כאן דוגמא למקרה כזה.
המשימה היתה: לכתוב מכתב להוריו של הילד / הילדה החולמני/ת, שמשדרים לו/לה דאגה וחשש לעתידו/ה ואינם מבינים כי הייחוד שלו - הוא הוא מקור העוצמה שלו (מה שעלול לשתק אותו, גם שנים אחר-כך).
פעמים רבות אני פוגשת את אותם ילדים חולמניים, יצירתיים, אשר נושאים על גבם ובתאי גופם את הדאגה והפחד העמוקים של הוריהם. אני מוצאת את המכתב הזה עוצמתי ומאפשר שחרור מהעול הכבד הזה, חופש לכל מבוגר שהיה פעם ילד חולמני להתחבר למי שהוא באמת ולא פחות חשוב - לסלוח להורים, שבאמת עשו הכי טוב שיכלו.
מי שכתבה את המכתב מעידה כי הוא היווה פריצת דרך משמעותית בחייה.
אני מודה לה שהסכימה לשתף ולהעצים את כולנו.

שלכם טלי ברדוש נוי-מאיר, מאמנת

מכתב להורים של הילד החולמני

הורים יקרים.
נולד לכם ילד מיוחד. נולד לכם ילד שיש לו משהו אחר בעיניים.
כאשר גידלתם אותו ידעתם להעריץ את ייחודו, ולהעריך אותו בתוך תוככם, אבל יחד עם זאת, דאגתם כל כך. האם הילד הזה יסתדר בעולם? האם אנו נדע לתת לילד כל כך מיוחד את הכלים להסתדר לבד בעולם כל כך קשה ותובעני? הרגשתם חובה להשגיח ולנווט אותו ובאותה חובה, גם שכחתם להעריך ולהוקיר ולהרשות לו את אותו ייחוד כדי שיזכור תמיד שהוא חלק ממנו. שכחתם להגיד לאותו ילד, שאותו ייחוד הוא מותר ואפשרי. הייתם עסוקים כל כך בדאגה לגורלו, ששכחתם להיות איתו ברגעים שמחים , לצחוק ממה שהוא צוחק ולהתפעל ממה שמפעים אותו. הדגשתם בפניו את העובדה שעליו להתמודד עם העולם ולהשאיר את עולם החלומות במקום בטוח, לא מסוכן כדי שהחלומות לא יפגעו בו.

הורים יקרים.
ילדים הם לפעמים כמו חתול. הם תמיד נופלים על הרגליים. הישרדות היא עניין אינסטינקטיבי. ילד לומד ללכת לבד , לאכול לבד ואח"כ הוא גם לומד לפרנס את עצמו ולדאוג לעצמו בכוחות עצמו. יש ילדים שגדלו בלי הורים, או עם הורים גרועים מאוד ולמרות זאת הם הולכים, עובדים, ומאכילים את עצמם.
הילד שלכם היה צריך מכם באמת רק דבר אחד- והוא עדיין צריך אותו- לדעת שהוא מיוחד. לדעת שיש בו כוחות כדי לשמור על הייחוד הזה ושהוא לא צריך לוותר עליו לעולם. הוא צריך כוח כדי להאמין שמה שהוא זה טוב, כמו שהוא. הוא צריך מכם חיבוק גם כאשר אתם לא הבנתם, מדוע הוא מתנהג כך, באופן כ"כ לא הגיוני. אח"כ כשהוא הלך לבי"ס ראיתם, שהוא מסתדר , ילד מצטיין מהרגע הראשון. למרות החלומות ולמרות העולם הדמיוני הוא יודע ללמוד, ולרצות את המורים שלו ולהיות טוב בכל. גם אז לא הפסקתם לדאוג, להיות מוטרדים במה שאותו ילד לא יוכל לעשות בעתיד, בגלל הייחוד שלו, אולי הוא לא יידע להרוויח כסף או אולי אף אחד לא ידע לאהוב את הייחוד שלו. שכחתם שחתולים יודעים לנחות על הרגליים ודאגתם, דאגתם ודאגתם.

הורים יקרים.
כאשר הורים עסוקים כל הזמן בדאגה, הילד מתחיל לחשוב שמשהו לא בסדר. אם כל הזמן דואגים, הילד מתחיל גם כן לדאוג, ולא לסמוך על עצמו ולא לדעת שבסוף הוא ינחת על הרגליים. ברגע הזה הילד החולמני שלכם התחיל לאבד את הביטחון, שמה שהוא עושה וחושב זה נכון, ומתחיל לפקפק בכל מה שהוא עושה. כל דבר מתחיל להראות מסוכן, מפחיד ובלתי אפשרי, בגלל שאותם דברים שילדים חולמניים עושים, שאתם לא מבינים , מתחילים להיות מפחידים עבורו. הילד החולמני רוצה להיות שחקן, זמר אופרה, רקדן בלט… הוא רוצה הכל ועכשיו, ובדמיון שלו הוא כבר רוקד על הבימות הכי גדולות בעולם ובדמיון שלו הוא הכי יפה בעולם ובדמיון שלו הוא הכי מוצלח בעולם, והוא עוצם את העיניים ומגלה שהוא עכשיו בפסגת העולם, על הבמה הכי גבוהה ושזה רק שלו!!!

אבל כשהוא פותח את העיניים, אומרים לו, אל תעשה שגיאות כתיב. אל תאכל ככה ואל תאכל ככה, תסדר את החדר, תעשה שיעורים (למרות שהוא כבר עושה הכל לבד, בלי שיבקשו ממנו- כמה ילדים כאלה יש? הוא אפילו אוכל לבד בגלל שלהתלכלך זה הכי כיף ), תתמיד ותסיים מה שהתחלת גם אם זה נורא משעמם . כי מי שלא מתמיד לא מגיע. (אבל הילד, לא מבין מה זה להתמיד ומה זה להגיע, הוא רק מבין מה שמעניין אותו ומה שלא).

ואומרים לו, אם אתה רוצה לעשות דברים דמיוניים, נגיד לנגן או לשיר, אז תנגן ותשיר, אבל תזכור, שיש שק מלח שצריך לאכול ממנו כל יום קצת , ורק אחריי שתגמור את כל השק תדע לנגן.

וכשהוא אומר- "אני אשיר על הבימה הכי גבוהה בעולם" , אתם אומרים לו, ילד זה לא יפה, כולם רוצים להיות הכי גבוה בעולם, תהיה צנוע. אתם לא אומרים לו כדי לפגוע, אלא רק כדי שלא יתאכזב. וכשהוא אומר- "אני אעשה משהו, שאף אחד אחר לא עשה לפניי", אתם אומרים לו, ילד הכי חשוב זה שתדע להתפרנס, ולאכול יפה ולשבת ישר, הרבה אנשים אמרו מה שאתה אומר לפנייך, ואיפה הם עכשיו.
וכשהוא רוצה לשחק, אז אומרים לו שהמשחק הזה לא יפה והמשחק הזה כן יפה, וכשהוא מסתובב בבית ומדבר עם היצורים הדמיוניים שלו, שהם הכי אמיתיים בעולם (אתם פשוט לא רואים אותם), אתם מתלחשים מאחורי הגב שלו ואומרים, מה יהיה עם הילד המוזר הזה, והוא שומע אתכם.

הורים יקרים,
אתם עשיתם מה שהרגשתם שצריך לעשות, ואולי הילד החולמני שלכם באמת היה זקוק לאיזו הגנה מיוחדת, אולי הוא באמת הגזים בדמיונות שלו. ואפילו שעשיתם מה שעכשיו אתם יודעים, שאולי לא היה כ"כ טוב בשביל הילד שלכם, הוא עדיין אוהב אתכם בכל ליבו וחושב שאתם ההורים הכי נהדרים בעולם, כי כל מה שעשיתם, עשיתם מאהבה, ואהבה היא הדבר הכי יקר בעולם. ילדים חולמניים לא שוכחים את זה אף פעם.

כל הזכויות שמורות www.coach-art.co.il

בחג הסוכות נפטר אבי האהוב, עקב סיבוך במהלך ניתוח לב.
הקשר ביני לבין אבי היה חזק ומיוחד מאד. הרופאים שידרו אופטימיות ולא התכוננו כלל לאפשרות של אבדן חיים.
3 ימים לאחר סיום השבעה, חזרתי לאמן. היום שאל אותי לקוח: "האם את בסדר? את יכולה לאמן? זו בטח תקופה קשה עבורך."
ותשובתי לו ולעצמי היא: מעבר לכך שאין כמו עבודה ובמיוחד אם יש בה תרומה לאחרים, בכדי לסייע בהתמודדות עם אבדן, דבר אחד אני יכולה לומר בנקודה בה אני נמצאת:
קל יותר להפרד מאדם אשר מימש את הפוטנציאל שלו וחי חיים מלאי עשייה, מאשר להפרד מאדם שלא מיצה את יכולותיו בחייו. אבי היה מהסוג הראשון - אדם שעשה כל כך הרבה, תרם כל-כך הרבה ומימש כל כך הרבה מיכולותיו (ויש להוסיף - בצנעה יוצאת דופן), וכאשר סקרנו, בני המשפחה והעמיתים לעבודה את חייו בהספדים ובמהלך השבעה, הרגשנו כאילו חי תקופת חיים כפולה מגילו - אחרת, איך יכול היה להספיק כל-כך הרבה?
בעבודתי אני זוכה לסייע לאנשים להגיע למימוש עצמי ואין זמן בו המשמעות של העשייה שלי יכולה להיות ברורה וחזקה יותר.

ובזמן הזה לא יכול להיות דבר יותר רלוונטי מדבריו של מארק ויקטור הנסן, שמעוררים בי השראה, מתחילת דרכי כמאמנת ואף מופיעים באתר שלי:
"המקומות העצובים ביותר בעולם הם בתי הקברות. לא בגלל שאנשים קבורים שם, אלא בגלל שחלומות, כשרונות וייעודים שמעולם לא הוגשמו קבורים שם. בתי הקברות מלאים בספרים שמעולם לא נכתבו, שירים שמעולם לא הושרו, מילים שמעולם לא נאמרו, דברים שמעולם לא נעשו"

ועוד דבר חשוב הבנתי: קל יותר לאבד אדם שיחסיך איתו היו טובים ופתוחים מאשר לאבד אדם אשר ביחסים עימו נשארו עניינים "לא סגורים".
יחסי עם אבי היו כל כך אמיתיים ונקיים, במיוחד בשנים האחרונות, כל מה שהיה לי חשוב לומר לו - אמרתי באופן קבוע, וכך, למרות שהלך מאיתנו בלי זמן להתכונן, אינני מרגישה חרטות או פספוס. ולמרות שהוא איננו, כל הטוב שבו, נמצא איתי, כמו חלק ממנו שהפך חלק ממני ומחזק אותי.

בהשראת החוויה עם אבדן של אדם קרוב ויקר, אני מעודדת כל אחד מכם:
1. פעלו כל יום למימוש היכולות והכשרונות שלכם.
2. היו תמיד פתוחים ואוהבים עם הקרובים והיקרים לכם, כי אין לדעת מתי הם או אתם תעזבו את העולם הזה.

חישבו כמה כאב יכול להחסך בעולם אם נשמור רק על שני עקרונות פשוטים אלה.

 שלכם באהבה,

טלי ברדוש נוי מאיר
אימון קריירה לאמנים ויוצרים
www.coach-art.co.il

לאחרונה נתקלתי באינטרנט בטקסט שמאד אהבתי:
Art is not supposed to have answers - o that's for the fools…
Art just asks the right questions and leaves it up to you…
And the Christians and the Muslims and the Jews disagree…
but we can all go down and be swayed by the sea…
A beautiful song is about longing redemption and grace…
A good story is about the hero somehow finding the way…
Beyond our differences, and towards the one love, and the universal truths…
And art just asks the right questions and leaves it to you…

(חיפשתי לגלות מיהו הכותב של הטקסט הנפלא הזה, ופשוט לא מצאתי, אז אם מישהו יודע - אנא עדכנו אותי).

אמנים מנוסים, לומדים לעמוד בפני הרצון העז של הקהל, ( והעיתונאים והמבקרים) לספק את הסקרנות ולקבל תשובה חד משמעית לגבי משמעות היצירה שלהם. הם לומדים שאם יצרו משהו מתוך המקור הטהור, המשמעות עבורם, היא רק אחת מאלפי משמעויות אפשריות. והם לומדים שלא לנסות להגדיר במילים את המשמעות שהם רואים ביצירה, בכדי לתת חיים לכל אותן אלפי או אין סוף משמעויות אחרות. והרי כולנו נתרמים יותר, כאשר אנו נשארים עם שאלה ולא עם תשובה. זה המקום שבו אנו מתחברים ליצירתיות שלנו, לחופש המחשבה - שהיא מהות החופש האנושי. ואולי עוצמתה של האמנות טמונה ביכולתה לאפשר לנו את החופש הזה.

התחברתי במיוחד לטקסט הזה, כי למעשה, גם מהות המקצוע שלי - אימון, הינה בשאילת השאלות הנכונות והתרומה העיקרית שלי לאנשים עימם אני עובדת, היא לאו דווקא במתן פתרונות או תשובות, אלא בסימני השאלה הנותרים באויר ומאתגרים את האדם למצוא את התשובה הייחודית המתאימה לו או לה ביותר.

הכלי החשוב ביותר של מאמן הינו שאילת שאלות, שאלות פתוחות, שאלות מעצימות, שאלות ממקום אחר. למעשה, מאמן או מאמנת מנוסים הם אמנים בשאילת שאלות.
וההתקדמות הגדולה ביותר של אדם בתהליך אימון מגיעה, כאשר הוצגה בפניו השאלה הנכונה.

ישנן שאלות שאינן מובילות אותנו לתשובה יצירתית ולהתקדמות. השאלה התוקעת הקלאסית היא "למה?". ברוב המקרים, כאשר אנחנו שואלים "למה?", אנחנו מתוכנתים מראש למצוא פתרון אחד, הסבר אחד, אמת אחת.
כולנו, ובמיוחד ילדים שונאים את השאלה "למה?" מכיון שפעמים רבות יש לה הקשר של האשמה ותלונה והיא עושה לנו רע.
"למה לא הכנת שעורים?"
"למה לא פינית את השולחן?"
"למה לא שלחת הזמנה לתערוכה?"
"למה לא שלחת תמונה לאמרגן?"
למה לא כתבתי את המאמר?"
למה לא סידרתי את המסמכים כמו שתיכננתי?"
בכנות, למי יש חשק לענות על השאלות האלה?
בדרך כלל התשובה תהיה במקרה הטוב "ככה" , "לא יודע/ת" או במקרה הפחות טוב - רשימת תרוצים.

אז איך אפשר לשאול שאלה נכונה ולקדם נושאים תקועים ?
קודם כל לקבל את זה שאנחנו תקועים - זו עובדה ואין טעם לשאול שאלות שרק גורמות לנו להרגיש רע עם זה, במקום זאת, אפשר לשאול שאלות חוקרות, סקרניות למשל:
"האם ניסית לשבת להכין שעורים אתמול?"
"מה קרה כשניסית להכין שעורים?"

"מה קרה בפעם האחרונה ששלחת הזמנות לתערוכה?"
מה היו המחשבות שלך כשנזכרת שאת/ה צריך/ה לשלוח תמונה לאמרגן?"

"אם לא תכתבי את המאמר הזה - איך תרגישי בעוד חודש?"
"אם תסדרי את המסמכים - איך תרגישי?"
"מה יכול לעזור לך להתגבר על הקושי לסדר את המסמכים?"

כשאנו שואלים את עצמנו או מישהו אחר שאלה - עלינו לנסות לבדוק - האם זו שאלה מקדמת או שאלה שמקבעת או מחזירה אחורה (מזמינה תרוצים)? או פשוט יותר - האם זו שאלה שעושה לנו רע ואוטמת אותנו, או שאלה מעוררת ומגייסת מחשבה?

לאחרונה התלבטה לקוחה שלי לגבי קשר עם עמית כלשהו שפנה אליה בהצעה. היא סיפרה לי מה הוא מציע ואז שאלה (בעייפות וגב כפוף): "מה רע?"
החזרתי לה בשאלה: למה להתמקד ב"מה רע"? האם זו שאלה מספיק טובה? איזו שאלה יכולה להיות יותר מקדמת?
אולי ננסה: "מה יהיה הכי טוב בשבילי?", "איזה קשר מקצועי אני רוצה עם עמיתים ועם מי?"
מיד עיניה אורו וכל הגוף שלה התמלא באנרגיה.
בשאלה כזו אנו מחזקים את תחושת השליטה שלנו בחיים, היכולת שלנו ליצור את המציאות שאנחנו רוצים לעצמנו ומוותרים על פסיביות והשפעה לא רצויה של אחרים על חיינו.

שאילת השאלה הנכונה היא לקיחת אחריות על החיים שלנו.

אז איזו שאלה מקדמת אתם יכולים לשאול את עצמכם היום?

טלי ברדוש נוי מאיר
אימון קריירה לאמנים ויוצרים
www.coach-art.co.il